גלויים, לאור יום, מול עיניהם הבוחנות של החיילים, צועדים להם עשרות מחפשי העבודה דרך הגבול המצרי לתוככי מדינת ישראל. אי אפשר לקרוא להם יותר "מסתננים", כי הם לא מסתננים. הם אינם זוחלים בחשכת הלילה על החול המדברי, במטרה שלא להיחשף לעין הצבא. הם עושים זאת לאור יום, בידיעה ברורה כי בסופה של הדרך, הם יגיעו אל "הארץ המובטחת". המדינה היחידה על פני הגלובוס, שתאפשר להם להיכנס אליה ולעשות בה ככל העולה על רוחם.
תמונות שצילם חייל מילואים מהדרום, חושפות את דרך הכניסה של מחפשי העבודה מאפריקה. הם צועדים בהמוניהם אל מעבר לגבול המצרי, מתקבלים על ידי החיילים, עוברים רישום מסודר, ותוך זמן לא רב, הם מקבלים הסעה חינם אל פנים המדינה. בדרך לדרום תל-אביב. שם יפגשו את קרוביהם, מכריהם ואלו שהמליצו להם בחום, כי הדרך הארוכה כדאית. בסופה הם יגיעו אל חוף מבטחים, מוגנים על ידי ארגוני זכויות אדם, יחד עם מערכת משפטית אוהדת, שלא תאפשר לשלוח אותם חזרה אל מקומות מגוריהם.
אין קשר בין אחוזי פשיעה אלו ואחרים, לבין בעיית המהגרים הזרים. גם אם כולם היו שומרי חוק לכל פרטיו ודקדוקיו, הם עדיין מהווים בעיה חברתית קשה, שמדינת ישראל אינה מסוגלת להתמודד עמה. עשרות אלפי מבקשי עבודה, שאינם שייכים לכאן, לא בתרבות, לא במנטליות, לא בסגנון החיים, גם לא במצבם הבריאותי, הם נטל מכביד על מדינה שגם כך מתמודדת עם בעיות חברתיות קשות. מה עוד שהם מהווים מפגע חברתי קשה, באזורי המחייה שלהם.
"אסור לגרש" קוראים עיתונאים נאורים, ליד המקלדת שלהם, בחדר העבודה הממוזג שלהם. אם היו כמה עשרות אריתראים מתמקמים בחצר האחורית שלהם ועושים בה כבתוך שלהם, הם לא היו נשמעים כך.
אהוד אולמרט, ראש הממשלה הקודם, יצר את הבעיה, ובנימין נתניהו איפשר לה לגדול לממדים מדאיגים. הגדר המוקמת בעצלתיים בדרום, לא תפתור את הבעיה, כי אין גדר שלא ניתן לחצות אותה. החיילים שיוצבו שם, לא יונחו לפתוח באש לעבר אלו שינסו לחצות את הגדר, ולכן הנהירה תימשך.
רק אם יקבלו המהגרים הללו הודעות מידידיהם בתל-אביב, שהדרך אינה כדאית כי בסופה צפויה להם שיבה חזרה הביתה, הם יחשבו פעמיים האם ההשקעה הכספית הגדולה והדרך הקשה מצדיקים את המאמץ.
