הטעויות, ההברקות והמסקנות: מאחורי הקלעים של הקמפיינים

אז ברוב אזורי הארץ הסתיימה מערכת הבחירות.

והיא הייתה אחת המסיביות והמרתקות שראינו בתקופה האחרונה. מערכת בחירות דינמית ומאתגרת לכל הקהלים והמפלגות ובעלת אינספור פרטים ודקויות בתוככי הקמפיינים. דקויות שהיו שם על מנת לפגוע ולקרוא לקהלי יעד ספציפיים ומזוקקים במיוחד, אשר היו כורח המצב במערכת בחירות זו והקוץ התקוע למשרדי הפרסום.

מה שקשה שבעתיים זה להסביר לקהלי היעד את המלחמות והפילוגים הפנימיים ומדוע אחד יותר טוב או פחות טוב משכנו.

לדוגמה:
איך מסבירים בדגל ירושלים למה לבחור בראש עיר דתי כאשר יש מועמד חרדי?

האם אפשר לספר את סיפור הבחירות במשפט אחד קליט ולגרום להמוני פעילים לצאת לעבוד?

ומדוע בש"ס השתמשו ללא הרף בדמות הרב עובדיה יוסף זצ"ל כאשר בדגל אפילו לא הזכירו את הרב שך זצ"ל?

על כך ועוד, נשתדל לענות בטור שלפניכם.

אציין שאינני בא להביע דעה פוליטית כזו או אחרת (איש כהחלטת רבותיו עשה ויעשה), הדברים נכתבים ומנותחים אך ורק מהפן המקצועי.

—

קמפיין דגל התורה בירושלים השתמש בסיסמה המצוינת "פעם אחת ולתמיד" על מנת לחתות את האש בקהל הליטאי הקר. זו מלחמה על כבודה של עדה ועל כוחה של מפלגה. שנים של אפליה וזלזול מצד אגודת ישראל צריכים להגיע לסיומם. קמפיין ההסברה מבריק וברור, זו פעם אחת ולתמיד שהציבור הליטאי יראה את גודלו ומעמדו בירושלים לעומת הציבור החסידי.

הפרסום היה מסיבי ומדויק. בהתאם לקהל היעד הוא כלל בעיקר פרינט בכל חור, בצבע צהוב בוהק ובולט (הניתן לוויכוח על רמת הרצינות שהוא מייצג..) ובעיצוב מריחה מלחמתי, שילוב מעניין של 'פאשקוויל' וגרפיטי יחד עם תמונת מרן שר התורה ר' חיים קנייבסקי ומרן ראש הישיבה ר' גרשון אדלשטיין בקריאת חובה לציבור.

מדגל (ומש"ס) נדרש להבהיר לציבור התמה, למה תומכים בליאון הדתי כאשר מועמד חרדי חייכן, שחור ולבן, מתנוסס ברחבי העיר וקורא לבחור בו?

למבינים היה קל להסביר שיקולים של ריאליות וכו' אך הציבור הפחות פוליטיקאי נדרש להסברה, אשר נעשתה במינון נמוך יחסית עקב הקושי בירידה לפרטים בעדינות הנדרשת, ולכך ההחלטה לבחור בליאון הודגשה יותר כחובת קודש מפי גדולי ישראל, אשר שמעו גם הם את מכלול השיקולים והחליטו לתמוך במשה ליאון בצורה חד משמעית.

מסתבר שהעניין להראות את גודל הקהל הליטאי בירושלים ולחזק את כוחו גם במחיר ריצה נפרדת וכן במחיר של הצבעה במועמד דתי ו'פספוס' ההזדמנות לראש עיר חרדי (דבר שהיווה מכשול משמעותי בדרך לריצה משותפת) היה חזק יותר בעיניהם – פעם אחת ולתמיד.

המלחמה הקרה (ברובה..) מול אגודת ישראל התבררה כשווה ודגל התורה אכן הכפילה את כוחה בירושלים והתבססה כמפלגה החרדית הגדולה ביותר בעיר.

—

נושא מעניין נוסף שצריך לדבר עליו, הוא קמפיין הבחירות של ש"ס ברחבי הארץ, אשר השתמש בצורה מסיבית בדמותו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ובטקסטים רגשיים הקוראים לקהל להמשיך את דרכו.

ש"ס של היום כבר חרדית יותר, ישיבתית יותר והקהל שבשדות לא מוצא בה את מקומו כמו שמצא בתקופת מרן, דבר ברור הוא שעל מנת לאחד את העם יזדקקו פה לקמפיין עם דמותו.

(נקודה מעניינת לציון שש"ס ניסתה לצייר את חכם שלום כהן שליט"א כממשיך דרכו של מרן, נסיעות לכנסים וכד' אך איננו יכולים לדעת באמת האם דבר זה השפיע או שקמפיין מרן הוא זה שהשפיע).

אם היינו מנסים ליצור לדגל התורה קמפיין רגשי המבוסס על 'ממשיכים את דרכו של הרב שך', מן הסתם היינו נוחלים תבוסה. הקהל הליטאי כמעט ואינו מגיב לקמפיינים רגשיים ובוודאי שלא בנושאים שהורגלו מזה שנים שהם פסיקה הלכתית כמו בחירות.

הציבור הליטאי מונע בפלפול וסברא אך בעיקר מהוראות ברורות וחדות. מסרים של 'צו השעה', 'חובה על כל אחד ואחד', עובדים מעולה על הציבור הליטאי והרבה פחות ישפיעו על המגזר הספרדי החם אליו מוטב לפנות מלב אל לב ולעורר את הרגש, כמו שעשתה ש"ס בצורה יוצאת דופן.

מה שאכן הוכיח את עצמו בצורה יפה מאוד ברחבי הארץ.

מעניין יהיה לבדוק האם דבר זה ישפיע גם במערכות בחירות הבאות (במידה ולצערנו לא יבוא עדיין משיח צדקנו) או שגם זה יתקרר עם הזמן וש"ס לא תוכל לעד להשתמש עם דמותו של מרן ע"ה?!

"האמת והשלום אהבו".

מקור: http://bizzness.net/