ואנחנו קמנו ונתעודד • הרב אייכלר בטור מיוחד

יצאנו מג' דפורענותא ונכנסנו לז' דנחמתא ומתכוננים לחודש הרחמים והסליחות. כאשר אנשים קטנים עושים צל גדול, משמע שהשמש שלהם שוקעת.

קרא עוד:

[postim]‬‏

רשעי ישראל כבר עברו את השיא ומעתה תהיה להם ירידה בתר ירידה ועולם התורה יזכה לעליה ולהתחזקות גדולה ונפלאה. כבר החודש ירד מספר המתגייסים החרדים לצבא וגם שליטי המדינה מבינים, כי אש הלפידים שרפה את כל הגשרים שלהם אל הציבור החרדי.

כל המנהיגים החילונים והדתיים החפצים בטובת המדינה, הבינו שהם עברו כל גבול בגזירותיהם. ואילו אלה שרוצים ברעת המדינה ומסתתרים במסכות "אהבת ישראל" כדי שיוכלו לפגוע בנו ובילדינו, נחשפו עשיו נבעו מצפוניו.

מאז שהצביעה הכנסת על גזירת גיוס בני הישיבות, נקרעו המסכות והתהום הפעורה לרגליהם גלויה לעין כל. הם לא יוכלו לגייס אף בן ישיבה בכוח הזרוע, לא בכלל כוחינו ועוצם ידינו, אלא בגלל שהרבה דרכים למקום להנקם מאויבי התורה ולהכניעם מפני תורת ישראל. גם אנשים חילונים מבינים שהקרע שקרעו נתניהו לפיד ובנט בין שומרי התורה לאויביה, הם אבדו את הזכות לדרוש ריבונות מאומות העולם על ארץ ישראל. כי כל התשתית הבינלאומית והמשפטית לקיומה של "מדינה יהודית" בפלשתין השלימה, היא התורה ונותן התורה.

מי שנלחם נגד התורה, לא יכול לבא בשם ההבטחה האלוקית על ארץ ישראל. בעיקר הבינו זאת המאמינים שבקרב הבית היהודי, שרואים את העיתוי המדהים של שר החוץ האמריקני והמכתב שקיבלו בתשעה באב מן האיחוד האירופי השולל את זכותם על ההתנחלויות. זה בדיוק בימים בהם גזרו גזירות על התורה ולומדיה.

הזהרנו על כך בכל כלי התקשורת של הדתיים הלאומיים, כי הם כורתים את ענף עץ עבות עליו הם יושבים, כאשר הם פוגעים בלומדי התורה וילדי תלמודי התורה. קבלנו על כך מכתב זועם מ"המטה החילוני בבית היהודי". הם טוענים נגד מה שפרסמנו כי "מסעו של שר החוץ האמריקאי לעקירת ישובי יהודה ושומרון והחלטת האיחוד האירופי בצום תשעה באב על החרמת ההתנחלויות, הן אות אזהרה על חוק הגיוס והגזירות נגד התורה. "אנו נדהמים מהיומרה של חה"כ אייכלר לפרש את רצונותיו של הקב"ה ולהעמיד פגיעה בארץ ישראל כ"עונש". אנו קוראים לך לחזור בך מנשיאת שמו של הקב"ה לשם מאבק הגיוס ולזרוע חשש ונקיפות מצפון בקרב החולקים על דעתך". הם כתבו ופרסמו תגובתם ברבים.

לא היתה ברירה אלא לפרסם תשובה שתסביר להם את ההבדל בין חשבון הנפש של מעשי בני אדם לבין הנסיון לפרש את מעשי ה'.

וזה לשון המכתב: לכבוד "הבית המשותף אני מאמין שבאמת נדהמתם ולא הבנתם, איך יהודי מעיז לחשוב שיש דין ויש דיין והעולם אינו מקרי. מאיפה הוא יודע מה רצון הבורא?

אל תתביישו באי ההבנה. לעניות דעתי אתם טועים בדבר שרוב בני עמנו טועים ואינם מבינים להבחין ולהבדיל, בין חובת חשבון הנפש של האדם, לבין הנסיון להבין את מעשי ה'.

מצד אחד: אכן אמרו חז"ל: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". בעברית פשוטה: אתה לא מנהל את העולם, אלא מלך העולם. אין לנו לשפוט את מעשי ה'. אבל אנחנו חייבים לשפוט את מעשינו כבני האדם, האם זה רצון ה' על פי התורה. אנחנו לא מנסים להמציא תשובות לשאלה: "למה עשה ה' ככה לארץ הזאת".

אבל התורה אומרת שהגויים ישאלו: "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים וכו' ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלחם אל ארץ אחרת כיום הזה. הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". (דברים כט)

אין לנו עסק בנסתרות. אבל הנגלות מחייבות אותנו לחשבון נפש. פעמים רבות אנו רואים כי צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואין שואלים האיך ייתכן?!. כי שאלה זו כבר שאל משה רבינו והמלאכים גם זעקו במרה כאשר סרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל. הם שאלו: זו תורה וזו שכרה? התשובה היא: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'".

מאידך אנו כן חייבים להתבונן במעשינו וללמוד מתוך מעשי ה' הגלויים, מה זה מחייב אותנו. הרמב"ם פוסק בהלכות תענית: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') 'עונותיכם הטו' וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה", (כמו: מלחמה, בצורת, דבר, גירוש, מגיפות מחלות וכו') "ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות". הוי אומר כי ההתכחשות למעשי ה', כאות אזהרה להיטיב מעשינו, היא אכזריות. למה? "הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי'" (אגב, כל קשר בין קרי שר החוץ האמריקאי, הוא מקרי בלבד. ואולי לא).

כך שאין סתירה בין קריאת אזהרה לחשבון נפש בעקבות גזירת הגירוש המרחפת על "שטחי הכיבוש" של תשכ"ז וסכנת הקיום הרובצת על מדינת ישראל בכלל, לבין השפיטה והשיפוט לאחר מעשה, "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". גם כאשר כל התוכחה מתקיימת רח"ל, היא קריאת השכמה לשיפור מעשינו.

גזירת הגיוס הקובעת כי זו "עבירה פלילית" ללמוד תורה בארץ ישראל, במקום להתגייס לצבא החילוני, יש לה מטרה אחת. לעקור תורה מישראל. המטרה להעביר את נערי ישראל על דתם, על ידי תכנית התנתקות מלימוד התורה. אין להם לשום כוונה בטחונית. המטרה גלויה לעין כל ואתם מתכחשים להכרזת "מהפכה תרבותית" בכור ההיתוך, או מיתממים. אין למפלגה הריפורמית כל כוונה לביצור בטחון המדינה. כך גם הקנסות שדורשים להטיל על נשותינו וילדנו. מדובר ברשעי ישראל שהכריזו מלחמה נגד מחנה ישראל, כולל המתנחלים. הריפורמים יושבים בתפוצות ושולחים להם הון עתק להצית אש בשדות ישראל. הם מתחילים בחרדים ולא יניחו את נשקם עד שיעקרו את ישובי יהודה ושומרון. אתם בתמימותכם נותנים להם יד. אחר כך תנסו "לנצח אותם באהבה", ותצליחו כמו בגוש קטיף.

החרדים לא יצרו בעצמם אמונה או דעה והשקפה חדשה. הכל מבוסס על התורה והנביאים וחז"ל. לכם יש אמונה אחרת. אתם גאים בתרבות החילונית שם ואין לכם דמעה על אלפי הנערים המאבדים שם את אמונתם היהודית. לא מפריעה לכם גם גיוס הבנות על כל המשתמע מכך. עדיין אתם מאמינים שאתם עושים רצונו של מקום. אבל אתם חייבים לכבד את אמונתנו כמו שאנו מכבדים את אמונת אבות אבותיכם. תתייחסו אלינו כאל שכנים החיים על אדמה אחת ואין לנו כל כוונה להיכנע ליוזמי הפתרון סופי של התרבות החרדית.

השמרו לכם והיזהרו מלגזור גזירות נגד לומדי התורה ושומריה. אל תחזרו על עוונות ממשלת לפיד נתניהו אורלב שאחריה בא הגירוש מגוש קטיף. כי גם אם תצליחו להרעיב ילדי ישראל ולפגוע בתורת ישראל, בגלל שנגזר על החרדים משמים להיות נרדפים וסחופים ומורעבים, בעוונותינו הרבים, מידי בני עמם ובארצם ומולדתם, הקב"ה יבא אתכם במשפט העמים. כל מי שפגע בבני ישראל, בכל הדורות, גם אם הצליח להשמיד ולהרוג רח"ל, שילם מחיר כבד ועוד ישלם כמאמר הנביא ישעיהו א: "הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי" שקראנו בהפטרת שבת חזון.

אם תחזרו בתשובה ולפחות לא תפגעו בילדי תלמודי התורה, ה' ישמור אתכם ואת בתיכם ולא תוסיפו לדאבה עוד, כמאמר דוד המלך בתהילים: "לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכון, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי וכו' ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבר אשביעך".

ראו הוזהרתם, לא על ידי , אלא על ידי נביאי ישראל.
בכל הכבוד הראוי