ר' יוסף ז"ל נולד בכ"ו סיון תש"ן להוריו החשובים, הרה"ג ר' שלמה פריזנד שליט"א מחשובי חסידי סלונים, ולאמו מרת בת שבע תחי'. מצד אמו היה נו"נ להחסיד ר' ישראל שמעון קסטלניץ זצ"ל מגדולי חסידי סלונים בדור הקודם, ולמעלה בקודש הרה"צ ר' יהודה לייב זצוק"ל, תלמידו ומקורבו של הרה"ק בעל יסוד העבודה מסלונים זי"ע. בבית הוריו הספוג בתורה ויראת שמים, קנה הרגלים והשגות של חיי תורה וחסידות, כאשר כבר בילדותו היה כותב לעצמו כתחביב, חידושי תורה ורעיונות על פרשת השבוע, שכינסם יחד תחת השם 'קנאתי לציון' [ציון כינוי ליוסף]. בצעירותו למד בישיבת חיי משה, ולאחמ"כ עבר ללמוד בישיבת בית אברהם סלונים, שם עלה והתעלה במעלות התורה והחסידות. בהגיעו לפרקו נישא לנוו"ב החשובה שעמדה לימינו בכל עת, חשיכה כאורה, בת הרה"ג ר' מאיר גוטרמן שליט"א מחשובי התלמידי חכמים ברמת שלמה – ירושלים.
כל ימיו התהלך ר' יוסף ז"ל את אלקיו בהצנע ובהשקט, כאשר תחת מעטה העדינות והשתיקה האצילית, הסתתרה דמות רבת אנפין, גדושה בהשגות של תורה וחסידות ועבודת ה'. בתכונותיו ובכישוריו המיוחדים רכש ידיעות רבות בכל מקצועות התורה, ומתוך צימאון והשתוקקות, מילא את רוחב לבו ועומק דעתו באוצרות רוח של מוסר וחסידות, כאשר במיוחד דבק במשנת רבוה"ק מסלונים, ושתה בתמידות מהנהר היוצא מעדן. ועל אף כל הידיעות העצומות שלו, בתורה ובחסידות, לא עלה בדעתו כי יש לו איזה משהו מיוחד, ובודאי לא משהו שאפשר להתגאות בו. הוא היה דוגמא חיה למה שאמרו חז"ל, שיף עייל שיף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשי'.
היה עז כנמר וגיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים, והתאפיין במידה נדירה של יציבות בעבודת ה', כאשר היה משכים תמידין כסדרן לסדר יום של תורה ועבודת ה'. בכל תפילה או שבת אחים בשטיבל, ובכל סדר לימוד בכולל, היה מעשרה ראשונים הבונים את האוירה, בפשטות, בטבעיות ובצניעות. בתקיפות פנימית סר מרע ועשה רק טוב. התעקש על כל תג ואות מהיהדות והחסידות כאחד, ונזהר בתכלית מכל סרך של דיבור, שמיעה או ראיה שאינם הישר והטוב בעיני ה'.
בצניעותו ועדינותו לא ציער איש מעולם ולא גרם שום סרך של אי נעימות לסביבתו. היה מסייג את חכמתו בשתיקתו – שתיקה ושלוה פנימית, ואף פעם לא היה מסוגל להשמיע דעתו ברבים. יחד עם זאת, היתה דעתו מעורבת עם הבריות, והיה פיקח ונעים שיחה. מכח תכונותיו אלו היה מתהלך בין ידידיו ברוח של הכנעה ובענוות חן, שהאהיבו אותו על המקום ועל הבריות.
לפני קרוב לשנתיים חלה ר' יוסף ז"ל במחלה הנוראה. בתקופה זו החל פרק חדש ומזהיר בתולדותיו, כאשר הוא גילה גבורה ותעצומות נפש מיוחדים בהתמודדותו הקשה. עבר טיפולים שונים ומורכבים, המפרכים את הגוף ומייסרים את הנפש. תקופות ארוכות של אשפוזים בבידוד בביה"ח, וחודשים של חולשה גופנית. כל סדרה של טיפולים, התמשכה על פני שבועות או חדשים ארוכים, כשכגודל התקווה שהם נסכו, כך היתה גודל האכזבה כאשר הם נכשלו. למרות זאת היה תמיד חדור בתקווה ואמונה תמימה.
לקראת חג הפסח האחרון עבר טיפול מורכב, ובערב פסח התבשר מהרופאים על הצלחת הטיפול, לכאורה. השמחה בקרב סובביו היתה גדולה והכל סברו שהנה ר' יוסף מחלים וחוזר לשגרה. אך מיד לאחר החג נאלץ לשוב לבית החולים לתקופה ממושכת בעקבות סיבוכים שונים שאירעו כתוצאה מהטיפול שעבר קודם לכן. לקראת סוף הקיץ שוב התנפצה לרסיסים התקווה, כאשר שוב חזרה המחלה הקשה, ובמשך תקופת החגים הגיעו תוצאות מדאיגות של הבדיקות השונות. למרות שידע את משמעות מצבו, נצר את הדבר בלבו, וכלפי חוץ שידר כי הנה אכן הוא הולך ומבריא, ובמיוחד בחג הסוכות שכבר היה מצבו קשה המשיך להסתיר את הדבר ע"מ שלא להרוס את אוירת החג, ואף אירח בסוכתו מסיבת מרעים לכבוד החג מתוך שמחה ואושר. רק לאחר החגים סיפר לידידיו על מצבו הקשה, כשגם בשלב זה לא פסק מלשדר תקוה.
בכל התקופות קיבל עליו את הנהגת ה' באמונה ובתמימות, בלי לשאול שאלות ובלי להתלונן, ולא נשמע מפיו מעולם הגה של טרוניה, אנחה או התמרמרות על מצבו. וכפי שהופתעו בני המשפחה לשמוע את הקלטת שיחתו האחרונה עם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, בערב ראש השנה האחרון, כשהוא מבקש מהרבי להתברך שיזכה לקבל את הנהגת ה' עמו בשמחה וברצון.
בתקופת המחלה באו לידי גילוי תכונותיו הייחודיות, כאשר מעולם לא נפל למשכב ולא התנהג כחולה, אלא המשיך את סדר יומו בכל כחתיו. גם כשכחותיו לא אפשרו לו ללמוד בין כותלי בית המדרש, המשיך לינוק את חיותו מהתורה, לעתים עם החברותות שבאו ללמוד עמו בביתו, וכשגם זה לא היה בכחתיו השתדל ליצור לעצמו מסגרות לימוד אחרות, העיקר שיוכל לעסוק בתורה. וכפי שסיפר חמיו שכאשר יום אחד כשהיה חלוש מאד, ולמרות זאת הצליח להשלים דף גמרא שלם, לא פסיק חוכא מפומיה ונתמלא בסיפוק אדיר.
גם בתקופות הקשות ביותר כאשר דלו כוחותיו אף מלעמוד על רגליו, הקפיד על סדרי התפילות בשלימות, וב'היכון לקראת אלקיך' במלבוש עליון, ועל קיום ה'אורח חיים' בכל הפרטים והדקדוקים. ידידיו שבאו לבקרו התפלאו לפוגשו כמעט תמיד עומד על רגליו לבוש ומאורגן כאחד הבריאים והשלמים. במיוחד בשבתות ובחגים אזר עוז וגבורה להשלים את כל סדרי השבת, התפילות והסעודות, מתוך התעלות ורוממות כאשר באמנה אתו, והקפיד על מצות רבוה"ק מסלונים להתכנס יחד עם יהודים בליל שבת אף במסירות נפש. חבריו שראו עד כמה הדבר בנפשו השתדלו לעלות לביתו ל'שבת אחים' מתוך התעלות וניגוני שבת קודש. כולם כאחד ציינו את ההשראה העילאית שהיתה במחיצתו, וכי ניכר ששכינה מראשותיו.
בכל העתים והמצבים הקשים המשיך לשמור על הרמה הרוחנית והרצינית, ועל סדר יום של אברך חסידי, ולא ויתר על כל דבר רוחני שעוד היה בכחתיו לעשות. קיים שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ע"י שהפך את ביתו ואת חדרו בבית החולים לבית ה' – לפינה של קדושה וטהרה, רצינות ורוממות, עדינות ואצילות. סיפר א' מבני כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, שפעם בעת שביקר אצלו בביה"ח, התבטא יוסי ז"ל על הקושי הגדול לשמור על קדושת העיניים בביה"ח. והיה נשמע שדבר זה מציק לו וקשה לו עוד יותר מכל הטיפולים הקשים שהוא עובר. הלה יצא מהתפעלות וסיפר את הדברים לאביו אדמו"ר שליט"א, הרבי התרגש מזה מאוד. אבל יוסי, כששמע שהדברים הגיעו לאוזני הרבי, הוא לא ידע את נפשו, הוא ממש התבייש כאילו הוא שמע שסיפרו לרבי עליו שהוא עבר עבירה. "זה היה רק פליטת פה", הוא הצטדק, "אני באמת לא שייך לכאלו דרגות… איך אפשר לספר לרבי עלי כאלה דברים שאני לא באמת אוחז בהם…"
גם כשכחותיו אזלו לגמרי ולא יכל לקיים 'והגית בו יומם ולילה', ומטבע הדברים הציעו לו החברים והמשפחה חומרים שונים לקריאה ולצפייה ע"מ להפיג את הבדידות התמשכת, נזהר תמיד מ'ודברת בם – ולא בדברים בטלים', והתפלא מדוע מביאים לו חומרים שאינם מתאימים ל'מהדרין מן המהדרין', וביקש תמיד לקרוא רק על גדולי ישראל וכדו'. בעת האחרונה כאשר יצאה הוראת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א לחסום את המחשב מאפשרות של צפיה, דאג לבצע זאת בהקדם, למרות שכל שימושיו בתכונות אלו היו רק למטרות כמו מראות משולה"ט וכדו' [שהיו חסרים לו בעקבות שהותו הממושכת בביתו]. וגם כשהסבירו לו שההוראה אינה נוגעת אליו, סירב לקבל ולא הסכים לגעת במחשב עד לביצוע החסימה. ושלא לדבר על שימוש במייל ובאינטרנט, שכמה ששכנעו אותו על התועלת שתהיה לו מזה בעת שהותו בבית החולים, לא הסכים לכך בשום פנים ואופן.
אף בימיו האחרונים כששכב בבית החולים על סף הנשמה ולא היה מסוגל להזיז אף איבר, המשיך להיאבק והלתעקש על כל פעולה שיכל לעשות בה נח"ר לבוראו. כך היה בהנחת תפילין שהיה קושי גדול לסובב סביב היד את רצועות התפילין בעקבות הצינורות והמכשירים הרפואיים הרבים שהיה מחובר אליהם, והוא לא נח ולא שקט עד שיסובבו הרצועות באופן מלא ומושלם ואף את השי"ן שבפרק העליון כמנהג רבוה"ק מסלונים, כשכל תזוזה קטנה מחלישה את גופו התשוש לגמרי.
בר"ח חשוון אושפז ר' יוסף ז"ל בבית החולים לצורך המשך הטיפולים. בעקבות שזוהה כחיובי לנגיף הקורונה נאלץ להתאשפז במחלקת קורונה, שם עבר מסכת נוספת של ייסורי הגוף והנפש, בעקבות הבדידות המוחלטת, והיעדר האפשרות של שהיית קרוביו על ידו, וגם בנסיון זה התגלה במלוא עדינותו ואצילותו. במשך השבוע שלאחר מכן התפרץ זיהום חמור בכל גופו, והלך מצבו והידרדר, עד שבערב שבת פר' לך לך הודיעו הרופאים כי נאלצים לחברו למכונת ההנשמה.
טרם ההנשמה נפרד מקרוביו בדעה מיושבת וצלולה, אמר וידוי, וכשנשאל מה למסור לילדיו ביקש רק לומר להם שיעשו נחת רוח לאבינו שבשמים. וגם זכר לבקש שישלמו עבורו אי אלו פרוטות בודדות שנותר חייב. וכך מתוך נקיות מופלאה, הונשם והורדם בליל שבת. בימים הבאים כל ידידיו ומכריו קרעו שערי שמים בתפילתם, ואף הוסיפו לו את השם 'חיים'. אך כבר נגזרה הגזירה וביום רביעי י"ז מרחשוון השיב את נשמתו ליוצרו. ועל פטירתו התבטא מרן אדמו"ר שליט"א 'רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק'.
בהלוייה רבת יגון ושטופת גשמים, ליוו אותו בדרכו האחרונה בני המשפחה, חברי קהילת סלונים בקרית גת, ומאות רבות של אנ"ש חסידי סלונים. ונטמן בחלקת סלונים אשר בהר הזיתים סמוך ונראה לציונו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל נתיבות שלום זי"ע.
הותיר אחריו את אלמנתו החשובה תחי' שעמדה לימינו במסירות מופלאה, ואת בנו ובתו היקרים, שנולדו להם לאחר שנות ציפייה, ובדרך רצופת נסים. והמקום ינחם אותם וירפא את שברם הגדול.
