מנהג נפוץ הוא בקרב עורכי החדשות לבחור בפתיחת כל שנה את האנשים שעשו את השנה החולפת. חשבתי רבות מי הם האנשים ששינו לטובה את שנת ה'תשע"ח, והחלטתי: הפעם לא נבחר שוב באותו פוליטיקאי ובאותו איש ציבור שהצליח לייחצ"ן עצמו טוב מעמיתיו, בלי לזלזל חלילה בפעילותיהם הברוכות של שלוחי דרבנן ושלוחי דידן.
אנשי השנה שלי לסיכום שנת ה'תשע"ח, הם גם אנשי השנה של כל השנים שחלפו מאז מתן תורה עד היום, וימשיכו להיות אנשי השנה גם בשנים הבאות. הדוגמאות אולי ישתנו, אך לומדי התורה ומוקיריה, יחד עם גומלי החסדים שבכל דור ודור, הם אלו שבלעדיהם לא היה העולם קיים. אין מוקדם ומאוחר בתורה, והנה שלושת הבחירות שלי בסדר אקראי:
"אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". עשרות אלפי בחורי הישיבות ואברכי הכוללים היושבים בהיכלי הישיבות, בכוללים, בבתי המדרשות ובכל מקום של תורה, שקועים בדלי"ת אמותיה של הלכה, צוללים בים התלמוד ועסוקים בהוויות אביי ורבא, תוך ניתוק מוחלט מהנעשה בעולם החומרי מחוץ לדלתות תיבת הנוח בו הם שרויים, המגין עליהם מהיסחפות אחר הבלי העולם הזה.
פוסקים שופטי בג"ץ כי התיקון החוקתי המאפשר להם להמשיך ולעסוק בתורתנו הקדושה ללא הפרעה של שלטונות הצבא, והם אינם יודעים מאומה על מה המהומה. גזירות לפיד נחקקו ובוטלו, והם עסוקים בשלהם. איתני הטבע פוגעים באיים, האדמה רועדת, מנהיגי העולם מתעמתים ואלו על אלו מאיימים – אך כך זה אינו חוצה את סף דלתות בית המדרש. קיבלו הם על עצמם עול מלכות, ויורידו מהם עול דרך ארץ.
"יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן". הנסיבות הובילו אותם לעזוב את הכולל ולצאת לשוק העבודה. אך באהבתה ישגו תמיד, לא ירפו הם ולא יוותרו על השיעור דף היומי לפני יציאתם לעבודת יומם ולעסקי פרנסתם, ובשעות הערב, יצטרפו לאחד מהעשרות הכוללים לחרדים העובדים שהוקמו בשנים האחרונות. ובהם נהגה יומם ולילה.
גם כאשר טרודים הם במלאכתם, לא יוותרו על הלבוש המאפיין את הציבור החרדי, יזכרו את כללי ההלכה על משא ומתן באמונה ואת זמנם הפנוי ינצלו לעוד אימרה חסידית ולכמה פרקי תהילים. הם אומנם יצאו לפרנס את משפחתם, אך מגדר "בני תורה" במהותם והתנהגותם לא יצאו. את שמותיהם תמצאו ברשימת התורמים למוסדות התורה ובשבתות ובחגים – לא ייפקדו מקומותיהם בבתי המדרשות, שם ישלימו את שעות לימודיהם.
"עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד… וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". אלפי המתנדבים בארגוני החסד הגדולים, זוכים להכרה ולהוקרה בכל הזדמנות. אך גומלי החסד הרבים מסתובבים בינינו ואין איש שם אל ליבו. אברך הכולל שהלך שקוע עם ספרו בידו, עצר במהלך הליכתו המהירה אל בית המדרש על מנת להעביר את הילד הקטן שעמד בצד הכביש והמתין לאיש מבוגר.
ההוא שסייע לאישה המבוגרת לסחוב את הקנייה הביתה, ההיא שעזרה לרעותה לקפל את העגלה ולהכניסה אל תא המטען של האוטובוס, הבחור שפינה את מקומו לאיש המבוגר ממנו, מי שאפשר לממהרים ממנו לעקוף אותו בתור. זה שאסף טרמפיסטים וההוא שניגש להגיד תודה לבחור בר-המצווה שניגש לראשונה לעמוד התפילה ועודד את רוחו. אתם, ושאר אוספי המצוות המתגלגלות בקרנות הזווית – אתם אנשי השנה שלי.
אם הגעתם עד לכאן והטקסט נראה לכם מוכר – אתם לא טועים. את הטור פרסמתי במקור כאן שנה שעברה. אך מה לעשות כי אנשי השנה שלי לא השתנו, ואם להשוות בין הנעשה בביצה הפוליטית לבין אלו שהזכרתי בטור זה, ההערכה אל האחרונים וההבנה כי אלו הם הראויים לתואר אנשי השנה רק הולכים וגדלים?
פשיטא. הם אנשי השנה, ורק הם, כבר אלפיים שנה
אהבתי!!!