ידיי רעדו אמש, שעה שדיווחתי על פטירתה הקשה כל-כך של התינוקת החרדית, אלטע פיקסלר בת השנתיים וחצי בלבד שנותקה באכזריות ורוע לב בריטי ממכונות ההנשמה בבית החולים המקומי. "פטירתה" אמרתי, אם כי אני מסופק בהגדרה הזו, שמא היה ראוי לכנות את זה כרציחה, שמא כאטימות.
במהלך החודשים האחרונים יצאה משפחתה של התינוקת בת השנתיים וחצי למאבק חסר תקדים. הם עשו הכל, כולל הכל בכדי להציל את חייה של בתם האהובה. פסק הדין של בית המשפט המקומי ריחף כעננה שחורה ומאיימת על ראשם. פסק דין אשר קבע כי יש לנתק אתה בתם ממכונת ההנשמה.
התקשורת דיווחה, היו כאלה שהגדילו לעשות ורתמו חברי כנסת למשימה, אבל מעבר לזה כמעט כלום לא התרחש. תנסו להיכנס לסיטואציה. ילדה נמצאת בסכנת מוות אבל אנחנו בשלנו. אנחנו עושים את עצמנו כמי שלא יודעים, כמי שלא שומעים.
מנסה אני לדמיין את המהומות שהיו מתרחשות כאן, ברחובות מאה שערים, בר אילן או בכניסה לבני ברק לו רק היה מדובר בניתוחי מתים או חלילה חילולי קברים בהר המנוחות. המדינה הייתה רועשת וגועשת. וכאן בדיוק מגיעה השאלה הכל כך פשוטה, אבל מנגד כל כך מעציבה: איפה היינו?
מדוע לא הרעשנו עולם ומלואו, מדוע לא זעקנו את זעקת המשפחה הכאובה שכוחה היה מוגבל. איפה היינו כשראינו את הדיווחים על פסק הדין המרושע, ובעיקר מדוע לא עשינו הכל, כולל הכל, על מנת לקרוע את רוע הגזירה האיומה.
לפני כחודשיים שוחחתי עם בן משפחתה של הפעוטה, ממרחק אלפי קילומטרים שמעתי את קולו המרוסק ואת פעימות הלב שלו שלא שקטו, הוא ביכה באוזניי על האטימות ועל חוסר המענה מצד גורמי הממשל. והאמת, לא היה לי מה לענות לו, לא היה לי מה לומר לו, רק שתקתי, הקשבתי ושתקתי, והלב, הלב התרסק.
אז נכון, היו כמה חברי כנסת ואנשי תקשורת שניסו לפעול למענה, ששמו את הדברים על השולחן והביאו את הדיווחים לראש הכותרות. אבל עדיין, איפה הייתה הממשלה, איפה היה ראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט, איפה היה ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו, איפה היו כל אותם אלה שמתיימרים להיות מכבדי ואוהבי האדם.
האמת, הלב נקרע, ממש כך, ילדה קטנה שלא טעמה טעם חטא, נותקה ממכונות ההנשמה והלכה לעולם שכולו טוב, מותירה כאן בארץ החיים את משפחתה כאובה ושבורה, רצוצה ואבלה. אבל המחשבה הזו לא מפסיקה לנקר במוחי: לו היינו עושים עוד משהו קטן למענה, אולי היינו מצילים את חייה, אולי.
למה לא קנו מכונת הנשמה ולקחו אותה הביתה לנסות להמשיך את החיים שלה שם
גם זה היה אסור?
ליבי עם המשפחה. צערם , צער כולנו, שלא ידעו עוד צער.
אם זאת, חשוב שלא להיסחף ולעוות : הי"ד- נאמר על יהודים שנרצחו רק בגלל היותם יהודים, כלומר מתו על קידוש ה' ולא זה המקרה. נא לדייק.
אז למה אתם משתיקים פרשת עמירם בן אוליאל ולא מרעישים תבל ומלואה? הורגים אותה ורוצחים ילדיו שהיה יכול לילד ואנחנו רוצחים אותם! למה אין לו מנין ושופר?
במקום לצעוק על העבר ולקושש מעט תשומת לב,
צא, מעצמך, מנוחיותך,
וצעק עתה
כן, עתה
על מה שניתן כעת לעשות, לתקן.
נראה אותך.
מה כבודו רוצה, המשפחה חיה באנגליה מרצונה ידינו כבולות הנשיא פנה גם זה לא עזר.
כל אחד יעשה חשבון נפש ויאמר את מה שאמר יונה הנביא" בשלי הסערה הגדול הזה עליכם…"