כלי הסעודה של שבת, אסור להדיחן לאחר סעודה שלישית לצורך החג משום שמכין משבת ליו"ט, וכלי שתיה (כוסות וכדו') מותר. ואם רוצה להדיח הכלים מחמת שהצטברו הרבה כלים, וקשה לו אי הניקיון או שחושש מפני הנמלים, או משום שבאים אליו אורחים ואין זה נאה שיראו כלי סעודתו מלוכלכים – חשיב לצורך השבת ומותר להדיחם (חזו"ע, שש"כ ועוד).

קערות שאכלו בהן בשבת, ונשאר בהן שיורי מאכל, ואם ישאירם כך עד אחרי החג יתקשו ויהיה קשה לו לנקותם, מותר לשפוך לתוכן מים רבים כדי למנוע דיבוק המאכל, ואם כבר נתקשו – אסור (חזו"ע, שש"כ). ויש אוסרים בכל מקרה (אורל"צ).

אין לערוך בשבת את השולחן וכליו לצורך סעודת החג, אלא לאחר שיעבור זמן בין השמשות של מוצאי שבת (13 וחצי דקות זמניות לאחר שקיעת החמה. הזמן המדויק מופיע בלוח שנה), שאין להכין משבת ליו"ט.

ובמקום צורך, כגון שהסועדים מרובים, ולא יספיק להכין מאחרי בין השמשות עד זמן הסעודה, יכולים להקל להכין מבין השמשות (חזו"ע).

י"א שאוכל הנמצא במקפיא, ורוצה להוציאו בשבת כדי שיפשיר לסעודת החג, יוציאו בעוד היום גדול, בשיעור שיספיק להפשיר לפני כניסת החג – שלא יהא כמכין משבת ליו"ט (ספר ער"פ שחל בשבת). ויש מתירים להוציא ואינו עובר על מכין (חזו"ע).

כל מלאכה שרוצה לעשותה לאחר החשיכה, קודם ששמע הבדלה, צריך שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ולכן כשמכינים הסעודה לאחר החשיכה או מדליקים נרות החג, יאמרו נוסח זה. (משנ"ב, שש"כ).

המקפידים כל שבת לשמור את מנהג ר"ת, ישימו לב גם בשבת זו שלא לעשות מלאכה או להדליק נרות החג עד צאת השבת של ר"ת.

הדלקת הנרות והכנתם

מצוה להדליק נרות בערב יו"ט, ויזהרו מאוד שלא ידליקו לפני צאת השבת. והמנהג להדליק אחר חשיכה – לפני שמקדשים על הכוס (חזו"ע, אורל"צ).

אף הנוהגים כל שבתות השנה לברך 'על הדלקת הנרות' לאחר ההדלקה, ביו"ט שחל במוצאי השבת יברכו קודם ההדלקה (בא"ח, יחוה דעת, אורל"צ, וכן דעת הגר"ח קנייבסקי).

י"א שהנכון הוא שלא לברך שהחיינו על הדלקת הנרות בערב החג, אלא יכוונו בברכת שהחיינו שבקידוש. ונשים שנהגו לברך אין למחות בהן בחזקה, רק שיברכו ברכה זו אחרי שהדליקו לפחות נר אחד. (חזו"ע). ויש נשים שנהגו לברך (בא"ח), וכן נהגו בבית הגרש"ז אוירבעך לברך קודם ההדלקה (הליכות שלמה), וכן נהגו גם בבית הסטייפלער זצ"ל (אורחות רבינו).

מותר להכין פתיל צף ביו"ט לצורך הדלקת הנרות, אולם טוב וישר שיכינם מערב שבת. (הגרש"ז אוירבעך, שבט הלוי, הגרי"צ יוסף במאמר). וי"א שאם הנקב שבשעם סתום ואפי' במקצת – אסור לפותחו או להרחיבו (ער"פ שחל בשבת).

אסור ביו"ט להדביק נרות שעוה ע"י שממיסם בחום הנר, משום ממרח. ולכן מי שמדליק בנרות אלו – יעמידם במקומם מערב שבת (חזו"ע, פסקי תשובות, ער"פ שחל בשבת).

מותר להדליק באותם פתילות שהדליק בהן את נרות השבת (פסקי תשובות).

וכן מותר להוציא את דיסקיות המתכת שמחזיקות את הפתילות בכוס ההדלקה, כדי להחליפם להדלקת הנרות של החג, וכן מותר לשפוך המים או להסיר השעוה שנשארה בכוסית ההדלקה ע"י סכין – כדי להחליפם בחדשים לצורך החג, ולא הוי מוקצה (חזו"ע, שש"כ, פסקי תשובות).

הבדלה

אף הנוהגים בהבדלה של מוצאי שבת למזוג הכוס של יין עד שישפך ממנה, ביו"ט שחל במוצ"ש אין לנהוג כן, שטעם השפיכה הוא משום ברכה של תחילת ימי המעשה שהוא ביום חול ראשון, ולא ביו"ט, וכן הטעם של שיבת הרשעים לגיהנום לא שייך ביו"ט (שש"כ, ער"פ שחל בשבת). והגר"ח קנייבסקי כתב שלא שמע שנוהגים בזה.

לברכת מאורי האש שבהבדלה, יש שכתבו שלא ידליק נרות מיוחדים בשביל זה (ע"י העברה מאש לאש), אלא ישתמש בנרות שהדליקו לכבוד יו"ט, ואף שצריך נר אבוקה של 2 פתילות? ביו"ט שחל במוצ"ש לא יעשה כן משום שיש לחוש לכיבוי כשמפריד הנרות (הליכות שלמה, אורל"צ, וכן כתב הגרי"צ יוסף שכך היה מנהג אביו הגר"ע יוסף זצ"ל). וי"א שאין להבדיל על נרות שהדליקו לכבוד יו"ט (ציץ אליעזר). והגר"י קנייבסקי היה נוהג לחבר ב' נרות לאבוקה, ולא חשש לכיבוי בהפרדתם, וכן פסק במשנה הלכות לחבר ב' נרות לאבוקה, ואח"כ יפרידם ללא חשש.

דינים שונים

הלובשים בגדים מיוחד לחג (פראק וכדו'), י"א שאין להחליפם בשבת, שמראה שהחג חביב עליו יותר והוי זילות לשבת, אלא ילבש לאותו בגד מערב שבת (כה"ח), וי"א שיכול ללובשו בשבת מבעוד יום – לאחר תפילת המנחה, משום שנהנה מהבגד גם בשבת (בא"ח).

הלוקח מחזור בשבת לבית הכנסת לצורך תפילת החג – ילמד מתוכו קצת כדי שלא יהא מכין משבת ליו"ט.

להערות והארות ניתן לפנות במייל: [email protected]