המוני חרדי תל אביב ובמרכזם רבני מתפללי ולומדי בית הכנסת הוותיק הגר"א, יציינו את יום השנה הראשון לפטירתו של רבי דוד זצ"ל ביניהם מרביצי תורה תלמידים והמון מעריצים שנלב"ע בשיבה טובה ובשם טוב זקן ושבע ימים בשנת המאה לחייו מלאים המצוות ובמעשים טובים ביום השבת קודש לסדר בא ד' שבט התשע"ה
עצרת זכרון המרכזי יתקיים אי"ה הערב, יום רביעי פרשת בא אור ליום ד' שבט תשע"ו, תפילת מנחה בשעה 4.30 אחה"צ, בו יטלו חלק רבנים וצדיקים, חברי קהילת הגר"א ולומדי כולל הגר"א, מוקיריו ומעריציו, בהשתתפות חכמי ורבני כולל הגר"א, בראשות רב בית הכנסת הרה"ג רבי שלום גילרנטר שליט"א, גדולי ומאורי התורה ישמיעו מדברותיהם.
רבי דוד נולד ביום י"ד טבת תרע"ו לאביו ר' חיים זצ"ל הי"ד ולאמו הצדקנית מרת גיטל ע"ה הי"ד בעיר באניאד שבהונגריה, בשנות נעוריו קנה תורה מרבה של באניאד הגאון רבי אליעזר דייטש זצ"ל בעל תבואות השדה, כל ימיו סיפר בערגה על ביקורו של כ"ק אדמו"ר רבי שלום אליעזר מראצפערט זצוק"ל הי"ד (שנעק"ה בן זקוניו של הדברי חיים מצאנז זי"ע) שהגיע לעיר באניאד ונשתהה שם כמה שבועות והאציל מהודו על כל העיר.
בצעירותו למד בישיבה הגדולה בעיר פאקש, אצל הגאון הצדיק רבי שמשון אלטמאן זצוק"ל אב"ד ור"מ פאקש בעמח"ס "שיבולת הנהר", שם קנה את רוב תורתו.
בשנת תרח"ץ ברח מהונגריה כדי להינצל מגזירת הגיוס שריחפה אז על צעירי בית ישראל, בהגיעו לארה"ק שקד על דלתי התורה בישיבת "היכל התלמוד" בתל אביב בראשות הגאון רבי טוביה ליסיצין זצוק"ל וכן עלה ירושלימה לבקר את הרה"ג ר' צבי הירש קעניגסבערג זצ"ל שהיה המלמד תשב"ר בעיר באניאד שאח"כ עלה לארה"ק ונשתקע בבתי מילנר בעיה"ק ירושת"ו.
תקופה קצרה התגורר בירושלים ושימש בקודש בבית הכנסת "ירושלם" ברח' חיי אדם (מקום משכן הבית הוראה רבות בשנים) שהיה נקרא ברמן'ס שול ע"ש מאפיית ברמן ששכנה בסמוך.
עם הגיע השמועות הנוראות מאירופה ניסה בכל כוחו להשיג "סטיפקארטים" למשפחות באירופה, אבל כידוע באותם זמנים מי שלא היה קשור למפלגה לא קיבל אז בקשתו נדחתה על הסף, אולם הוא ז"ל לא הרפה עד שהשיג את הסטיפקארטים ושלח אותו להונגריה, אבל עד שהם הגיעו כבר היה מאוחר מידי, וכל משפחתו על המוקד על קידוש ה'.
כשייסדו בשעתו את ישיבת "קול תורה" בשכונת שערי חסד בירושלים, היות שהוא היה במקורו אירופאי הביא אותו לישיבה שהוא יהיה האב בשביל הבחורים פליטי השואה, והיה לו תפקיד רוחני ומגיד שיעור בישיבה החדשה והמתפתחת, כשראש הישיבה מכהן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל
מאז התיישב בתל אביב מייד ראה בו הגרי"צ הלוי זצ"ל איש אמונים והפקיד בידיו את משאת חייו בית הכנסת הגר"א שייסד, ורבי דוד שימש בקודש קרוב לשישים שנה, כאשר הוא דואג לכל מחסורי בית הכנסת, לא היה תפקיד שהיה צריך לעשות בבית כנסת שהוא לא היה מוכן לעשותו.
תמיד היה אומר שהגרי"צ הלוי זצ"ל הפקיד בידיו את בית הכנסת ורוצה להחזיר לו את הפיקדון בשלימות כפי שהפקידו בידיו.
אבלו בליבו וצהלתו על פניו, על אף שאיבד את כל משפחתו נשאר בודד מכל משפחתו העניפה שכולם עלו על המוקד בחורבן יהדות איירפה, חיזק את עצמו וחיזק אחרים עמו, ותמיד היו פניו מאירות וצוהלות.
עמוד התורה
סדר יומו העמוס היה מתחיל בכל יום אחר תפילת שחרית היה מוסר כמה שיעורים במשניות במשנה ברורה ועוד, שם היו יושבים ולמדים, וכן בערב היה מוסר כמה שיעורים בבית הכנסת הגר"א ובעוד בתי כנסיות, דברי התורה שנאמרו בחן ובנועם היו מתוקים ומחכימים.
יושב היה בבית הכנסת כל יום שעות ארוכות רכון על הספרים ולומד בהתמדה מבלי להסיר את עיניו מהספר.
בשיעור בבוקר שהיה לומד עם הבעלי בתים משניות על הסדר, למד "סדר טהרות" במשך שבע שנים תמימות, כשהם לומדים את המשניות עם כל המפרשים רע"ב תיו"ט תפארת ישראל יכין ועוד, בעת הלימוד כשהיו מתקשים בהבנת איזה עניין היה מורה לכולם שיבקשו מנותן התורה שילמד תורה לעמו ישראל, ואכן הרגישו מייד שנפתח להם ההבנה.
כשזכו לסיימו פצחו בריקוד עד שהרגישו שהוא בידם ממש, וקיים בהם שימה בפיהם, מאותו יום התחיל לקרוא לכל לומדי ומסיימי סדר טהרות בתואר "חכם" כאות הוקרה וכבוד על יגיעתם בתורה.
כעת אחר פטירתו כשחילקו את כל הששה סדרי משנה לסיימו לעילוי נשמתו, חשבו שיהיה צריך לחפש מי שילמד את סדר טהרות, להפתעת כולם התחלקו ביניהם שומעי השיעור את כל סדר טהרת כשהם אומרים שאין להם משניות יותר ראוי ללמוד מאסר סדר טהרות שזכו ללמוד איתו שורה בשורה.
לפני כעשור כשעבר את גיל ה- 90 שנה רצו בעריית תל אביב והמועצה הדתית לתת לו אות כבוד "יקיר תל אביב", וגם אנשי המפלגות הדתיות שלחו להפיר בו מאד, וגם מקורביו שידלו אותו שיצא מזה קידוש השם וכו', דחה את ההצעה בשתי ידיו בנימוקו שבעיני זה בזיון! מאלה אני יכבד כיבוד? מעירייה של מחללי שבת? הלזאת כבוד ייחשב? משפלים נקלים אלו מתרחקים.
מעודו התרחק מכל כלי התקשורת ועיתונים זה היה בבל יראה ובבל יימצא בביתו ובבית כנסת בד' אמותיו. אפילו לא התעניין בחדשות ובקורות העיתים, כי הם מלאים במחלוקת לשון הרע ורכילות כיבוד לרשעים ועוד.
זקן ובא בימים היה רבי דוד, כל דקה פנויה היה מנצלו ללימוד התורה, מעולם לא מצאו אותו יושב בטל.
עמוד התפילה
בנוסח תפילתו הייחודי המושך את הלב הביא עמו מאונגרין ארץ מוצאו, וקולו הנעים היה נשמע למרחוק, תפילתו היה משתפך לפני קונו בן המתחטא לפני אביו, והיה מעורר את כל הציבור, עם ניגונים נדירים שהיו מושרים בישיבותיו בהונגריה.
היה עובר לפני התיבה בנוסחאות התפילה של שבת, ימים טובים, ולהבדיל בימי צום, שיא תפילתו הייתה נשמעת בימים הנוראים כבן המתחטא לפני אביו עמד שעות ארוכות והעתיר אל ה' גם כשעבר מזמן את הגבורות.
עבודת התפילה שלו היה גם לשם דבר כשהוא היה מעתיר לרפואת חולה או לישועה של יהודי ותפילותיו וברכותיו שנאמרו מעומק הלב עשו רושם, וישנם הרבה שיעידו זאת, לדוגמא אחד מחשובי הת"ח שליט"א נכנס אליו ובפיו כי בנו עדיין לא בא בברית האירוסין רבי דוד פסק מייד אתה תארס את הבן שלך אחרי החגים וכך הווה.
עמוד החסד
כל חייו היו מוקדשים לזולת וכל מה שצריך לעשות בשביל הזולת היה עושה, בעל חסד במידה שאיננה ניראית בדורותינו, ממש מוסד חסד של אדם אחד.
דבק במידתו של אברהם אבינו, ביתו היה פתוח לכל דיכפין, כולם ידעו גם אורחים מחוץ לעיר שאצל רבי דוד ברח' גאולה 23 אפשר תמיד לנוח קמעה, וכל מיני יהודים אפילו חשובים שנקלעו לביתו היה מכבד מיני מאכל וכולם הרגישו אצלו בני בית, וכל נדכה ונכה רוח מצא אצלו מקום לאכילה מנוחה ונחמה.
הפלגתו בכשרות לא ידעה גבולות, על אף ישיבתו בתוככי תל אביב, שאינו בנמצא בהישג יד את כל המצרכים בתכלית הכשרות וההידור, הקפיד שבביתו יכנס רק מה שמהודר ביותר גם כשהדבר היה כרוך בטרחה ובנסיעות ארוכות אף להביא ממרחקים מחוץ לעיר, ואצלו ראו בחוש את "כד הקמח לא יחסר" כי כמה שהוא היה מכין היה מספיק לכולם, מעולם לא יצא משם אחד כשהוא רעב כי לא היה לו מספיק מה לאכול.
זהירותו הרבה הייתה היות שאכלו אצלו כל מיני סוגי אנשים ומכבדם בכל מיני מאכל ומשקה בכבוד ולשובע, אך מאכלי בשר לא היה מחלק בחששו שישנם מהם שאינם יודעים להמתין בין בשר וחלב כדת וכדין.
בשבת קודש ובחגים היו מסובין על שולחנו לפעמים יותר מעשרות אנשים שהוא היה עומד ומשמש, ומספק להם לאכול, בין אוכלי שולחנו היה אפשר להבחין בין נדכאי רוח גלמודים יתומים וחסרי בית כאלה שלא הי'ה להם היכן לאכול ומי שיכין להם אוכל, ובמיוחד את החמין (פרווה כדי שלא יכשלו באכילת בשר וחלב) שהכין בעצמו לכבוד שבת קודש, ורבים באו במיוחד כדי לטעום את מאכליו. כאשר הוא עצמו מגיש לכל אחד. אצלו, "כל דיכפין ייתי ויכול" הי'ה לא רק בליל הסדר, אלא כל השנה, כל יום וכל היום ! כאשר דלת דירתו הצנועה היתה פתוחה וכל הרוצה – נכנס! לא פעם ה"אורחים" העלימו מהבית מכל הביא ליד, ורבי דוד בליבו הרחום לא רצה לזרוק אותם ואדרבא קירבם והמשיך לארח אותם כמקודם.
שמחה ותענוג היה בשבילו כשהיה מזדמן למקום אחד מבני ירושלים היה מייד שואל בשלומה של ירושלים וכאב את כאבה, פעם התבטא בכאב את כל השמות של הרחובות באזור מגוריו השאירו הציונים כמו שהם, רק את רחוב מאה שערים הם היו מוכרחים לשנות…
הכניס הרבה יהודים תחת כנפי השכינה וקירבם לעבודתו ית' ואף שלח מהם לישיבות, ומהם שהקימו בתים לתפארת.
קיים מצוות הכנסת כלה בידיו ממש והיה תופר "הינומה" לכלות ממשפחות תלמידי חכמים ובני עניים שמהם תצא תורה, כשצו לשלם לו עבור זה סירב בתוקף.
כי אשמרה שבת
בהגיע כמה ימים לפני השבת ניכרה עליו הכנה רבתי לקראת השבת, הן בהכנה לקריאת התורה כי הוא היה גם הבעל קורא, הן הכנת הבית כנסת, הן בהכנת המאכלים לכל הסועדים על שולחנו בשבת קודש.
עם כניסת השבת האירו פניו מקדושת השבת, בשמחה מיוחדת היה פוצח בשירת השבת כאשר הוא סוחף עמו את כל הקהל.
עיריית תל אביב הגיעה פעם עם הצעה לסכם על שעתיים בשבת שהכביש הסמוך לבית הכנסת יהיה סגור בשעת התפילה, לא הסכים בכלל לשמוע על הצעה זו, לחתום על מסמך המסכים לשעות האחרות שיהיה פתוח.
מעניין לציין שהבתי כנסיות האחרים שכן הסכימו להסכם זה, מזמן אין שם מניין בשבת, ורק כאן שעמדו על העקרונות, התפלות לא פסקו אפילו ליום אחד מיום פתיחתו.
כשושנה בין החוחים
הציונות וילידתה המדינה עשתה שמות בשטח הדת בכל הארץ ובמיוחד בתל אביב "עיר העברית הראשונה" וסביבותיה שם השתלטה כליל על החינוך בתי הכנסת הרבנים ושירותי הדת, וכך הגיעה תל אביב שמאות רבות של בתי כנסת מלאים במתפללים ולומדים נתדלדלו ונחרבו מהם נסגרו על המסגר ומהם חוללו ונמכרו למיזמי נדל"ן גם שכונותיה הוותיקים בהם התגוררו אלפי שומרי תורה נתרוקנו מתושביהם רבים מצאצאיהם יצאו כליל מהדת מעט החרדים שהחזיקו מעמד עקרו למקומות ישוב אחרים.
כך גם היתה גורלה של שכונת "מאה שערים" ביפו – תל אביב, שניתקו את הצעירים מהוריהם ונתרוקנו ספסלי בית המדרש, וכל השכנה נהפכה לאנשי הבוהמה ה"ישראלית" ולא נשאר זכר ליהדות ודת בכל הסביבה.
האב הרוחני של תל אביב
בתל אביב סמוך לים בלבה הסואן, בתוך ערוות הארץ שם רואים בעיניים את הגשמת הציונים לעקירת התורה מישראל, שלקחו את ארץ הקודש ומלאו אותו בכל התועבות מהגרועים שבשפלים, ולב כל יהודי שליבו לא נאטם מה שעוללו לעם שלם וערטלו את בני ישראל מקדושתם ומכל זיק של יהדות ואנושיות כחיות יער.
פה עמד בראש בית הכנסת הגר"א, שמר מכל משמר על צביונו המקורי של הבית כנסת, לא להכניס שום שינויים, וכל זר שנקלע למקום נכנס לשערי בית הכנסת הוותיק ששמרו על צביונו המקורי נדמה לו שהוא יושב בבית כנסת בירושלים ולא בתל אביב, כי רבי דוד שמר שהכל יתנהל לפי המסורת בלי שינויים, אפילו לא רצה להחליף את תשמישי הקדושה הבלויים והריהוט בבית הכנסת, כי ספוגים הם בתורה ותפילה של יהודים קדומים.
שמר מכל משמר ומסר נפשו לאחזקתו ולקיום התפילות כסדרן משך עשרות שנים, עד עצם היום הזה מתקיימים במקום כל התפילות מידי יום ביומו וכמובן בשבתות וימים טובים.
החזיק את המקום כמקום תורה תפילה ומסר והרבה פעלים לתורה ולדת בחום ליבו ובאהבתו לתורה קירב לבבות ישראל לאביהם שבשמים ורבים השיב מעוון, והיה לאביהם של כל הבאים לחסות תחת כנפי השכינה.
כאשר העירייה העמידה תחנת אוטובוס מול הבית כנסת ניהל מאבק ממושך לסילוקו, ובס"ד עלתה בידו.
לפני כמה שנים שלח להודיע ולבקש מראשי "קהל פרושים ירושלים" שהם ממשיכים את דרך הגר"א ותלמידיו, שיביאו לבית הכנסת הגר"א בתל אביב, ישיבת של ה"פרושים" מבני ירושלים והוא ידאג לכל מחסורם, רק תורה בטהרתה בלי שום מורא ולקרוא מלא בשם ה', כך רצה לשנות את ההווי המופקר השורר ברחובות תל אביב ולהחזיר עטרת ליושנה, והיה אומר שזה יהיה הצלה גם לכל בתי הכנסיות של תל אביב, שיביאו בחורי מירושלים שלא יודעים פשרות, וכששאלו אותו איך אפשר לחיות במקום מזוהם כזה ענה בבהירות "מאן דטריד למפלט לא בלעי".
בית הכנסת הגר"א ושכונת מאה שערים בתל אביב
בית הכנסת הגר"א בשכונת "מאה שערים", הוקם בשנת תרצ"ד על ידי הגאון רבי יוסף צבי הלוי זצ"ל גאב"ד יפו, שהיה חתנו של רבי נפתלי הערץ הלוי זצוק"ל מגדולי תלמידי השרף הנורא מהרי"ל דיסקין זיע"א (שהרבה להתכתב עם גאוני דורו על המצב הרוחני שהציונים עושים שמות בצעירים וביניהם עם מרן רבי אלחנן וואסערמאן זצוק"ל הי"ד), וע"י הרב אליהו לנדאו זצ"ל דור רביעי להגר"א.
בית הכנסת נקרא על שם הגר"א מווילנה, ועל פי תקנות מייסדיו נקבעו בבית הכנסת מנהגי הגר"א, כפי שנכתב בתקנות בית הכנסת: "בית הכנסת בנוי בעיקר על שם מרן ורבן של ישראל הגאון החסיד האמיתי רבנו אליהו ז"ל. יש להתפלל בו אך ורק נוסח הגר"א אשר כה טבעו אבותינו ואנשי כנסת הגדולה מבלי לשנות בשום אופן. שום התנשאות וראשות ושום משרה ותפקיד לא יינתן לאלו שלא התפללו ואינם מתפללים אשכנז. אין לחדש שום דבר או מנהג מה שלא נמצא ונהוג בבית הכנסת קלויז החסיד האמיתי הגר"א בווילנא".
הרבה ממנהגי הגר"א הרווחים כיום מקורם בבית הכנסת זה שהיו בו הרבה, החזון איש זצוק"ל התגורר בתקופה ברח' גאולה בתל אביב הסמוך לבית כנסת קבע תפילתו בבית הכנסת הגר"א, רבי דוד ראה בתפקידו לשמור על קדושתו ועל טהרתו כהלכות בית הכנסת, שלא יגעו בו זרים ונקי מכל חולין, אף חולין העטופים ב"קירוב", רבי דוד עמד על משמרתו משמר הקודש עד יומו האחרון, ושימר את המנהגים ואת המסורת.
בזמן שנטורי קרתא בירושלים בראשות מורינו הרה"צ רבי עמרם בלוי זצ"ל יצאו למלחמה נגד חברת "אגד" המרשעת, שארגנה אוטובוסים בעיצומות של שבת קודש מירושלים לים בתל אביב, יצאו מתפללי בית הכנסת הגר"א למחאה על כבוד השבת הנרמס מול האוטובוסים שמגיעים מירושלים תוך חילול שבת, אחד מחשובי המתפללים היה הגה"צ רבי יצחק שיינקר זצ"ל מגדולי בעלי המוסר, שיצא הוא כמו יתר המתפללים והיה בעת שהגיעו האוטובוסים והחלו בשאגות שבת!, צעקה רעייתו של רבי יצחק שיינקר זצ"ל לבעלה "רבי יצחק מאך וואס מעדארף" רבי יצחק תעשה מה שצריך, רבי יצחק קפץ אל תוך הרחוב ולא נתן לאוטובוסים לנסוע, על אף המכות שנתנו לו.
רבי יצחק שיינקר היה מגדולי מרביצי התורה ומגידי השיעורים בבית הכנסת הגר"א שנים רבות, רבי דוד היה יושב בשיעורים שלו ולומד ממנו מידה דגולה של תורה ומוסר ויראת השם, לפני פטירתו אמר לרבי דוד "תדע שמקום זה ספוג בתורה ותפילות שמור על מקום קדוש זה" המנוח לא אכזב ושמר על המקום מכל משמר, וכל ההוצאות של בית הכנסת הוא שילם מכיסו הפרטי.
שיעור תורה בערב
לפני כשני עשורים יזם שיעור חדש בבית כנסת הגר"א מידי ערב בלימוד גמרא עבור בעלי בתים העובדים באזור ותושבי השכונה, דבר שהביא לפריחה של בית כנסת, את העול הכספי הוא לקח כמובן על עצמו לשם כך הוא הביא את הגאון רבי שלום גילרנטר שליט"א למסור שיעור מעמיק במסכתות הש"ס ועם הזמן זכו להתחיל ולסיים הרבה מסכתות בש"ס, אפילו שהוא בעצמו הווה בר אוריין ובר אבהן יש שעות ארכות וממתין לשיעור.
גם באחרית ימיו שהראיה נחלשה והשמיעה קשתה עליו, התאמץ מעבר לכוחותיו וישב בשיעור כאחד הלומדים, ובשעת השיעור הזכיר דברים ממה שלמד אצל רבותיו לפני 70-80 שנה, והרבה לדון ולפלפל כארי מתוך ריתחא דאורייתא כדרכה של תורה, בסוף ימיו התבטא שהשיעור הזה הוא משאת חייו ורוצה שהשיעור הזה יימשך גם לאחר אריכות ימיו ושנותיו.
כולל הגר"א
בעשור האחרון שופץ בית הכנסת ברוב פאר והדר כשרבי דוד זצוק"ל אף פתח במקום כולל אברכים חשובים הממיתים עצמם באהלה של תורה כשהעול הכספי היה מונח על כתפיו, והכל חזו וראו את העונג שהוא חש מידי יום ביומו והרגשת הסיפוק שמילאה אותו שיושבים והוגים בהוויות אביי ורבא.
כל ימיו דחה רבי דוד לכל ההצעות שבאו לפתחו בענין הפיכת מייעודו המקורי כמרכז לתורה ולתפילה, באו להציעו לעשותו מרכז לארגונים והרצאות ויביאו מרצים כך יעשו למען קירוב, להגמיש את הדת ולקרבו לראש החילוני, רבי דוד בז לכל ההצעות ואמר אצלנו בבית כנסת מדברים רבנים לא מרצים, ואנחנו תפקידנו לעשות את הדברים כפי שקיבלנו מאבותינו, כל הבאים בשערי בית כנסת ללמדם תורה ותפילה, להכניס אורחים וכך לקרבם תחת כנפי השכינה כפי שמובא במדרש על אברהם אבינו ודווקא הוא זכה שקירב מאות משפחות וילדיהם מתחנכים כיום במוסדות תורניים, הבעלי תשובה הכי מפורסמים התחילו את דרכם אצלו ובבית כנסת הגר"א.
ר' דן שטייג הי"ו גבאי בית כנסת, מספר כשדמעות בעיניו, טעם של יין ישן היה נוטף מפיו מרגליות, אהבה והערצה שרחשו לו כל מי שנקלע בימיו עם רבי דוד צעירים עם זקנים דבר שלא ניתן לתיאור, למרות תקיפותו ועמידתו על לא לשנות קוצו של יו"ד בבית כנסת ובחיי היום יום.
מידי שנה בי"ט תשרי הילולת הגר"א, מתקיים במקום "שמחת בית השואבה" מרכזי על טהרת הקודש, בו נוטלים חלק הרבה מהחרדים תושבים המקום וכן צאצאים למייסדי המקום מירושלים ובני ברק.
בודד היה ממשפחתו ובודד היה כשעמד כצור חלמיש לא להכנע לכל הדרישות התל אביביות ש"כאן שונה" ו"אי אפשר להתנהג כמו לפני שמונים שנה" רבי דוד יוכיח שאפשר ואפשר, כמו שאנו רואים בכח עמידתו קירב צעירים ומבוגרים לעבודת הבורא.
יושב לו יהודי שעבר מזמן את גיל הגבורות ומאציל מהודו על כל השכונה על הרחוקים והקרובים, והחדיר בהם שמירת התורה והמצוות.
רבה הייתה השפעתו על כל הבתי כנסיות בתל אביב והסביבה, כאשר ראו אותו עומד על דעתו, נשאו קל וחומר בעצמם.
כיליד ויוצא מדינת אונגרין האמונה על דרך החתם סופר זי"ע לא לסתות סטיה קלה ממה שלמדונו רבותינו, ער וקשוב לכל קדשי בית ישראל, בעת המערכה הכבירה על שלימות בית החיים בעיר יפו שארכיאולוגים ארורים עקרו קברות קדמונים שוכני עפר כדי לבנות דירות, בכל אותם ימים דמעתו על לחיו, והיה עוקב מידי יום ביומו מהנעשה והיה שולח את באי ומתפללי בית הכנסת למחות במקום.
מספר מקורבו הר"ר אברהם ישעי' שפיגלמן שליט"א שזכה להסתופף בצילו של רבי דוד רבות בשנים, שהיה צועד רגלית מידי שבת בשבתו בשבתות הקיץ מביתו שבבני ברק לבית הכנסת הגר"א בתל אביב ללמוד וללמד שיעור בפרקי אבות,
בעת סעודה שלישית היה רבי דוד זצ"ל מעורר בדרשותיו את הקהל הקודש ומעלה אותם טפח מעל הקרקע הגשמיות והארציות, וליבו שותת דם על התמורה החמורה שנהיה בשכונה הקדושה שנעקרה מקדושתה כל בתי הכנסיות נסגרו וחלקם אף נמכרו ליזמי נדל"ן ולא נשאר זכר למו.
עוד מציין שרבי דוד הסתיר הרבה מגדלותו, בקיאותו בכל מכמני התורה בכל מקום שפתחו עמו בדברי תורה כמעין המתגבר, גאונותו וצדקותו וכל הליכותיו היו בהצנע לכת, כפי שיעידו כל יודעיו ומכיריו.
מידת ענוותנותו היה במצב שהוא בכל לא הרגיש שמגיע לו משהו, וסלד מכל גינוני כבוד ויוקרה, כל הקדיש את כל עתותיו לתורה ועבודת ה', ונתקיים בו כל הבורח מן הכבוד הכבוד בורח אחריו, אולם גם כאן אפס קצהו נגענו ואליו לא הגענו כי הכול הוא רק לשבר את האזן מקצת דרכיו בקודש.
מאה שנות אור באו לקיצם
בליל שבת קודש פרשת בא ד' שבט תשע"ה השיב את נשמתו ליצרה, תל אביב החרדית קיבלה בהלם ובצער את הידיעה המעציבה, בלוויה דומעת שיצאה במוצאי שבת קודש מבית הכנסת הגר"א ברח' הירקון השתתפו ולקחו חלק המוני תושבי המקום, כאשר נישאים הספדים על לכתו מאיתנו ולקח עמו כל מיטב שיהדות הונגריה וחמודות בית הכנסת הגר"א מיום היווסדה, ומשם הגיעה הלוויה לירושלים ונטמן בחצות הלילה בהר המנוחות בחלקת הרבנים החדש (סמוך ונראה למרן הגר"ב רבינוביץ והגרא"ז זלזניק זצוק"ל), כאשר תלמידיו מתקשים להיפרד מקברו הטרי.
נכבה המגדלור לתורה ולאמונה בשממת תל אביב, נסתלק הצדיק המגין בצדקתו ובקדושתו, הנשמות התועות איבדו את האבן השואבת. האב הרחמן שניתבם בדרך התורה הרועה הנאמן שמסר ליבו ונפשו עליהם, מי יגן עלייך תל אביב, הוא נסע למנוחות ואותנו עזב לאנחות.
עם סילוקו של רבי דוד זצ"ל, נכחד שריד אחרון לדור קדומים דמות ומופת לאיש ציבור ומנהיג בית הכנסת שעמד יחיד כחלמיש צור מול כל הרוחות שבעולם, למעלה מיובל שנים כולם שווים לטובה, ולא שינה לא מבחוץ ולא מבפנים ממה שלימדוהו אבותיו ורבותיו, יהודי מקורי פשוטו כמשמעו, איש חי ורב פעלים מעורב בדעת עם הבריות אולם איתן בדעתו ובאמונתו.
זכותו הגדול יעמוד לתלמידיו הקרויים בנים, להמשיך את מורשתו הגדולה להרים על נס את דגל התורה ללא חת.
היות שהמנוח הגדול לא השאיר אחריו זש"ק, מוקירי זכרו הברוך מתבקשים ללמוד משניות ותהילים ולהדליק נר לעילוי נשמת רבי דוד בן רבי חיים הנו"מ גיטל זצ"ל
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
