העולם כולו סוער. טלטלות פוליטיות, מדיניות, ביטחוניות וכלכליות מניעות את כל רחבי הגלובוס. מהפכות מדיניות, שווקים קורסים, איומי טרור, וגלגל היסטוריה שמסתובב בהיסטריה.
העולם כולו משוכלל עד להחריד, ידיעות שוטפות חדשות ברגע, ומכשירי ציטוט, האזנה צפייה ועיקוב מסתובבים בכל מקום. אבל כלום לא נרגע, אולי להפך, סערות מתחוללות ברגע, סף הרתיחה גבוה במיוחד.
הם, כלי התקשורת העולמיים והלא, מעסיקים אין סוף פרשנים ותחזיות, מה היה מה יהיה מי יעלה ומי ירד. לא זוכרים, הרבה מהם לא יודעים, שהכל, הכל נקבע היום. נחתם.
המילים מהדהדות בלב ומכל בתי הכנסיות והמדרשות "וְכל באֵי עולם יַעַבְרון לְפנֶיך כִבְנֵי מרון…כְבַקרַת רועֶה עֶדְרו. מַעֲבִיר צֹאנו תַחַת שִבְטו. כֵן תַעֲבִיר וְתִסְפר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶש כל חי".
שהרי, פרט לחסד הכפרה לכל יחיד ויחיד ביום הכיפורים, ופרט לחיובי התשובה וההתעוררות, הרי שצריך שנזכור, כי זה היום שמציל את קיום העולם.
אלמלי זכינו לכך שהקב"ה מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, לא הייתה להם, לכל העולם שסביב זכות קיום.
חשוב בעת הזו, בעת בה אנו מחד מתפללים בלב נשבר ובתשובה, לזכור את הידיעה הברורה: העולם, כולו קיים בזכות ולמען לומדי התורה וכלל ישראל.
הם זכות קיומו, הם המקור לשפע וברכה. כל מצווה של יהודי, כל לימוד תורה, כל בית מדרש, וכל ילד חיידר, שלומד תורה בטהרה (כן-כן, בלי ליב"ה!).
האוזניים צרבו מלשמוע את דברי הנאצה שלא לומר טיפשות, של ה"מבינים" בעתירה שהוגשה השבוע על לימוד מקצועות חול בישי"ק.
את הויכוח העקר על ההבדלים האינטליגנטים "בינינו" ל"ביניהם" נשאיר למומחי ההסברה לנהל. לא שהשופטים הנכבדים ממש ישתכנעו, אבל חשוב להשמיע ולנפץ את המיתוס אותו מנסים ליצור ה"נאורים" שמבחינתנו, הם בורים ועמי הארצות, בדברים החשובים ובמאגרי הידע האמיתיים.
אך כעת חשוב שנזכור ונדע, כי ככל שאנחנו יותר מחוברים וקשורים לקב"ה, לתורה ולמצוות, כך העולם שסביב מרוויח. זה סוד קיומו, ובודאי ביום הקדוש והנורא, יום הכיפורים, שהוא סוד זכות קיום כל באי עולם.
כך כותב ה"חינוך": "שהיה מחסדי הק-ל על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עוונות הבריות שנה שנה, תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלוש או יותר ויתחייב העולם כליה. על כן ראה בחוכמתו הקב"ה לקיום העולם, לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים, ומתחילת הבריאה ייעדו וקידשו לכך. ואחר שייעדו הבורא ליום כפרה, נתקדש היום וקיבל כוח הזכות מאיתו יתברך עד שהוא מסייע בכפרה".
אלמלא אותם יושבי בתי מדרשות, אלמלי שומרי התורה והמצוות, הרי שמלך כל הארץ נאלץ לדון את העולם לכליה, חלילה. כמה עלינו ועליהם לשמוח ולהיות מאושרים בכך שניתן לנו יום הכיפורים, שהרי קיום הבריאה כולה תלוי בו!
אמנם כואב לראות שלא כולם זכו להכרה זו, לעיתים גם כאלה המגדירים עצמם כשומרי מצוות. אך זוהי האמת הברורה והפשוטה, שחשוב לשננה: "כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני". כל קיום העולם הוא בזכות אותם שומרי תורה!
כל ינוקא דבי מדרשא, יודע את דברי המשנה במסכת שבת: "עשרתם ערבתם הדליקו את הנר". אותן קריאות בדיקה המוטלות על כל איש בביתו בערב ש"ק.
אך בספרי הדרושים, יש מי שביאר את המשנה כאקטואלית לזמן הזה, הכניסה ליום הקדוש, יום הכיפורים.
וכך דרש הדורש, עשרתם, פרוש עברו כבר עשרת ימי תשובה, ערבתם עבר ערבו של יום הכיפורים ואיך אפשר לדחות את התשובה אלא הדליקו את הנר, נר של הנשמה כי נר ד' נשמת האדם לעורר הנשמה לתשובה ולאמונה ולעבודת ד'.
כאמור, מבלי להמעיט בחשיבות ובדחיפות הצורך של כל יחיד ויחיד לתקן את עצמו, הרי שתמיד חשוב לזכור, במיוחד בעת שכזו, כמה נוכל להשפיע גם מאור התורה גם סביבותינו.
מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, אמר פעם בשיחה שמסר בימים הנוראים בשנת תשל"ו: "הנה בתפילת 'סליחות' מזכירים אנחנו לאמר 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך', והיינו, כי בכל מעשינו ואפילו הטובים ישנם פגמים וחסרה השלמות בכל דבר ודבר, אפילו בדבר מצווה אנחנו בגדר "דלים ורשים". אמנם בדבר אחד יש אפשרות לומר שהוא נחשב כמעשה בלא פגם וחסרון והוא, כאשר אני גורם שחברי יתקרב למצוות שיעשה דבר טוב, שחברי ילמד תורה ויתפלל. אזי כל המעשה הטוב של הזולת נזקף גם לזכותי. ואפילו אם נמצא איזה פגם במעשה הטוב שלו, אין הפגמים נחשבים לדעתי ואינם נזקפים לחשבוני. רק החלק הטוב, הצד הטוב שבמעשהו נחשב לטובתי ולזכותי".
כל אחד יכול לדאוג שההשפעה תהיה גם מסביב. אם נמצא הוא בבית הכנסת ובבית המדרש, ומשפיע סביבו רצינות של תורה תפילה, אם נמצא הוא עם פשוטי עם ומקרבם, ואם משפיע לקירוב את הרחוקים, או את בני ביתו. כל מעשה שכזה ערכו רב. והוא המגן על העולם שסביב.
גמר חתימה טובה.
מאת: ש. ליזרוביץ – פורסם במקור בעיתון 'יתד נאמן'
