פחות מעשרה אחוזים מהמקוואות שמפוקחים על ידי משרד הדתות מונגשים באופן מלא, ובחלק מהערים המרכזיות בישראל אין כלל מקווה מונגש. מבדיקה שערכו במרכז הארצי למען טוהרת המשפחה וב'ישראל היום' עולה כי מתוך כ־600 מקוואות שמופעלים על ידי משרד הדתות, רק כ־55 מונגשים באופן מלא. בד בבד, מופעלים מאות מקוואות נוספים בישראל באופן פרטי, ללא פיקוח וללא הקפדה על נושא ההנגשה. חלקם הקטן נגיש לנכים בצורה זו או אחרת, ורובם המוחלט לא נגיש כלל.
כבר ב־2012 נכנסו לתוקף תקנות שמחייבות הנגשה של המקוואות, ובין השאר נדרשו המועצות המקומיות להנגיש כמה מקוואות בכל עיר באופן מלא, ובערים גדולות להנגיש לפחות מקווה אחד באופן מלא – כלומר באופן הכולל מעלון המאפשר לאדם עם מוגבלות בניידות לטבול. בשנה שלאחר מכן התחייב מנכ"ל משרד הדתות כי בתוך שנתיים "לא תהיה עיר בישראל שלא יהיה בה לפחות מקווה אחד עם נגישות".
למרות ההצהרות, שנים רבות חלפו אך גם כיום יש ערים רבות שבהן אין מקווה נגיש באופן מלא – ובהן חלק מהערים המרכזיות בישראל, דוגמת בת ים וחולון. בירושלים, העיר הגדולה ביותר בישראל, יש מקווה אחד נגיש במלואו שמופעל על ידי משרד הדתות, וכך גם בראשון לציון, העיר השלישית בגודלה בישראל. בתל אביב פועלים שני מקוואות נגישים לנכים, בשני קצות העיר, מה שמאלץ אנשים לנסוע זמן רב.
במרכז הארצי למען טוהרת המשפחה שלחו מכתב לשר הדתות מתן כהנא, לשר הרווחה מאיר כהן ולשרת הפנים איילת שקד, וכן למנהלי משרדיהם, בדרישה להנגיש את כלל המקוואות בישראל לפחות ברמה בסיסית. "בשבועות האחרונים עולה שוב ושוב נושא חוסר הנגישות למקומות הקדושים. לצערנו, נשכח מקומם של המקומות העומדים בבסיס הקיום של העם היהודי לאורך השנים – מקוואות הטוהרה".
"כיום, בישראל 2022, נאלצים רבים למסור נפש כדי לקיים את המצווה, זאת מאחר שרובם המוחלט של מקוואות הטוהרה אינם מונגשים לאנשים עם מוגבלויות", כתב יו"ר המרכז, הרב חיים לוי. לדבריו, מספר המקוואות בארץ, יחד עם המקוואות הפרטיים, עומד על כ־900, ורבים מהם ישנים ולא מונגשים.
מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה: "אנו רואים חשיבות רבה בעמידה בהוראות החוק לעניין הנגשת המקוואות. לא ידוע על רשות מקומית שלא קיימת בה עמידה לעניין הוראות החוק, מלבד ברשות מקומית אחת. גם מול רשות זו אנו פועלים לעמידה מלאה בהוראות החוק בתקופה הקרובה".
