ירושלים של מעלה: סיור מרתק בסוכות הירושלמיות • ענו על החידון

"עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ": אם כל השנה כן, בימי חג הסוכות על אחת כמה וכמה. היופי היורד על ירושלים במהלך חג הסוכות הומחזה שקשה לתאר בכתב, ובכול אופן, בשורות הבאות ננסה לעקוב וללמוד על סגנון וצורת בניית הסוכות בעיר שחוברה לה יחדיו.

האווירה החגיגית מתחילה עוד הרבה לפני חג הסוכות. למעשה, עוד לפני יום צום הכיפורים, כאשר בכל פינה שומעים את קול הלמות הפטישים בבניית הסוכות, ואבות עם בניהם מתרוצצים כשדפנות בידיהם וסכך על כתפיהם, זריזים ומקדימים לבניית בית הארעי כמצוות קונם.

במהלך כל ימי חול המועד סוכות, נוהרים רבבות יהודים לשאת תפילה ליד שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. מי לפני עליתו לרגל ומי מיד לאחר ששפך שיחו לפני ה', העולים מנצלים את הדרך בהתבוננות על צורות וסגנון הסוכות בעיר הקודש.

את הסקירה נתחיל מליבה של ירושלים, העיר העתיקה, עיר הקודש והמקדש. בשכונה זאת, לפחות ברחובות המרכזיים בה, תושבי השכונה נתקלים בבעיות בשל הרעשים הנמשכים גם בשעות הקטנות של הלילה של רבבות היהודים העושים את דרכם לרחבת הכותל, עובדה המקשה על השינה בסוכה.

כדי להבין את תחושת החג בעיר העתיקה, אנו משוחחים עם שלוחא דרבנן, ח"כ יצחק פינדרוס המתגורר במקום. כולנו מכירים את הרובע היהודי בימי חול המועד, אך אנו מבקשים זווית של תושב, מבפנים. אם רבים מהמתפללים חוששים בעת ההליכה לכותל, הח"כ מרגיע אותנו ומסביר כי אין מה לחשוש, ורחוק מכך. גם כאשר הם מחוץ לבתים ויושבים בדירת עראי, אין כל תחושת פחד מהשכנים הערבים.

"ההתרגשות היא גדולה, למרות שיש קושי טכני אבל זה שווה כל רגע. עצם זה שאתה נמצא במקום ורואה את עם ישראל עולה לרגל בהמוניו, ומגשים את החלום של אבותינו במשך דורות לזכות להתפלל בכותל המערבי, מאפיל על כל קושי".

אם חשבנו שהקושי הגדול הוא בשל הרעש שעושים העולים לרגל, פינדרוס מסביר לנו כי ההיפך הוא הנכון. "הקושי הגדול היה דווקא שנה שעברה כאשר בשל הגבלות הקורונה רחובות העיר העתיקה היו ריקות מאדם, בלי באי מועד. אנחנו מחכים לראות את עם ישראל לגווניו, מכל החוגים והעדות, מצטופפים ברחובות הצרים של הרובע. זה נותן לנו טעימה מעין דמעין ממה שיהיה כאשר ייבנה בית המקדש במהרה בימינו".

בניית הסוכות בעיר העתיקה, דומה לשכונות אחרות בירושלים. "יש שבונים במרפסות, אחרים על גגות וכולם כאן מסתדרים. מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלון בירושלים". אבל יש קשיים אחרים: "להביא לכאן סכך, דפנות וכו' – זה מבצע מורכב בשל בעיות החניה והגישה למקום", אבל כאמור, איש מתושבי הרובע לא יוותר על השהות בסוכות במקום הקדוש למרות הקשיים.

מהעיר העתיקה בירושלים, אנחנו עוברים לשכונת מאה שערים, אחרי שאנו חולפים על פני כיכר ספרא, רחבת עיריית ירושלים. בשכונה הירושלמית הוותיקה, האווירה בימי חול המועד סוכות – בלתי ניתנת לתיאור במילים למי שלא חווה זאת, לפחות פעם אחת בחייו. מלבד האווירה העולה מבתי המדרש המקיימים שמחות בית השואבה מיוחדות ומגוונות, השכונות הוותיקות הופכות לפלא ארכיטקטוני בשל סוכות העץ המכסות את שכונת האבנים היפה.

בכל שעות היממה מגיעים רבים לראות את הסוכות הצפויות, מחוברות דופן סוכה של שכן לדופן סוכת שכנתו, בכל הסביבה. בבתי ורשא נעצרים רבים מהם לצלם תמונות אייקוניות של הסוכות בכניסות לבתים אשר בקומה השנייה, על גבי המרפסת הדקה, אן כמו שקוראים לזה באידיש ירושלמית: באלקאן.

השכונה שהמושג "חסד" מזוהה עמה כל כך מאופיינת גם בסוכות רבות של הכנסת אורחים. צלחות הטשולנט בתולדות אהרן, השירה של אהרלה סמט בתולדות אברהם יצחק והשול של ברסלב ביום הילולת הרה"ק רבי נחמן מברסלב – הופכים יחדיו את שכונת מאה שערים למוקד עליה לרגל במהלך כל ימי חול המועד, כאשר המהדרין לא מדלגים על סיור אצל הנטורי קרתא ועל ביקור בסוכה של יואלי'ש קרויס.

הסיור הירושלמי שלנו ממשיך בשכונת גאולה, שלמרבה ההפתעה דווקא מתרוקנת מעט בימי חול המועד סוכות, אחרי הצפיפות ברחובותיה במהלך הימים הקודמים לחג, כאשר עמך בית ישראל נוהר לקנות נוי סוכה, בגדים לילדים וכל מה שמרכז הקניות החרדי של ירושלים יודע להציע.

בלב רחוב מלכי ישראל, ניתקל בסוכות הבנויות ברחובה של עיר, כולל הסוכה המפורסמת הבנויה כולה על המדרכה ואינה מאפשרת מעבר בלי להיכנס לתוכה, שם עוצרים רבים כדי ללגום מעט מים קרים תחת הסכך, כהלכתה.

תוך כדי הליכה, נתקלים בשירה העולה מהמרפסות, כאשר הילדים הירושלמים מתאמים ביניהם מראש כיצד משפחת אחת תפתח בשירה, המשפחה השנייה תצטרף אליה בהמשך, וכך הלאה עד שמכל המרפסות שומעים את השירה השמחה המרקיעה שחקים.

משם אנחנו נתקלים בבנייני המגורים הגבוהים שהקימו במרכז השכונות החרדיות, כאשר בשל גובה הבניין יש לרבים מהשכנים מרפסות גדולות, אך רק חלקן תחת כיפת השמיים וכשרות לסוכה. לא ניתן שלא להרהר בשאלת ההלכה של היושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית לנוכח מראה הסוכות המיניאטוריות.

פרק נפרד ראוי להקדיש לשכונות המתחרדות, כיצד שם מתמודדים התושבים עם המחסור במרפסות סוכה וכיצד מסתדרים, אבל בחרנו להפנות זרקור דווקא לשכונת גילה, שם מתגוררים בהרמוניה ובאחדות נפלאה התושבים. חרדים, דתיים וחילונים.

מתברר כי יש בשכונה בנייני מגורים שנבנו בהתאמה לציבור הדתי והחרדי עם מרפסות סוכה, אך במקרים אחרים, בונים את הסוכות בחצרות. אך מה עושים כאשר אין מספיק מקום בחצר? מספר לנו תושב בשכונה המאוחדת כי יש משפחות המשתפות פעולה, יחד בסוכה אחת. ישנים יחדיו מספר אברכים בסוכה אחת, ממש כמו בשנות הבחרות בפנימייה הישיבתית…

סיפור מעניין לסיום, מספר לנו על השנה ההיא בהם בנו סוכה מבד בחצר, ותוך כדי ארוחת ערב שמעו את הרוכסן נפתח – ולתוך הסוכה נכנסו שכניהם, יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות כעת, שהחזיקו בידם מגש פיצה ושאלו: "אפשר להיכנס לאכול בסוכה כדי לחוש את אווירת החג?".

התוכן נעשה בשיתוף האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים