בשנה האחרונה לחייו, נאלץ מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל לתקשר עם סובביו בכתב, לאחר שניטל ממנו כושר הדיבור בעקבות טיפול רפואי מסובך שעבר הרב בחג הפורים אשתקד.
על הלוח שהציבו לו סמוך למיטתו בבית הרפואה, כתב מרן הגר"י זצוק"ל את המשפט הבא: "מן השמים קבלתי פרס חשוב – תענית דיבור".
היום, כתב הגר"י את הפתק האחרון בימי חייו. כשעה לפני פטירתו, כתב הגר"י בכתב ידו: "לעיין היטב בעמוד האחרון של מסכת מכות ולעשות הדרן. ה' יתברך ישמור שתעבור הסכנה".
והנה סיפר קטן שפירסם בזמנו העיתונאי ידידיה מאיר: "הרב יעקב אדלשטיין לא יכול לדבר. הרב הנערץ בן ה-92 עבר לאחרונה ניתוח מסובך בגרון, ומאז הוא מתקשר בעיקר באמצעות כתיבה. תלמידיו מפיצים ביניהם את המכתבים ודברי התורה שהוא כותב בימים אלה בכתב היד המסודר והמזוהה שלו, אבל לשמוע אותו – הם לא שומעים.
"בתקופה האחרונה הוא החל בסוג של שיקום. מדובר בתהליך ארוך של עבודה ותרגול, שמטרתו לאפשר למטופל להתבטא איכשהו גם בלי מיתרי הקול. במפגש הראשון במחלקת אף אוזן גרון בבית החולים 'שיבא' שאל אותו המטפל על אילו שתי מילים ראשונות הוא ירצה להתאמן תחילה. כלומר, מה הכי דחוף לו לומר. יש לו רק שתיים כאלה. שיבחר.
"עכשיו תעשו הפסקה ותחשבו בעצמכם. מה אתם הייתם עונים? לו הייתם צריכים לבחור רק שתי מילים מתוך כל אוצר המלים בעברית, ולהשתמש רק בהן, מה הייתם מבקשים? חתיכת שאלה, אה?
"הרב אדלשטיין ענה מיד. זאת אומרת כתב מיד: אני רוצה לתרגל את אמירת המילה "תודה" ואת אמירת המילה "אמן".
"וואו. הרי זוהי בעצם, בתמצית, כל התורה כולה. תודה – בין אדם לחברו, לאשתו, לילדיו, לשכניו, למוכר במכולת, לשומר בחניון. אמן – בין אדם למקום.
"שנזכה אנחנו, בעלי יכולת הדיבור, להשתמש בשתי המילים האלה כמה שיותר, ויהיו הדברים לרפואת (הדברים נכתבו בחייו. כעת שיהיו לעילוי נשמתו. י.א.) הרב יעקב בן מרים. אמן. ותודה".
תודה רבה על סיפור האמן והתודה