העיתון הכלכלי דה מרקר ערך את רשימת מאה המשפיעים שלו לשנה בסיומה אנו עומדים. הפוליטיקאים החרדים המופיעים ברשימה, הם שר הבריאות יעקב ליצמן ויו"ר וועדת הכספים משה גפני.
רוני לינדר גנץ, כתבת כלכלת הבריאות של העיתון הסבירה את הבחירה בשר ליצמן. הוא שר פופולרי מאוד. לפי כמה סקרים, הוא אפילו השר הפופולרי ביותר בממשלה – הישג מדהים למי שהתחיל את דרכו בממשלה בקדנציה הקודמת בשפל תדמיתי חסר תקדים, סביב פרשת הקברים שנחשפו בשטח בית החולים ברזילי באשקלון. ליצמן הוא גם שר חזק מאוד: הוא מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, בוודאי ביחס לשרים אחרים, ועומד בראש סיעה שאינה מתחרה ישירות עם אף אחת ממפלגות הקואליציה, כך שלכאורה הוא לא מאיים על איש מהשרים האחרים.
אלא שפופולריות וכוח עלולים להתגלות כחרב פיפיות: ראשית, יש בממשלה מי שקורא את הסקרים, שהאחרון שבהם ניבא ליהדות התורה 12 מנדטים. זו כבר לא אנקדוטה משעשעת אלא תחילתו של איום: מי שמקנא בפופולריות הגואה של השר החרדי מחסידות גור, לא ימהר לסייע לו להשיג הישגים שיירשמו על שמו. זה יכול להסביר למשל את הקושי הגדול של ליצמן לקדם את רפורמת הסיעוד, ה"בייבי" שלו עוד מהקדנציה הקודמת. אף שיישומה נקבע בהסכם הקואליציוני עם יהדות התורה – לא נכללה רפורמה זו בחוק ההסדרים האחרון, ולדברי אדם שמכיר את עבודת הממשלה מקרוב, "אף אחד לא רוצה להעניק לליצמן הישג כל כך גדול שיירשם לעולם על שמו".
ההישגים עד כה:
ליצמן נכנס לקדנציה הנוכחית כשהוא ממוקד ומלא עזוז, וסימן לעצמו שתי מטרות מרכזיות: הרחבת הכיסוי לתרופות יקרות שאינן בסל, ורפורמת הסיעוד. בינתיים הוא יכול לרשום לעצמו הישג חלקי בלבד: סל התרופות יתרחב בשלוש השנים הקרובות ב־460 מיליון שקל, במימון ציבורי מלא. זוהי תוספת גדולה יותר מזו שניתנה בעשור האחרון, אך הסכום אפילו לא מתקרב לנדרש כדי לכסות את כל התרופות שאינן בסל. בנוגע לרפורמת הסיעוד המצב אף חמור יותר: ליצמן הצהיר בכמה הזדמנויות כי לא יהסס להפיל את הממשלה אם לא תקודם הרפורמה, שאמורה להרחיב את המימון לטיפול סיעודי לקשישים בישראל. ואולם, במשרד האוצר לא מתלהבים, בלשון המעטה, מהרפורמה המוצעת, ואף שליצמן מתעקש כי הרפורמה תיושם, גם הוא כבר לא מדבר על 2017 כיעד לתחילת יישומה, וכיום הוא נשמע מסויג בהרבה כשהוא מדבר עליה.
לצד שני הדגלים הללו הצליח ליצמן להזיז ולקדם שורה של נושאים נוספים: הוא חותר להסדרת שוק הקנאביס, והתעמת עם חברות המזון כשאמר בסגנון הליצמני ש"מקדונלדס אאוט" וקרא לציבור לא לאכול ג'אנק פוד. עם זאת, זמן לא רב לאחר מכן גנז את הסרטון של משרד הבריאות שיצא נגד צריכת חטיפים, והודיע מראש כי לא יוטל "מס סוכר". עוד הכריז על מהפכת ה־MRI, שעדיין טעונה הוכחה, והודיע כי יילחם להפחתת הזיהומים בבתי החולים ולשיפור השירות בחדרי המיון.
סוד הפופולריות:
ליצמן הוא שר נגיש שאומר כל מה שהוא חושב, וזה כנראה גם סוד הפופולריות שלו. הוא התעקש למנות מנכ"ל שאינו רופא, נלחם על כך מול ההסתדרות הרפואית וניצח; הוא פרסם את מספר הטלפון בלשכתו וקרא לאנשים להתלונן על תורים ארוכים ובעיות; הוא עושה ביקורי פתע בבתי חולים; והוא לא נרתע מלתקוף חברות מסחריות כמו יוניליוור ומקדונלדס, עיתונאים, רופאים, פוליטיקאים וגם פקידים ממשרדו.
מאחר שתקציב המדינה לשנתיים הקרובות מאחורינו, לא יהיה זה הימור פרוע להעריך כי לליצמן נשארו לפחות עוד שנתיים בתפקיד. בזמן הזה יוכל לבצע לפחות חלק מהמהפכות שהוא שואף לחולל. המטרה השאפתנית שלו היא לשכנע את ראש הממשלה ושר האוצר להעלות את מס הבריאות לראשונה מזה עשורים כדי להתמודד עם הזדקנות האוכלוסייה וקטסטרופת הסיעוד. אם יצליח לעשות זאת, יירשם בדפי ההיסטוריה כאחד משרי הבריאות המהפכניים והיעילים שהיו פה.
הצמד הפוליטי של גפני:
יו"ר וועדת הכספים, ח"כ משה גפני מופיע במקום ה-21 ברשימה, אך לא לבד. הוא נבחר לרשימת המשפיעים יחד עם חברת הכנסת סתיו שפיר מהמחנה הציוני, המשמשת כיו"ר וועדת השקיפות של הכנסת. מה הקשר בין השניים? צבי זרחיה, כתב הכנסת של דה מרקר, מסביר:
ביולי 2016 הוציא ח"כ משה גפני (יהדות התורה) את ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) מאולם ועדת הכספים לאחר ששפיר, שמקפידה לדרוש הסברים מפורטים וממצים על העברות תקציביות, ערכה יחד עם ח"כי האופוזיציה "פיליבסטר" (עיכוב הצבעה) נגד התקציב הדו־שנתי. שפיר, נציגת דור המחאה החברתית בכנסת, מתכוננת היטב לדיונים: היא באה מצוידת בנתונים ומפגיזה את פקידי האוצר בשאלות. גפני, שהיה בקדנציה הקודמת המורה של שפיר בעריכת פיליבסטר, בדיון על חוק "מע"מ אפס", נתן לה להוציא קיטור, אבל לבסוף גם סבלנותו פקעה והוא ניסה להשתיק את שפיר. היא מחתה, הוא העלה את הטון והיא לא נשארה חייבת – וחוזר חלילה. כל אותו הזמן, צילמו יועציהם של השניים את הוויכוח המתלהט. שפיר אף העלתה סרטון לפייסבוק, ושניהם זכו לתהודה ציבורית רבה.
עבור שפיר, כמו עבור גפני, זוהי שיטה: גם בפריימריס האחרונים במפלגת העבודה זכתה שפיר במקום השני בעיקר בזכות המאבק שניהלה אז מול יו"ר ועדת הכספים אז, ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). סלומינסקי מצדו הרוויח חשיפה תקשורתית נאה לאחר כמה מקרים שבהם הוציא את שפיר מישיבות הוועדה, בדיוק כפי שעושה גפני כעת. בכל המקרים, יוצאים שני הצדדים נשכרים בשל ההד התקשורתי של מאבקיהם. בכנסת יש מי שכבר הציע שגפני ושפיר יופיעו כצמד בערבי ראיונות ברחבי הארץ.
