"כשאמרו לי שמוטי סובל מCP לא ידעתי שזה אומר מלחמה על רגע בחיים" משתפת גיטי (43), אם לנער כבן 13 הסובל משיתוק מוחין בדרגה גבוהה.
מוטי משותק וסיעודי, הוא נזקק לעזרה בכל פעולה בסיסית. מעבר לכך מצבו הרפואי לא יציב והוא נאלץ לשהות באשפוז יותר מאשר בבית.
" אנחנו עוברים אתו מבית חולים לשני, מנסים לתת לו כל מה שאפשר והלב שלי נקרע בכל פעם מחדש כשמוטי מנסה להביע כאב פיזי ולא מצליח" מתארת גיטי.
"אם תסתכלו לו בעיניים תראו ים של עצב, כזה שלא ירפה מכם בלילה, לא פעם אני מוצאת את עצמי בוכה לידו: ילד שלי, תבקש לי משהו שאני יכולה לתת לך ואני מבטיחה לתת"
סדר היום של מוטי מתחיל בהסעה מאורגנת לבית הספר אילנות שבירושלים, בית ספר חינוכי שיקומי המעניק שירות לאוכלוסייה רב תרבותית.
שם יחד עם נערים הסובלים משיתוק דומה הוא נלחם על כל פעולה בסיסית ומנסה להתפתח בכלים שנתנו לו מבורא עולם.
עם סיום הלימודים הוא חוזר לביתו שבביתר עילית, מעביר את הזמן בחיק המשפחה ונפגש עם צוות פרא רפואי מיוחד שמגיע אליו עד הבית.
הוריו לא חוסכים בשום אמצעי ומזילים מכיסם עשרות אלפי שקלים בכדי לממן לו טיפולים משלימים ותרופות שלא נכללות בסל.
לפני כשלושה שבועות הפתיע מוטי את משפחתו כשהביע לראשונה בחייו בקשה נוגעת ללב היישר מליבו הטהור: "הבקשה שלי לבר מצווה היא להכניס ספר תורה לבית כנסת."
גיטי התקשתה לעצור את דמעותיה: " לא ידעתי שמוטי זוכר, אבל בגיל חמש הוא התאשפז במצב קשה והרופאים רצו להרים ידיים, ידענו שהם עשו כל מה שאפשר, חיפשנו זכות מיוחדת שתגן עליו ואז נפל לנו הרעיון של ספר תורה,
לא חשבנו מאיפה, למה וכמה, רק הבטחנו לו בקול 'אם תזכה להגיע לגיל בר מצווה אנחנו נכניס לזכותך ספר תורה.
מוטי זכר את זה בלב ועכשיו הוא מבקש. אני לא יכולה לסרב לבקשה היחידה שלו עלי אדמות אבל אין לי יכולת להיענות לה לבד.
בעלי מלמד בתלמוד תורה, יש לנו עוד שמונה ילדים לפרנס ואין לנו אפשרות לרכוש לבד ספר תורה.
בבקשה תעזרו לנו לקיים את מה שהבטחנו למוטי ויחד נמלא לו את המשאלה שתגן עליו הלאה" היא מתחננת.
