את הסוד הקטן ידעו החתן הכלה ונציגי ועד הרבנים. הם עברו דרך ארוכה, מלאת תפילות, אכזבות, תקוות וציפיות.
שלמה, בן 45 מאלעד משתף את הנס הפרטי עם כלל ישראל וקורא לרווקים ולרווקות להצטרף לתפילה:
הבן שלי היה בשידוכים 4 שנים קשות. בערב פסח שנה שעברה החלטתי לתרום. יום אחרי קיבלתי 2 טלפונים משדכנים ו-7 הצעות שבאו בחשבון, בראש חודש אייר, אחרי הרבה עבודת שטח חגגנו לו אירוסין בלב שמח! ברוך השם!
גם המכתב הכאוב של יעל הגיע למזכירת ועד הרבנים אחרי ראש השנה:
עמדתי לחגוג יום הולדת של 34, וביקשתי שלא יקנו לי מתנה. ביום הזה אני רוצה להחשיך את החדר, לנעול אחרי ולבכות עד כלות. כמה פעמים אפשר להישרף מאכזבה? לשמוע דחייה, לעצור בכח את הרטט בשפתיים ולא להיכנע לקול שאומר לי: עזבי כבר, חבל. בשביל מה לנסות בכלל? את סתם נשברת מזה.
קצת לפני היום הולדת קראתי את ישועות השידוכים של ועד הרבנים. המילים דיברו אלי, הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי. כמה השתדלויות כבר עשיתי כדי להקים בית בישראל? כמה כסף הלך, כמה תפילות נשפכו. עוד מאה שמונים שקל לצדקה יוכלו רק להועיל, ומקסימום – זכיתי במצווה…
תרמתי מייד. ביקשתי ששליחי ועד הרבנים יתפללו עליו, והבטחתי להוסיף 360 ש"ח אם אתארס עד ראש השנה.
שבוע אחר כך הגיעה ההצעה. משם הכל רץ… בראש השנה כבר הייתי נשואה טרייה, מרחפת בענן של אושר. ים סוף שלי נבקע.
רחל, שלמה ועוד עשרות רווקים ורווקות שמו סוף לסבל והצליחו לבקוע את הים בשביעי של פסח,
הם עשו עוד מאמץ קטן והוסיפו את השם שלהם לתפילה בעמוקה, שם בקבר של רבי יונתן בן עוזיאל עמדו נציגי ועד הרבנים כל חצות הלילה והתפללו בלב חם.
הם ביקשו על חיבורי הנשמות, הם ביקשו על הבית, הם ביקשו שתשרה בו שכינה ומהיום ידעו רק שמחה.
בואו תהיו שם גם אתם ותזכו להקים בית נאמן בישראל עוד השנה!
