צעקות וזעקות נשמעים בחלל הרחוב, אנשים נמלטים לכל עבר, ועשן סמיך מיתמר ועולה מנגד, כמכריז על אש גדולה עד לב השמים המשתוללת ברחבי העיירה הקטנה אי שם בפאתי רוסיה הלבנה.
קרא עוד:
[postim]
אמיצי העיירה מתלכדים בספונטניות ואצים רצים לעבר הנהר, בידיהם דליים וקערות אותם הם ממלאים במים על מנת לנסות ולכבות את השריפה או לפחות למנוע את התפשטותה ברחבי העיירה.
תוך כדי מנוסה וריצה נשמעות הצעקות בשפת האם הרוסית: 'פאז'אר!' 'פאז'אר!' …(אש! אש!…)
באחד מעיקולי הסמטאות הצרים עומד לו בצד המדרכה אדם, מושיט את זרועותיו הגרומות ועוצר בכוח את אחד הכבאים ממרוצו. "היי! סליחה, הלו! כנראה אינך בקי בשפה הרוסית, אך דע לך, שאינך הוגה נכונה את המילה. לא אומרים 'פאשאר' אלא 'פאז'אר'…"
הלה כמובן יבחן את התימהוני שנקלע בדרכו מכף רגל ועד ראש, ימשוך בכתפיו ויפטיר אנחה נוכח מצב בריאות נפשו הרופף של אותו אדם, או לחילופין יחנוק פרץ צחוק שילפות אותו למראה הרמה הקוגניטיבית הירודה של הברנש, מקסימום יברך 'ברוך משנה הבריות 'על מי שבעיצומה של סופת אש קטלנית מוצא לעצמו זמן להשתכשך בצעצועי מילים והברות דקדוקיות באנאליות.
מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן מזעיק כיבוי אש
תוך כדי קריאה וגלישה, אנו צוחקים ומתמוגגים, משועשעים מאדם מגוחך זה המעורער בנפשו ובשכלו. אך רבותי! אמש היה יהודי באור יהודה שנתן לנו להבין שבעצם אנחנו, כלומר רבים מאתנו, דומים מאוד לנשוא סיפור זה והתיאור שלנו אינו נופל רחוק מסיטואציה הזויה זו שבמעשייה האמורה.
מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א שנשא דברים בכנס בחירות של דגל התורה אמר בתוך הדברים, כי "יש שריפה בבית, ואי אפשר לומר מה זה שייך אלי ולהיות שאננים. אם לא נותנים לבחור ללמוד, מה יצא ממנו, מה יהיה עם כלל ישראל?"
זאת אומרת שראש הישיבה מתייחס לכל אלו ה'אויבער – חכומים' (בלעז…) המסוגלים להתהלך שאננים בימים קריטיים כאלו ולהסביר לך בק"ן טעמים מדוע לא חייבים להצביע ג' –כאל אותו חסר דעה שאינו מבין את חומרת המצב כאשר השריפה בוערת ומכלה בחמתה כל חלקה טובה מהעיירה .
מי שעבור נזיד עדשים של 'לחם בשקל' או אי אלו גיבובי שטויות כאלו ודומיהן מוכן למכור את נשמתו ולעבור על פקודת קודשם של גדולי ומאורי ישראל שליט"א, או מי שעדיין אינו מבין מי הם המייצגים נאמנה את הקהל הקדוש המוכן למסור נפשו עבור ערכי התורה והמצוות ללא כל כחל ושרק –כמוהו כאותו 'טמבל' הבוהה נכחו בעיניים מזוגגות בלהבות האש ובה בשעה עוסק בדקדוקי עניות של ניבי לשון נבובים.
בסיפור זה שבראש המאמר הבהיר הרה"ק הבית אהרן מקרלין זי"ע את פשר הנהגתו לקרוא בתורה בקול רעש גדול בלא לדקדק היטב בהגייה הנכונה של המילים. כי כאשר האש בוערת, מי פתי לעצור ולתקן את מכבי האש הזועקים להצלה, שישגיחו על לשון תקנית ומדויקת?!
גם היום, מי הוא זה ואיזהו פתי ושוטה המתיימר לדקדק במעשיו ולהבין יותר טוב מגדולי ישראל את שמוטל עלינו לעשות לכיבוי השריפה האיומה?!
זייער זיס. בד"א למי שפוזל מג' למפלגה אחרת, אבל מי שבשיטה לא מצביע אין לו מה להיבהל מכל הצחקוקי מילים האלו. השי"ת שעזר לכלל ישראל 2000 שנה בגלות ימשיך לעזור לנו גם בלי להישבע לשקר בכפירה בקב"ה וכל מיני עבירות.
בימים כאלו מנחם את הלב לראות שיש עוד אנשים שאכפת להם כבוד שמים בלי שום שיקולים אחרים רק ל"הרבות כבוד שמים"
המאמר כתוב בסגנון ילדותי ואין בו שום טענה לעניין
לא יפה ככה לקטול כתב. ארור מכה רעהו בסתר.
צודק, קיבלתי. הייתי צריך למתוח ביקורת בצורה יותר ראויה. אני מתנצל.
על כל פנים מה שכתבתי לא מכוון לכתב הזה ספציפית אלא לתקשורת החרדית כולה שמאמצת לעצמה סגנון ילדותי ומזלזלת באינטליגנציה של הציבור אותו היא משרתת (כשבאופן פרדוקסלי זהו דווקא הציבור שהכי מתעסק בלימוד ובפיתוח החשיבה).