ביום הנשגב ל"ג בעומר במקום הקדוש בציון הרשב"י, "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו". הלב שבור שותת דם בצער ויגון על פטירתם הטראגית של 45 הרוגי אסון מירון תשפ"א ועל יסורי הפצועים ושברונן של המשפחות השכולות.
אין מילים שיוכלו לתאר את הכאב הנורא של המשפחות האבלות ושל הפצועים. "ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא". אמרו צדיקים שכפל המילה "הסתר אסתיר", כי ההשגחה מסתתרת מאחורי החשיכה הגדולה. כנאמר במותם של בני אהרן דווקא ביום שמחת הקמת המשכן: "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". יהודים סבלו ונאחזו באמונה זאת, בכל הדורות, בין בטוב ובין ברע. "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך".
האסון הכלל ישראלי הוא עבורנו גם אסון משפחתי. האסון הכה בנו בפטירת גיסי החסיד בכל מעשיו הרב חנוך סלוד ז"ל מאשדוד.
כל הלילה חפשנו אותו בתקוה למוצאו בבית חולים. אבל נגזירה הגזירה ולמחרת הודיעו לנו כי נספה במירון. ליווינו אותו לקבורה באשדוד ממש לפני כניסת השבת.
יחד עם כל בית ישראל אני משתתף בצערם ויגונם של כל המשפחות האבלות ושל משפחת גיסי, האלמנה הצעירה, בניה בנותיה היתומים אחייני היקרים, שאיבדו את אביהם בהלם פתאומי ובחטף.
נתפלל לרפואת הפצועים, ולישועת ישראל "ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" אמן.
