טרגדיה מזעזעת ונוראית, פשוט כך, אין מילה אחרת לתאר את השבר והיגון, את הכאב והאובדן בבית משפחת אשר, מהמשפחות החשובות ברכסים הצפונית.
הם היו משפחה שמחה ומאושרת, רגילה ככל המשפחות, אבל אז הטרגדיה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר, אביהם, הרב יעקב אשר יצא מביתו, אך לא חזר. הדאגה הציפה אותם, החשש ניקר בליבם, והם נשאו תפילה לשלומו.
השעות עברו, בזה אחר זה, אך האב לא שב, לאחר חיפושים ארוכים, במהלך השבת האחרונה הוא נמצא ללא רוח חיים באחד הנחלים הסמוכים לרכסים, שם במהלך טבילה לכבוד שבת קודש הוא מצא את מותו ל"ע.
טרגדיה נוראית, מזעזעת, הילדים עמדו בפתח הבית, חיכו שאבא יחזור ויגיד להם שלום, שיחזור ויספר להם סיפור טוב לכבוד שבת, חיכו לאבא שיערוך את סעודות השבת, אבל אבא לא חזר, לא חזר ולא יחזור – אבא נפטר.
הוא היה רק בן שלושים ושתיים, בשיא פריחתו, אבל אז הוא נפטר באופן כה טראגי. בני משפחתו המומים, מנסים לעכל את הבשורה אך ללא הצלחה, הם לא מאמינים שאבא היקר להם כל כך לא יחזור יותר הבייתה.
איך אפשר להסביר ליתומים רכים את המשפט, "אבא נפטר", כיצד אפשר לספר לילדים כה רכים שאבא לא יחזור הבייתה יותר, פשוט לא נתפס.
שלושה ילדים רכים מתהלכים בבית החשוך ושואלים שוב ושוב את אמא, "איפה אבא, מתי הוא חוזר", והיא, אלמנה טרייה מנגבת את דימעותיה ולא יודעת מה לענות, לא יודעת מה להגיד לילדים הרכים. קורע לב, ממש כך.
האלמנה הטרייה מבכה על בניה, מבכה על בעלה שהלך לעולמו בשיא פריחתו, מבכה ומשוועת לעזרה, אין לה מאומה, כעת היא לבדה, צריכה להתמודד עם הכל לבד, לטפל בילדים, בפרנסה, ובעיקר להרים את הראש מעל הגלים הרועשים.
היא לבד לא יכולה לעשות זאת, היא חייבת אותנו, חייבת אותנו שנהיה שם לצידה, שנעזור לה בכדי שהיא תוכל לעזור לילדיה, דמעותיה יורדות על לחייה, ולנו אסור לשתוק, אסור להתעלם. למענה – למען היתומים הרכים, מצטרפים כעת לעזרת המשפחה.
