"אני מבקש לעדכן אתכם בעדכון ביטחוני חשוב", אמר השבוע בארשת פנים רצינית ראש הממשלה נפתלי בנט במהלך נאום תפיחת מושב החורף של הכנסת. הח"כים במליאה, העיתונאים ביציע והציבור בבית כרה אוזן, ואז הוא חשף: "בחודש שעבר יצאו אנשי המוסד למבצע שתכליתו לאתר מידע חדש על גורלו של רון ארד".
"זה היה מבצע מורכב ונועז", הוסיף בנט להמתיק סוד, אבל במקום להמשיך ולספר, הוא סיים ב:"זה כל מה שאפשר לומר כרגע".
לדבריו, "עשינו עוד מאמץ בדרך להבנה מה עלה בגורלו. אני רוצה להודות ללוחמי המוסד על המסירות והמחויבות ועל אחוות הלוחמים גם אחרי כל כך הרבה שנים. אני מבקש להודות גם לצה"ל והשב"כ על שיתוף הפעולה היוצא מהכלל גם במבצע הזה ובכלל. פדיון שבויים הוא ערך יהודי שהפך לאחד הערכים המקודשים בישראל. אנחנו נמשיך לפעול להשבת כל בינו הביתה מכל מקום בהם הם נמצאים".
בכך, במשפט אחד סתום וחסר פשר, פתח ראש הממשלה את חרושת השמועות, שנמשכת גם ברגעים אלה, בארץ ובעולם. רגע לפני שנמשיך לדווח על כלל השמועות, עצרנו רגע לעשות סדר במי הוא רון ארד ומה ידוע על גורלו עד השבוע.
עשרות שנים של ספק
ארד הפך עם השנים לסמל השבויים והנעדרים של מדינת ישראל. הוא היה נווט קרב בחיל האוויר בדרגת סרן (הוא הועלה לדרגת סגן אלוף לאחר שנשבה), ושירות בטייסת 69 שכונתה "טייסת הפטישים". ב-16 באוקטובר 1986, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע "בית אבא 12", לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית במרעום אחת הפצצות גרמה לפיצוץ התחמושת בקרבת המטוס. שני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון הטרור "אמל", שהיה אז התנועה שיעית החזקה ביותר בלבנון.
ארד לפני חטיפתו. צילום: דובר צה"ל
במשך כשנתיים הוא נחשב לשבוי, שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, בהמשך 1987 הקשר עמו נותק והניסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, אך בשנת 1988 הוא הפך לנעדר אחרי שככל הנראה הועבר מידיו של בכיר "אמל", מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר, אז עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין.
באוגוסט 1988 טען ארגון הטרור חיזבאללה שארד בידיו וב-1992, בעקבות חיסולו של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד. מנגד, מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן וגרסה אחרת טוענת כי נרצח על ידי שוביו כבר ב-3 במאי 1988, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חיזבאללה בכפר מיידון או נהרג כאשר ניסה להימלט.
למרות זאת, ב-1995 התפרסמה גרסה שלישית, שהוא חי. גולה איראני סיפר שארד חי וכלוא בבית סוהר של המודיעין האיראני באיספהן, ושבעקבות ניסיון בריחה נותח והוא משותק ברגליו ומרותק לכיסא גלגלים. גם שני אזרחים גרמנים שהיו כלואים באיראן טענו ששמעו שטייס ישראלי כלוא בבידוד. שנה אחר כך טען ארגון הטרור "המדוכאים עלי אדמות" שהוא ארד בידיהם וכי הם יוציאו אותו להורג בתוך 48 שעות.
שנה נוספת עברה, ואז טענו גם גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שהוא ככל הנראה אינו בחיים. בשלב ההוא, ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן.
הדיווח על נפילת מטוסו של רון ארד
גרסאות זהות פורסמו לאורך השנים, ב-2001 טען עיתונאי סורי שראה אותו בשנת 1993 בבית כלא סורי, ב-2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב שהוא חי ומוחזק באזור טהרן. בספטמבר 2006 התקל אות חיים, משנה 1988, כשרשת רשת הטלוויזיה הלבנונית שידרה קטע וידאו מארד. ב-2016 פורסמה עדות מלבנון לפיה ארד נהרג עוד ב-1988, לעומת זאת גורמי מודיעין טענו שישנן עדויות שחי עד שנת 1997.
יצוין שבשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין.
קטע עיתונות משנה 1991
הזיכרונות ודו"ח הסודי
למעט בשנתיים הראשונות של השבי, ישראל לא ממש קיבלה אות חיים מהימנה נוספת מארד. אך לאורך השנים הושגו פריטים שונים שלו, שהעניקו מעט מזור למשפחה.
בשנת 2000 הושלמה עסקה עם חיזבאללה בתיווך גרמני ובה התקבל בישראל רובה ההישרדות האישי שלו, במסגרת העסקה שוחררו 40 פלסטינים ו-12 לבנונים. ב-2007 ערכה מדינת ישראל עסקת חילופי שבויים עם חיזבאללה, במהלכה הועבר היומן שכתב בשבי.
ב-11 ביולי 2008, במסגרת עסקה לחילופי שבויים, קיבלה ישראל שתי תמונות של ארד בהן נראה פצוע, יומן מהשנתיים הראשונות לשבי ודו"ח חיזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו במגע עם ארד במהלך השנתיים הראשונות לשבי והמאמצים לאתר את ארד.
בדו"ח נטען כי במהלך שהותו בכפר נבי א-שית במאי 1988 נמלט משביו, ייתכן שבסיוע של אחד משוביו, ונהרג לאחר שניסה להגיע לכוחות הביטחון הישראליים ששהו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בדו"ח נכתב שהסיבות למותו של ארד עשויות להיות שהתמוטט, נפצע, או נפל מצוק גבוה במהלך ניסיון ההימלטות משביו ואי אפשר לאתר את גופתו. גורמי מודיעין בישראל אמרו כי הדו"ח לא חידש להם מאומה והגדירו אותו כ"קשקוש".
ארד בשבי
לישראל ידוע שבשנת 2004 ניסה חיזבאללה לאתר את קברו בכפר נבי שית. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים ערביים חיזבאללה הצליח לאתר שרידי עצמות וקבר לא מזוהה. במספר מקרים הועברו לישראל דגימות עצמות לבדיקה גנטית, ונשללה השתייכותן לארד.
בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת הצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין 1995 ל־1997 בלבנון. הרב הצבאי הראשי הסכים להכיר בו כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אולם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לכך. באותו דו"ח צוין שארד הוחזק באיראן כנראה עד שנת 1994. לפי הדו"ח, לאחר חטיפת בכיר אמל מוסטפא דיראני בידי ישראל, חששו האיראנים כי הוא ישבר בחקירה ויגלה שארד נמצא על אדמתם, ולכן הם העבירו את ארד בחשאי בחזרה ללבנון. דעת מיעוט מבין אנשי הצוות שכתבו את הדוח גרסה כי ארד מעולם לא הועבר לאיראן אלא הוחזק כל השנים בלבנון על ידי משמרות המהפכה.
ומה המידע החדש שהתגלה במבצע עליו סיפר בנט? כאן נפתח קרב גרסאות בין גורמים ביטחוניים אודות הישגי המבצע. חלקם אמרו כי המבצע לא הניב מידע משמעותי חדש. מנגד, גורמים ביטחוניים אמרו כי "מדובר באחד המבצעים החשובים והמוצלחים שהשיגו את מטרתם להבאת מידע איכותי וחשוב על הנווט השבוי רון ארד".
כך או כך במערכת הביטחון תהו מה התועלת המבצעית בחשיפת המבצע שכשל, והעריכו שאולי מדובר במטרה פוליטית. בתגובה, לשכת ראש הממשלה בנט החליטה לבוא בטענות נגדם. "המבצע להשגת מודיעין אודות רון ארד היה מבצע מוצלח שבוצע תוך עמידה ביעדים מבצעיים יוצאי דופן", מסרה לשכת רה"מ שהוסיפה כי "להבאת המידע בפני חברי הכנסת והציבור הרחב היה ערך, המבטא את המאמץ והמחויבות הכבירה להשבת בנינו לגבולם, גם שנים ארוכות לאחר שנפלו בשבי האויב. כל הפצת מידע אחר הינה שקר וכזב".
בנט לא טיפש לגמרי להתגאות במבצע כושל,
רק לחפות על המבצע המציאו שמועות שהוא נכשל,
בקרוב נראה אותו כאן בארץ,
וצריך לזכור את ההלכה אין פודין את השבויים יותר מכדי שדמיהן,
עדיף שהחיילים ידעו למסור נפש למען עם ישראל וארץ ישראל, וכלשון הראשונים בפרשת שופטים תדעו שאויבים לא מרחמים עלינו השבי זה הסוף ולכן צריך להילחם בכל הכח ולא לרחם עליהם, להקל בפתיחה באש נגד אויבים