רבי לוי יצחק מברדיטשוב הגיע פעם אל ביתו של אחד מעשיריה המכובדים של העיר לבוב, וביקש לישון אצלו לילה. העשיר, שלא הכיר את רבי לוי יצחק, לא הסכים ואמר: " לך אל בית 'הכנסת אורחים' שבו משתכנים אנשים כמוך, ותישן שם". ר' לוי יצחק ניסה לשכנע אותו ואמר לו, "אני לא אטריח אותך, אני רק מבקש שתיתן לי מקום באחד החדרים". "לך לביתו של מלמד התינוקות, הוא יקבל אותך," אמר האיש. הלך רבי לוי יצחק אל ביתו של המלמד, והתקבל בסבר פנים יפות.
והנה, אך עבר רבי לוי יצחק את מפתן הבית וישב לנוח, נשמע קול בין אנשי העיר: "הרבי מברדיטשוב כאן!" אנשים רבים התאספו סביב הבית לראות את הרבי ולקבל את ברכתו, וביניהם היה גם האיש העשיר. נדחק האיש בין הקהל שהתאסף עד שעמד לפני הרבי ואמר: "רבי, בבקשה תסלח לי ובוא אל ביתי. הרי כל הצדיקים שבאים לעיר שלנו מתאכסנים אצלי."
פנה הרבי אל הקהל ואמר: "האם יודעים אתם, רבותי, מה ההבדל בין אברהם אבינו ולוֹט? כשבאו המלאכים אל אברהם הוא קיבל את פניהם וכיבדם בארוחה מיוחדת שהכין עבורם, אבל גם על לוט נאמר: 'וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ', אברהם הכניס את המלאכים לביתו, אבל גם לוט הכניס אותם הביתה. אם כן, למה אנחנו מתפעלים מן החסד שעשה אברהם ולא מהחסד שעשה לוט? אלא שכאשר באו המלאכים אל סדום, עירו של לוט, כבר נודע שהם מלאכים, אבל כאשר אברהם הכניס אותם אל ביתו לא ראה לפניו אלא 'אנשים' הניצבים לפניו. היתרון של אברהם הוא שאסף אל ביתו גם אנשים שחשב שהם רק עוברי אורח, ואילו לוט כיבד מלאכים, והרי כל אחד היה מכניס בשמחה מלאכים אל ביתו. לכן דווקא לאברהם מגיעים השבחים".
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את סיפורו של אברהם אבינו ומיד אחרי שהתורה מספרת לנו על הברית שכרת עם אבימלך אומרת התורה "ויטע אשל בבאר שבע" הגמרא מסבירה שאשל הכוונה בוסתן של עצי פרי שאברהם הכין עבר אורחיו שייהנו מהנוף והפירות הטעימים.
במדרש כתוב שאשל זו אכסניה בה יכלו האורחים לאכול ולישון, הכנסת האורחים של אברהם היתה כמו כל חייו למעלה מההיגיון, ההיגיון הפשוט הוא שאם אדם נתקע ויש לך אפשרות לארח אותו אז תארח אותו ותדאג לו לדברים הבסיסיים שהוא צריך, אבל אין שום סיבה שתיטע בוסתן של עצי פרי ותתן לו מותרות, לילדים שלי זה הגיוני לתת מותרות אבל לא לאדם זר.
אלא שאברהם אבינו עבד את השם לא רק באמצעות השכל אלא למעלה מההיגיון והשכל הפשוט ולכן למרות שלא היה חייב הרי שהוא הרגיש צורך לתת לכל אדם בדיוק כפי שהיה נותן לילדיו.
זה גם מה שנתן לו את הכוח לעמוד בניסיון העקידה כשלא עשה חשבונות הגיוניים האם זה נכון או לא, הוא פשוט קיים את ציווי השם.
יהי רצון שנלמד גם אנחנו להתמסר לעשיית הטוב והחסד בכל דבר מבלי לחפש הסברים וצידוקים ובזכות הטוב והחסד שלנו נזכה לראות את טובו וחסדו של הקב"ה בגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
הוא מדבר קצר לעניין וקולע פדוט תענוג תעבירו לו שזה עונג שבת