ביקורת קשה על התנהלות הכוחות הצרפתיים בטולוז

"ביזיון מבצעי" – כך הגדיר היום (ה') ניצב בדימוס אליק רון, לשעבר מפקד הימ"מ ושלדג ומי שהשתתף במבצע אנטבה, את פעולת הכוחות המיוחדים הצרפתיים שהסתיימה במותו של המחבל מוחמד מראח. רון, כמו שאר האנשים בכתבה, אמר את הדברים בראיון לאתר NRG.

קרא עוד:

[postim]

"הפעולה בטולוז נראית כחלמאות"

"בשנת 1988 הייתי אורח של הימ"מ הצרפתי והקומנדו הימי בצרפת", מספר רון. "הם עשו עלי רושם מצוין, התאמנתי איתם והם נראו לי חבר'ה מקצוענים. אבל בלי להכיר את העובדות, הפעולה בטולוז נראית כמו חלמאות".

"מי מחכה 32 שעות כשאין לך בני ערובה, ויש לך את כל האמצעים כדי לדעת מה קורה בתוך הדירה? הרי עם האמצעים של היום, הגלויים והסמויים, אתה יכול לראות כל מה שקורה בתוך המבנה, ואפילו עכבר לא יכול להתחבא. פה אנשים פרצו פנימה, ומאחורי דלת עץ הבן אדם פוגע באנשי הכח המסתער. זה משהו שלא נתפס. האם זו היכולת הצרפתית?".

"קרב בין אויב לאוהב"

"צריכים להפריד בין שני אירועים", הוא מסביר. "אירוע שבו יש מחבל עם בני ערובה, ואירוע שבו יש רק מחבל מתבצר. כאשר יש אירוע עם בני ערובה, הסיפור הרבה יותר מורכב, אתה קודם כל צריך לדאוג לאנשים שלך שהם לא יפגעו, בין אם זה בני ערובה או הכח המסתער. פה נדרשת עבודה זהירה. אבל אם ישנו אדם שמתבצר, והוא אויב, הסיפור פשוט. זה קרב בין אויב לאוהב. פה אתה יכול פשוט להפיל לו את הבניין על הראש. גם אם ניתנה הנחייה להוציא אותו חי, זה לא מסובך.

"לא נראה טוב ולא מקצועי"

"יש גבול של טעם טוב – אתה לא משאיר את המחבל 32 שעות, נותן לו טלפון שידבר עם כל העולם והופך אותו לשאהיד ולגיבור. אתה נותן לו מגפון, שיוכל לדבר רק עם מנהלי המשא ומתן. מעבר לכך, אתה נותן לו אולימטום שעליו לצאת תוך שעתיים, לא יותר מכך. לא מחכה 32 שעות, שהכוח שלך מתעייף, שיש שחיקה וחוסר ריכוז. כל הסיפור פה לא נראה טוב ולא מקצועי", הוא מסכם.

"מספיק בקושי"

רב ניצב אסף חפץ, לשעבר מפכ"ל המשטרה ומפקד הימ"מ, אומר גם הוא כי "בסך הכל היו לצרפתים תנאים נוחים להשתלטות והייתי מצפה לתוצאות אחרות. זה לא בזיון מה שקרה שם, אבל אם נהיה זהירים, זה מה שנקרא ציון "מספיק" או "מספיק בקושי". אנחנו לא מכירים את כל העובדות ולכן צריך לסייג את הביקורת".

"יש כמה שאלות שאנחנו צריכים לבדוק. בסך הכל, מדובר פה באירוע פשוט מאוד, לא מסובך. אין כאן בני ערובה. הדירה הייתה ממוקמת בבניין לא גבוהה במיוחד עם לא מעט פתחים וחלונות, כך שהגישה אל תוך הדירה הייתה קלה. אם רצו להשאיר את המחבל בחיים, היו צריכים לנטרל אותו אפילו בדרך הפושטה ביותר – החדרה של גז מדמיע אל הדירה. כשאליק רון היה מפקד הימ"מ אחריי, הוא החליט לנטרל את העבריין הרצל אביטן שברח מהכלא. לפני הפריצה לדירה בה הסתתר, הימ"מ החדיר פנימה גז מדמיע ונטרל אותו.

"בלוחמה בטרור, לכוח הפושט יש כמה עקרונות שבהם הוא צריך לדבוק: כשאתה פורץ לתוך מבנה, אתה בא מכמה כיוונים, נכנס מכל החלונות והפתחים, כך שהמחבל המתבצר יכול לירות רק לכיוון אחד, ואתה יכול לפגוע בו גם בגב וגם מהצד. אם הוא הצליח לצאת מהשירותים ולקפוץ מהמרפסת זה אומר שלא סגרת את אחד הפתחים. גם כמות התחמושת שירו שם היא יותר מדי לאירוע שכזה. 300כדורים זה הרבה מאוד. אבל מעבר לכל, צריכים להבין שהכוח הפושט עשה את העבודה, ובסך הכל המחבל חוסל.

"הבעייה המרכזית בסיפר הזה, מעבר לפגיעה בלוחמים – פצוע קשה ושניים קל – היא הבונוס שניתן למחבל, להופיע בתקשורת העולמית במשך יומיים – וזה לא צריך להיות", הוא אומר.

"לא פייר למתוח עליהם ביקורת"

ניצב אורי בר לב, לשעבר מפקד יחידת הגדעונים וממקימי יחידת דובדבן, אומר: "אין ספק שכך לא מתנהלת יחידה מקצועית ללוחמה בטרור, אבל זה לא פייר שאנחנו נמתח עליהם ביקורת, כי אין להם את המקצועית והניסיון שאנחנו צברנו לצערנו ללוחמה בטרור בגלל אינטנסיביות האירועים בישראל. לא יהיה הגון להשוות בין היכולת של הימ"מ הישראלי לימ"מ הצרפתי", הוא מוסיף. "אבל יחד עם זאת, אין ספק שצורת ההתנהלות הצרפתית היתה בעייתית הם. יצטרכו לבצע הפקת לקחים ולהבין איך הם פועלים אחרת באירוע דומה".

אין נוסחה לכמה שעות אתה נותן למחבל להיות בבית, הענין הוא שברגע שאתה מבין שאין בני ערובה המוחזקים על ידיו, אתה יכול לפעול בצורה גמישה. אתה מפיל עליו את הבית, אתה מנטרל אותו מרחוק, יש מגוון רחב של אמצעי ניטרול. החל מירי צלפים ועד אמצעים חשאיים המאפשרים לך לחסל את המחבל או לנטרלו, מבלי שאף לוחם שלך נפגע. לכן לא ברור לי מדוע הם פעלו כפי שהם פעלו".