כששנת תשע"ט פרשה את כנפיה על ישראל, היא מצאה כבר את השגרירות האמריקנית פועלת באופן מלא בלב העיר ירושלים, זאת כחלק ממגמה מפתיעה שהצליחה להכות גלים בעולם כולו: היחס החדש של הנשיא היושב בבית הלבן למדינת ישראל. אבל האם דווקא שנת תשע"ט תסמן את נקודת השיא ממנה יש רק דרך חזור, כלפי מטה?
המגמה שהחלה כבר עם בחירתו של טראמפ, הצליחה להכניס להלם את העולם כולו. במשך עשרות שנים אף אחד לא חלם שארה"ב תנקוט צד ותכיר בירושלים כבירת ישראל. האיומים הנחרצים לפיהם צעד כזה יצית מלחמה באזור, התבררו בחסדי שמים כמופרכים.
המגמה הזאת נמשכה גם בתשע"ט כשבאופן היסטורי הכירה ארה"ב גם בריבונותה של ישראל ברמת הגולן. למעשה ישראל כבר החילה שם ריבונות בשנת 81 אך החוק לא תופס מבחינה בינלאומית כאשר מדינות העולם לא מכירות בכך. במאמר המוסגר, זאת גם הבעיה המצפה לנתניהו אם יצליח להחיל את החוק הישראלי בבקעת הירדן. ארה"ב איפשרה לו לדבר על זה אבל היא לא תמהר להכיר בזה.
מסתבר, שדווקא השנה הזאת יכולה לסמן מפנה מסוים ביחסים של ושינגטון וירושלים. יתכן והידידות החמה שהמריאה ועלתה במשך השנים, הגיעה לנקודת השיא דווקא השנה ומכאן היא עשויה לרדת.
בחלל האוויר מרחפות כבר למעלה משנתיים צמד המילים עסקת המאה. לפי שעה אין איש יודע מה בדיוק היא מכילה אבל יש כמה כללים עליהם כמעט ואין חולק: האחד שהעסקה לא באמת תצליח לשכנע את הערבים סרבני השלום הכרוניים לשנות את דעתם, השני שטראמפ רואה הכול בעיניים של איש עסקים ובהתאם לכך גם יקבל החלטות לגבי ההמשך, והשלישי הוא שאחרי כל כך הרבה מתנות נדיבות לישראל, תכלול העסקה בתוכה גם מחירים מצידה. גרינבלט וקושנר שחררו לא פעם רמזים עבים על כך.
ריח של חולשה
כעת ניתן רק לשער לאן כל זה הולך. בהנחה שנתניהו היה ממשיך לעמוד בראש ממשלת ימין, הרי שהעסקה כבר היתה מוצגת. אבל נוכח אי היציבות השלטונית בישראל החליטו בבית הלבן להמתין עוד קצת. עד מתי ימתינו? כאן כבר צריך לנתח את הד.נ.א. הטראמפי כדי לנסות ולהבין, לנסות לשער.
הנשיא האמריקני עשוי מחומר שאינו מוכר כל כך להלך הרוח הישראלי. הוא התרגל כל חייו למעמד שהקנה לו הונו העצום ומעמדו החברתי הגבוה. טראמפ הוא איש עסקים שחי בגג העולם במשך שנים רבות, ניהל אורח חיים נהנתני של אדם הרואה עצמו ככל יכול ומשם הוא יכל להעפיל רק לתפקיד נשיאות ארה"ב למרות שאיש לא חלם בעבר שהוא יבחר ללכת בכיוון כזה.
ובתור אדם שכזה, טראמפ מעריך רק מצליחנים, אנשים שהוא מזהה אותם כקרובים למעמדו. לכן הכישלון של נתניהו בשתי מערכות בחירות רצופות וחוסר היכולת שלו להרכיב ממשלה, מערערים גם במעט את מעמדו בעיני טראמפ.
הנשיא האמריקני כבר התבטא אחרי הבחירות שהוא יעבוד עם כל ממשל שיקום בישראל משום שהוא חבר של ישראל ולאו דווקא של נתניהו. משפט כזה הוא נזק עצום לראש הממשלה משום שהוא מערער את תדמית הידיד והחבר הקרוב שנתניהו הצליח לבנות מול הפרטנר מהבית הלבן. הקשר בין השניים הוצג ע"י לשכת ראה"מ כאישי וחברי עד כדי כך שהיו שטענו שטראמפ פועל לפי דף המסרים שמכתיב לו ביבי.
כעת טראמפ יכול להביט אחרת על הנעשה בישראל. הפוליטיקה הצולעת בירושלים מתקבלת לא טוב בעיני הנשיא הפרפקציוניסט, אוהב היוקרה, השלמות והפוזה. הוא יכול להחליט באיבחה של רגע, שלא מתאים לו יותר להיות חבר של מדינה נחשלת כמו ישראל.
וכשעל הפרק עומדת עסקת המאה שתשפיע על כלל מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, עלולה ישראל למצוא את עצמה במצב אחר. מול ממשל שכבר לא כל כך ממהר לפזר לה מתנות חינם. המצב הפוליטי בישראל ומצבו האישי של נתניהו, משחקים תפקיד חשוב מאוד במשחק הזה. הצורך של נתניהו להקים ממשלה יציבה ולעמוד בראשה הוא צורך שיענה גם על יחסי החוץ שהוא בנה, במיוחד מול הבית הלבן.
