סיוט על מסילות: מסע התלאות של של נוסע ברכבת ישראל

הכותרות הרועשות המספרות על הרכבת המהירה לירושלים, מסתירות מאחוריהן שירות לקוי, חסר נוסף בקווים ואיחורים רבים. אבל גם לפני הפעלת הרכבת המהירה לירושלים, ולפני שכ-20 קווים בוטלו למענה, והנסיעה ברכבות ברחבי הארץ הפכה לסיוט – הנסיעה ברכבת היתה לא משהו.

הנה תיאורו של דוד ק' (השם המלא שמור במערכת וברכבת ישראל שאליה פנה, ואתר 'ביזנעס' פנה עם פרטי המקרה):

"כשקיבלתי הודעה ביום רביעי 1.8.18 שעלי לקבל פריט כלשהו בכרמיאל בדקתי את עצמי מול הרכבת שבנתה בכרמיאל תחנה יפה ומושקעת. מתברר לי שיש נסיעה ישירה – בת שעתיים וחצי אמנם – מקרית גת עד לכרמיאל. העמקתי לבדוק, ומתברר שגם חזור יש רכבת ישירה אבל עד לשעה 17:59. אם כן, מדובר בנסיעה בת שעתיים ועשרים ושלוש דקות. לאחר מכן בשעה 18:30 יש צורך בהחלפה אחת בדרך ובשתי הרכבות האחרונות של היום בשעות 19:30 ו-20:30 מדובר בלא פחות משלוש החלפות. הוי אומר: נסיעה בארבע רכבות, בשלוש שעות וחצי.

"בעקבות המידע הזה תכננתי את עצמי בצפיפות. יציאה ברכבת של 15:03, הגעה בשעה 17:30, בעל החבילה ימתין לי כבר בתחנה ובשעה 17:59 כבר אעלה על רכבת חזור. בשעה שמונה וחצי בערב אהיה בעז"ה בביתי בקרית גת.

"גם המחיר היה הוגן. 60 ₪ ברכישה של כרטיס ארצי משולב רכבת ואוטובוסים בכל הארץ (קוד 950 למתעניינים) מצאתי גם שישנה אפשרות לרכוש בחמישה שקלים כרטיס למקום שמור בקרון שקט (חבל שאין אפשרות לבחור את מספר המקום, מה שיכול לאפשר לבחור לשבת בסמוך לחלון שזה גם המקום שצמוד לשולחן או למצער לשבת בכיוון הנסיעה. כנראה שהגזמתי, רכבת ישראל לא משוכללת עד כדי כך). לקחתי איתי את כלי עבודתי – המחשב האישי ויצאתי למסע התעללות בחסות רכבת ישראל.

"14:53 – עשר דקות לפני בוא הרכבת התייצבתי בתחנה, ביקשתי עזרה מדייל לקנות כרטיס ארצי עם אפשרות ישיבה בקרון שמור ושקט. הרכישה התבצעה במהירות אבל הוא לא ידע איך קונים כרטיס בקרון השקט.

"דקות נוספות מתבזבזות, הוא שואל מישהי ששואלת מישהו שמביא מישהו נוסף. עוד לפני שאני מזמזם חד גדיא האפשרות נמצאה. כרטיס האשראי חויב בחמישה שקלים נוספים ואני רץ למעבר התת קרקעי להספיק את הרכבת.

"כאן אני חייב להוסיף משהו במאמר מוסגר: בתחנת בקרית גת חסר שילוט ברור ומכוון, היכן הרציפים, מה אפשרויות ההגעה אליהם, מה עושים אנשים עם עגלות, על מה לוחצים במעלית באיזה מעלית יורדים לרציפים 1-2 ובאיזה לכיוון דרום. חייב להיות שם תרשים ברור עם האפשרויות האלה. בזמן שישבתי שם הדרכתי כמה וכמה נוסעים שהיו במקום בפעם הראשונה בחייהם.

"14:59 – עוד ארבע דקות הרכבת מגיעה. אין כאן אפשרות לצעוק 'רגע, רגע'. אי אפשר לדפוק על הדלת או לנפנף בידיים וברגליים לנהג. חצי דקה-דקה הרכבת בתחנה וזהו. אני רץ במדרגות, מגיע לרציף. הודעה במערכת הכריזה ממסמרת אותי למקומי. "נוסעים יקרים שימו לב, הרכבת של השעה 15:03 דקות, היוצאת מרציף מס' 2 מבוטלת, אני חוזר, הרכבת…"

"לא הבנתי. אין לי רכבת עכשיו לכרמיאל? סתם תכננתי. סתם תזמנתי. לשווא התכוננתי. תאמתי. דיברתי. אני חוזר לאזור הכניסה יחד עם עוד כמה מיואשים. מנהל התחנה מסביר שאין מה לעשות, הרכבת מבוטלת, יש בשעה 15:29 רכבת לכיוון תל אביב ואם אני רוצה להגיע לכרמיאל אני צריך לבצע החלפה בחיפה עם המתנה ארוכה.

"15:05 – מתחיל במרתון טלפונים, מסתבר שלאנשים יש עוד כמה דברים לעשות חוץ מאשר להמתין לרכבת ישראל. התכניות זולגות לי מבין הידיים. השעה 15:25 מביאה אותי למסקנות הבאות; את הרכבת הישירה חזור של 17:59 אפספס בטוח. לנסוע בתוך כרמיאל אהיה חייב. לפחות אעבוד בדרך הלוך באופן נורמלי ולא עם הפסקות ומעברים. אני מחליט להמתין לשעה 16:03. פותח מחשב על כסא ושולחן בתחנה. מזגן קירור לשעת צהרים חמה, אין במקום בכלל. מרגיש כמו לפני חמישים שנה. אפילו מאוורר שיעיף את הזבובים לא קיים".

אזעקת אש
"שלוש דקות לפני הזמן אני מתייצב ברציף בצד הצפוני ביותר, היכן שאני אמור לעלות לקרון הצפוני השמור והשקט. אך לרכבת ישראל יש תכניות אחרות עבורי. "נוסעים יקרים. הרכבת של השעה 16:03 לכרמיאל תתעכב בכ-14 דקות. בתחנה זו חולפות רכבות מהירות, נא להתרחק אל מעבר לקו הצהוב".

"שמש יוקדת. רכבות מהירות מנשבות את האוויר החם של תחילת אוגוסט ישירות לפנים. הסבלנות שלי מתחרה עם הזיעה, מי תנטוף מהר יותר. ארבע עשרה הדקות חולפות לאט לאט, כשבסופם נראית מרחוק הגואלת האדומה, מתנשפת, גונחת ומעלה סליל עשן שחרחר.

"הקרון הצפוני מתברר כמקום שקט. הוא בעצם חצי קרון כשבחציו השני, יושב הקטר על שלל מנועיו ומכשיריו. אין מעבר וטיילת הלוך ושוב כמו בכל קרון. אני מזהה את מקומי ומתיישב, שולף את מחשבי הגוסס אחרי כמעט שעת עבודה בתחנה ללא חיבור לחשמל. מחבר לתקע שמעלי (מעניין מתי רכבת ישראל תשתדרג לשקעי USB) פעמון אזעקה מהדהד בקרון, מרעיש אפילו את הכרטיס שמונח בכיסי עליו שילמתי חמישה שקלים לקרון שמור ושקט.

"האזעקה מתגברת, אף אחד לא נראה באזור כדי לטפל בתקלה. המזגן כבה. השקעים התנתקו. המחשב זועק, כי "כדי לא לאבד חומר חשוב. חבר בבקשה למקור חשמל או כבה את המחשב בתהליך מסודר".

"רק כעבור עשר דקות או יותר של רעש מחריש אוזניים, מגיעה ההודעה ברמקול. "נוסעים יקרים, באחד מחדרי השירותים הופעלה אזעקת אש בטעות, עמכם הסליחה. המזגנים יופעלו מיד". גם למילה מיד ישנה פרשנויות נוספות ברכבת ורק דקות ארוכות לאחר מכן המזגן חוזר לפעול וכך גם השקעים, אני שוקע בעבודה שקטה. כרטיסן נחמד עובר בקרון, מבקש כרטיסים ומפנה מהקרון פולשים זרים".

מי אחראי על השקט
"15:14 – תחנת האוניברסיטה בתל אביב, זוג עם ילדה שועטים לרביעייה פנויה בקרון השקט. הקרון מתמלא באופן מפתיע בכל תחנות תל אביב. הילדה מפטפטת את השקט בקרון, הכרטיסן שנכנס מפנה חצי מהאנשים, אך מאפשר לשלם לו במקום חמישה שקלים, בעבור כל נוסע שרוצה להישאר. לצערי, הזוג, הילדה והפטפטת מעדיפים לשלם והקרון כבר לא שקט כל כך. חטיפי צ'יפס נפתחים ונלעסים בקולות ביקוע תוך כדי דיונים חורצי גורלות על המשך החופשה כשברקע מצלצלים הטלפונים במנגינות לא שקטות. רכבת ישראל לא אחראית על השקט במקום רק על הכסף. מי שרוכש כרטיס מראש לקרון יודע שעליו לשתוק, מי שמוציא עוד חמש-עשרה שקלים – לא יושב במקום שקט, רק במקום יקר יותר.

"15:30 – במעבר בין הקרונות מתמקם לו איזה איש עסוק שמקשקש בטלפון כל הזמן, מזכיר זמני נסיעה ומספרי רכבות. לרגע אחד חשבתי לרחם על האיש שאיבד את דרכו בסבך השעות והרכבות, אך בתחנות ההמשך אני מגלה שהמרעיש הוא לא יותר מאשר הכרטיסן הדורש מאנשים לעבור מקום מכיוון שהם לא שילמו על הקרון השקט והשמור. אך הוא, מרעיש כמה שירצה.

"הנסיעה מתקדמת, שעתיים וחצי של עבודה עם רעשים שונים ומגוונים מתקרבים לקיצם. ברישום אצלי מופיע שזמן הנסיעה היא שעתיים ועוד 27 דקות. אם עליתי על הרכבת בשעה 16:17 הרי שבשעה 18:44 אנחת בכרמיאל ואולי אספיק עוד לקחת את הרכבת של 19:30, אך גם תוכנית זו מתבררת כבסיס לשינויים בלבד ואני חולף בשערי התחנה בכרמיאל בשעה 18:59. אין מצב להספיק לנסוע הלוך וחזור תוך עשרים ומשהו דקות וגם לרכוש משהו נורמלי לנשנש. (במאמר מוסגר: בעבר, הקיוסקים בתחנות הרכבת היו כמו חנויות נוחות עם חטיפים ומוצרים סגורים באריזה. בזמן כלשהו חברת 'עלית' קיבלה את הזיכיון והיום כמעט ואין מוצרים עם הכשר. הכל זה סנדוויצ'ים מוכנים שמחוממים במקום וכמעט ואין חטיפים או עוגיות במארזים).

"סיימתי להיטלטל בכרמיאל עם הרב קו שלי הטעון בכרטיס ארצי משולב רכבת ואוטובוסים בכל הארץ. חזרתי לתחנת הרכבת. לקחתי נשימה עמוקה ועליתי לרכבת בשעה 20:30 (עכשיו הייתי אמור להיות חזרה בבית) בידיעה שבשעה 23:58 אני יורד בקרית גת, לא לפני שאמתין בחיפה – מרכז השמונה 14 דקות, תל אביב ההגנה 24 דקות ולוד 7 דקות. (הערת אגב לאתר רכבת ישראל: אין אפשרות להדפיס את מסלול הנסיעה, בלחיצה על כפתור הדפס הוא מדפיס את לוח הזמנים של כל היום, לא של הנסיעה המבוקשת).

"בהחלטה של רגע, השקעתי חמישה שקלים נוספים בתקווה להספקים נוספים בעבודתי, בקרון השמור והשקט. מחשבה חצופה חלפה בראשי כשגוש הברזל החל לנוע על הפסים ברוח ימי החופשה העליזים. שלוש וחצי שעות נסיעה לפני ועוד נסיעה פנימית בתוך קריית גת. לו היה עכשיו ממריא מטוס משוויץ לישראל, האם הנוסעים יכנסו לביתם יחד עימי, לפני או אחרי? כלל לא ידעתי, שהערב הזה אני אמור לגלות את המרחק שיש לרכבת ישראל לנסוע עד שהיא תשתחרר מהמסורבלות העותומנית, שמאפיינת עדיין את הפסים העתיקים".

רכבת של הודעות
"21:10 – הרכבת הקדימה בדקה תמימה את זמן הגעתה לתחנת חיפה מרכז השמונה. עומדות לפני כעת 14 דקות של המתנה. על הרציף ממוקמים משפחות גדולות של חרדים על טפיהם ומטלטלם. הנוסעים הכללים שמאפיינים את הרכבות בשעות היום אל מקומות העבודה במרכז וחזרה, אינם מאכלסים כעת את הרציף.

"הודעה במערכת הכריזה על עיכוב של כעשרים דקות, מעלה המיית אכזבה קולנית. ההודעה ממשיכה להופיע מפעם לפעם אך זמן ההמתנה לא מתקצר. הילדים מתקשים כבר לשבת רגוע, והמבוגרים לא מפסיקים להבטיח שגם ברכבת יש שירותים ועוד דקה צריכה לבוא כבר רכבת, אז מוטי תחכה בבקשה בסבלנות. רק בשעה 21:55 הרכבת מגיעה. איחור של חצי שעה. שתי דקות לאחר מכן, 21:57 הרכבת עוזבת את הרציף ואני שואל את עצמי מה אני עושה עם ההחלפות הבאות שלי?

"עשר דקות אחר כך מגיע הכרטיסן לניקוי כללי. מנסה לפנות משפחה חרדית שלמה על כל מרכיביה מכל השנתונים האפשריים (דסי תשמרי ליהודית ושימי, אני אתפוס לרותי ויוני וגם לשריתי, מנחם אתה תשמור לאבא ואמא. וואיי איך מעלים את העגלה?) האבא מציץ לעבר המחשב הנייד הפתוח שלי. תגידו, באמת שילמתי חמשה שקלים כדי לקבל קצת שקט? הם עוזבים לאחר עוד כמה רטינות ותלונות (איזה רשע הוא. אנשים יעמדו במעברים העיקר שכאן הם לא יישבו. אני עוד אתלונן עליו). עוד שלושה נוסעים מפונים אחר כבוד ואחד שולף את כרטיס האשראי שלו.

"תוך כדי נסיעה, הרכבת הופכת לרכבת מאספת שלא פוסחת על אף תחנה בדרך. אנשים עולים ויורדים. עולים ויורדים, ובעיקר רוטנים. מסתבר שהרכבת מאחרת לכל התחנות. יש בלגן לא ברור. הכרטיסן המנקה את הקרון השמור מנוסעים לא רצויים נעלם. השעון מתקדם, הרכבת לא כל כך.

"ההודעות ברמקול נשמעות מבולבלות ולחוצות, באחד מהם אני מזהה משהו שקשור אלי. "נוסעים יקרים שימו לב, הרכבת היא רכבת מאספת, היא תמשיך בנסיעה עד תחנת לוד". אם הבנתי נכון, אין לי צורך לרדת בתל אביב ההגנה ולהמתין שם 24 דקות, אני ממשיך הלאה.

"בשעה 23:06, כעשרים דקות אחרי הזמן שאני צריך לרדת בתל אביב אני מתקשר למוקד רכבת ישראל, להפתעתי יש עדיין מענה אנושי. אני מספר למוקדנית שאני כעת על הרכבת לכיוון קריית גת, והכריזו שאפשר להמשיך ללוד, האם זה בסדר. היא מבקשת ממני להמתין מספר רגעים וחוזרת עם פצצה. "אדוני? סליחה על ההמתנה. אני מבינה שאתה על רכבת מחיפה לכיוון לוד. יש קצת עיכובים ובעיות. תמשיך עם הרכבת עד לתחנה הסופית באשקלון ושם כבר ידאגו לך".

"תל אביב? אשקלון? לוד? קריית גת? מזכיר פרסומת עתיקה על עיר חרדית שממוקמת 12 דקות מבני ברק ועשרים דקות מירושלים. כך שעדיף היה לנדוד מירושלים לבני ברק דרך אותה עיר, מאשר לנסוע ישירות בזמן ארוך יותר.

"ההודעות מתגברות. הנוסעים לבית שמש מתבקשים לרדת בלוד. הנוסעים לרמלה מתבקשים לרדת ב… הנוסעים לשם מתבקשים לרדת כאן. הנוסעים לכאן מתבקשים שם. נציג של הרכבת לא מסתובב בין הנוסעים לתת תשובות. אין התייחסות ברמקול לתחנת קריית גת, עיר שכוחה בקצה הנגב המרכזי.

"23:43 – הרכבת מתכוננת לעצור בתחנת לוד. ליד הדלת אני מזהה עובד עייף עם סמלי הרכבת, מנסה לבדוק אתו את נכונות המידע של המוקדנית. הוא מספר לי שתחנת לוד כבר סגורה והרכבת היחידה שיש כאן היא לכיוון בית שמש. אין ברירה אני ממשיך לנוע על הפסים, מנסה להתגבר על העייפות ולעבוד עוד קצת.

"00:26 – 'התחנה הבאה, אשקלון'. אני חוגר חגורת בטיחות וירטואלית ממתין לנחיתה רכה. שלוש דקות לאחר מכן, מחלץ את עצמותי מהקרון החנוק עליו עליתי לפני יותר משעתיים וחצי".

יורדים בכיכר
"חצות וחצי. תחנת אשקלון, עוד כמה עייפים מתדרדרים מהרכבת (המושב בשירותים שבור ונעלם). אני ניגש למנהל התחנה, מספר על השיחה עם המוקדנית, מבקש פתרון להגיע הביתה. המנהל עייף אך נחמד. "אה, גם אתה לקריית גת?" מה זה 'גם אתה' אני מתעניין? הוא מצביע לי על יהודי מבוגר ואומר: "שבו כאן. עוד מעט תהיה לכם מונית הביתה".

"פתרון מצוין. מונית עד הבית לסיום היום הארוך ארוך הזה, באמת כל הכבוד. אבל רק להזכירכם, על פי התוכנית המקורית שלי, כפי שבניתי אותה בעזרת לוח הנסיעות של רכבת ישראל, הייתי אמור להיות בבית לפני ארבע שעות! בשעה שמונה וחצי בערב.

"00:45 – צפצוף המונית נשמע כמעט כמו שופרו של משיח, מנהל התחנה יוצא מהעמדה שלו בצעדי ריקוד, מזמין אותנו בתנועת יד חביבה לבוא עמו. שלושה מטרים מהמונית, אני שולף שאלת קיטבג. "הוא לוקח אותנו עד הבית, נכון?" מנהל התחנה לא ממצמץ. "כן בטח".

"הנהג, עטור שיער שיבה חושב אחרת. בזמן שחבריו לגיל מתהפכים על מיטתם בבית אבות, הוא מתווכח. "מה פתאום עד הבית. אין שתי עצירות. עד תחנת הרכבת וזהו". מנהל התחנה מנסה להתעקש. הסדרן עולה על הקו ברמקול של הנהג, מאשר את דברי שיער השיבה. "אין שתי עצירות, עד תחנת הרכבת". מנהל התחנה מנסה דרך אחרת. "אולי עצירה אחת בעיר. מה הם יעשו בתחנת הרכבת?" היהודי המבוגר שבא עמי ברכבת נוטל יוזמה. "היי בחור, אתה צריך לקריה החרדית? אם הוא יעצור בכיכר שם זה בסדר?" אני מאשר.

"יוצאים לדרך. סוכם על עצירה אחת בכיכר הסמוכה לקריה החרדית. עבודות בכניסה הצפונית לקריית גת מפנות אותנו לכניסה הדרומית הסמוכה לתחנת הרכבת. הנהג רוטן ומתלונן שמשלמים לו על הנסיעה הזאת כאילו הוא נסע לאשדוד ולא לקריית גת. אנחנו שותקים. גם לנו לא היה אשקלון בתפריט להיום.

"01:11 – אני נפרד בכיכר משני היהודים המבוגרים שנסעו עמי. כושל הביתה עוד תשע דקות הליכה.

"14:40-01:20 – מסע מפרך של עשר שעות וארבעים דקות באים לקיצם. אני מתיישב לשתות משהו חם והולך לישון. אבל הגוף שלי עוד נוסע, נוסע, נוסע ונוסע, כל הלילה".

פנייתו של דוד לשירות הלקוחות ופניות הציבור של רכבת ישראל, הובטחה למענה בתוך 7 ימי עסקים. זו, לא ניתנה עד עצם היום הזה.

'ביזנעס' פנה לרכבת ישראל בשאילתא המפרטת את פרטי המקרה. הפנייה המתועדת אצלנו – לא נענתה. מששאלנו מאוחר יותר מדוע היא לא נענית – בעוד שתגובות אחרות מרכבת ישראל, בנושאים אחרים, נענו גם נענו – והתשובה שקיבלנו היתה כי הדובר ממתין ליחידת השירות של הרכבת. חלפו עוד שבועיים של חסד, והחלטנו לפרסם את המקרה במלואו.

אם תבחר רכבת ישראל להגיב עתה, נשמח לפרסם את תגובתה כלשונה.

מקור: http://bizzness.net/