שָׁבוּעַ שֶׁהַלֵּב הוֹמֶה
גָּדוּשׁ בִּכְאֵב וּבִדְמָעוֹת
קָשֶׁה לְסַכֵּם, כָּךְ נִדְמֶה
מִשְׁפְּחוֹת אֲבֵלִים לְמֵאוֹת.
גַּם פִּגּוּעַ בְּתַּפּוּחַ הַצֹּמֶת
שָׁם נֶפֶשׁ צְעִירָה נִקְטְפָה
וְעַל הַמִּמְשָׁל מוּטַחַת תַּרְעֹמֶת
שֶׁמִּישֶׁהוּ כְּבָר יָרִים הַכְּפָפָה.
כִּי הַמַּנְדָּט שָׁב וְחָזַר
לַנָּשִׂיא, שֶׁשּׁוּב הֶעֱבִיר
וְדָבָר מִן הַמְּאֹרָעוֹת לֹא עָזַר
לְרַפֵּא אֶת הַמַּצָּב הַשָּׁבִיר!
וּבְרִית הָאַחִים כָּךְ נִרְאֶה
מִתְהַדֶּקֶת וְשָׁבָה כֵּבֶעָבָר
וּמִי שֶׁמֻּדְאָג – טוֹעֶה!
שֶׁהֲרֵי לֹא יִשְׁתַּנֶּה דָּבָר…