מכתב אישי לראש הממשלה / מאת: תושב אשדוד

ליל שבת. אשדוד.

אנשים ממהרים לבית הכנסת. דקות מאוחר יותר, ילדים כבר מתרוצצים ומשחקים ברחבת בית הכנסת, קול צחוקם מתערבב עם קולות המתפללים. ואז, בדיוק ברגע שהחזן פוצח בניגון "לכו נרננה לה'…", אזעקה אימתנית מנסרת את האווירה הקדושה. המחבלים מעזה מוסרים ד"ש.

3 שניות חולפות

נדמה כאילו הזמן עצר מלכת. כולם קופאים על מקומם. אפשר 'לראות' את המחשבות שמתרוצצות בראש המתפללים: "אני מקווה שהאישה והילדים בבית, שלא יצאו לרחוב לטייל", "אני מקווה שכולם הספיקו להיכנס לממ"ד אצל השכנים" (אצלו בבית אין ממ"ד).

חולפות עוד מספר שניות

אנחנו שומעים את שיגור הטילים של מערכת כיפת ברזל כדי למנוע נפילות בעיר. אני שומע בבירור שתי ההתפוצצויות באוויר, ההגנה הועילה, ואז "בום" אחד חזק שמבהיר מעבר לכל ספק כי הייתה גם 'נפילה'.

ואכן, מיד עם צאת השבת, אפשר לראות בתקשורת שמערכת כיפת ברזל הצליחה ליירט רקטה, בעוד רקטה נוספת התפוצצה בשטח פתוח. התקשורת מדווחת בלאקוניות כי "רקטה שנורתה מעזה לכיוון אשדוד נפלה בשטח פתוח. לא דווח על נפגעים או על נזק". ונעבור לידיעה הבאה…

דברים שרואים מכאן

רק מי שמתגורר באזור מוכה-קסאמים מסוגל להבין את תחושת חוסר האונים המשתלטת על התושבים בזמן אזעקה, תוך כדי מנוסה פרועה שתקבע את גורל חייהם – לחיים או למוות. הם בורחים, מנסים לתפוס מחסה, טיל קטלני מכוון לכיוונם ועשוי להרוס כל חלקה טובה.

ילדים בזרועותיהם, רצים לממ"ד, הקטנים בוכים. הם לא מבינים מדוע נשמעת עוד צפירה. "הצפירה המבשרת על כניסת השבת כבר נשמעה, שבת נכנסה", הם תוהים. ובכלל: "למה שמישהו ירצה להרוג אותנו".

כתושב העיר אשדוד, המותקפת בשנים האחרונות בירי בלתי פוסק של רקטות וגראדים, אני עדיין לא מצליח להבין איך זה שמקבלי ההחלטות במדינה עוד לא התעוררו משנת היופי שלהם, איך זה שהם עדיין לא מבינים שככה זה לא יכול להימשך.

קטונתי מלתת עצות, רק אציין על קצה המזלג מהדברים שנאמרו בממ"ד בליל שבת האחרון, בעיצומה של התפילה. "להפסיק את הזרמת החשמל לעזה", "לצאת למבצע צבאי ברצועה", "להדק את המצור", "לחסל את כל המחבלים". זה כמובן תמצית של הדברים שנאמרו בחדר הממוגן, כאשר המתפללים לא ידעו מה עלה בגורל המשפחות שלהם אחרי "הנפילה".

לא רואים משם

ואז מכה בי ההבנה החדה והבלתי נמנעת: לא משנה כמה ננסה להסביר למנהיגי המדינה, או כמה נצעק, או כמה סיורים הם יעשו בעירנו. הם לא יבינו, הם לא יפנימו. הם פשוט לא מתגוררים באשדוד. או בבאר שבע. או בשדרות. או באשקלון.

וההבנה הזאת מסוגלת לשבש דעתו של אדם. אתם מנהיגים, אתם לא צריכים להתגורר בעיר שלנו כדי להבין שהמצב מחייב שינוי. אתם אוחזים בהגה בגלל שחשבנו שאפשר לסמוך עליכם. שתבינו את הצרכים של כלל האזרחים במדינה הזאת.

אם אתם לא מבינים זאת, אתם צריכים לקום, ללכת, ולתת למישהו אחר – שכן מבין ויפעל – לעשות את העבודה הזאת במקומכם.

יש לנו על מי להישען

לאחר שהדברים נאמרו, אי אפשר לחמוק מהעובדה כי בסופו של דבר, אין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמיים. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

כל מה שנותר הוא להרבות בתפילה לאבינו שבשמיים, שיגן עלינו ועל ילדי ישראל.

הקב"ה: לא אני, ולא מתפללי בית הכנסת בממ"ד, יכולים לתת לך עצות איך לעשות את זה. שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב.