בעלון השבועי פרי חיים, אותו מוציא לאור החברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, הרב משה יהודה שניידר, הוא מספר על שאילה מעניינת שהונחה לפתחו של מרן הגראי"ל.
"אברך יקר שבא לפני רבינו ושאלתו בפיו, כבר הרבה שנים הוא יושב בכולל ולומד, ועדיין משנתו קשה עליו, ומצד שני מפעם לפעם הוא עוסק בקירוב, ושם הוא רואה הצלחה גדולה, האם יקדיש את שנותיו חצי יום לענין הקירוב, היות ובלא"ה אינו רואה הצלחה בלימוד.
"אמר לו רבינו הרי כתוב במשנה כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחיה, האם מדובר רק על קשיים בגשמיות?! אלא גם כשקשה ללמוד, הכל נכלל בכך היא דרכה של תורה. ולא עוזבים את הלימוד בגלל שקשה ללמוד".
עם זאת מוסיף החברותא, "ובלי קשר לשאלה, פעם בשבוע מורה רבינו לאברכים לצאת בשעות הערב לקרב את אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים, ורואה בזה חובה, כפי שהביא ממרן בעל האגרות משה זצוק"ל שצריך להפריש "מעשר" מהזמן, כמו שצריך להפריש מעשר מכספו.
עוד בנושא לימוד התורה, מסופר בעלון: "כפי שמרבה רבינו לדבר על חובת ידיעת הש"ס, התבטא רבינו בימים האחרונים סְ'אִיז נִישְּׁט קֵיין קוּנְץ קעֶנֶען שַּׁ"ס, מֶען דַארְף נָאר זִיצְן אוּן לֶערְנֶן בְּהַתְמָדה… פי' זו לא חכמה גדולה לדעת ש"ס, צריך רק לשבת וללמוד בהתמדה…
ופלא לראות האיך שמתאונן רבינו רבות על עצמו שאינו זוכר כלום! כאשר פחות מתוך כדי דיבור כבר מזכיר רבינו גמ' כאן ותוס' שם וכו' וכו', ומבהיל לראות כמה שתובע רבינו את עצמו על ידיעה ושליטה מלאה בש"ס ופוסקים.
ולאחרונה כתב רבינו ברכה נדירה לאברך יקר שזכה לסיים את הש"ס, "שתזכה לחיי עד". כמו כן כשנכנס יהודי להתברך מרבינו, וראה רבינו פניו שמחים, שאל לשמחה מה זו עושה, האם גמרת את הש"ס? וכשנכנס אחד ממקורבי רבינו, פנה רבינו לנכדו שהיה לפניו, ושאלו האם אתה מכיר את פלוני? הוא יודע הרבה מהש"ס.. הֶוֵי אומר להכיר בן אדם, היא להכיר את רמת ידיעתו בתורה הקדושה!
קירוב רחוקים???
יהודי הוא לא רחוק אף פעם!!!