המשך דיני הקפות בהושענות
בשבת אין מקיפים, שגם במקדש לא היו מקיפים. ולכן אין מעלים ספר תורה על הבימה, אלא פותחין את ארון הקודש עד לאחר אמירת ההושענות. מי שאירע לו אֵבל בחג, וכן אבֵל כל שנים עשר חודש על אביו או אמו, נוהגים שהוא שאינו מקיף. ויש לו לכבד באתרוג ולולב שלו את מי שאין לו, שיקיף הוא.
קרא עוד:
[postim]
איסור עשיית מלאכה בחול המועד, דאורייתא או דרבן
מובא בגמרא כמה דרשות שחול המועד אסור במלאכה. וכן בתורת כהנים פרשת "אמור" איתא וזה לשונו: ""עצרת היא כל מלאכת עבֹדה לא תעשו"" הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה. יכול יהיו אסורים ב"מלאכת עבודה" תלמוד לומר "היא" הוא אסור במלאכת עבודה, ואין ימי מועד אסורים במלאכת עבודה. ומזה אנו למדים את הדין של דבר האבד, כלומר שהתורה התירה מלאכת אוכל נפש ביום טוב, אבל מלאכת עבודה כלל וכלל לא, אפילו דבר האבד. ואפילו מה שצורך יום טוב, כגון בגד ללבוש ביום טוב דאסור, או בית לישב דאסור לבנות. וזהו דכתיב "כל מלאכת עבודה לא תעשו". אבל בחול המועד יש שאתה מותר לעשות, ויש שאתה אסור לעשות. וזהו שאמרו בגמרא כיון שבהכרח שבחול המועד יש מלאכות אסורות ויש מלאכות מותרות, מסרן לחכמים להבין דעת התורה, איזה אסרה ואיזה התירה.ויש אומרים שזה לא איסור מדאורייתא אלא איסור מדרבנן.
לימוד התורה
בירושלמי במסכת מועד קטן מובא 'אמר ר' אבא מר ממל, לא נתנו מועדות אלא בכדי שיעסקו בתורה.'
כיבוד במאכל משתה ומלבוש
בחול המועד יש חיוב לכבד במאכל ומשתה, ובגד מיוחדים שאינם של חול. וזה שכתוב "המחלל את המועדות" מדובר על חול המועד. ונכון שזה לא כמו שבת ויום טוב, מכל מקום צריך שהימים יהיו יותר מכובדים מימי החול.
מפה מונחת על השולחן
המנהג שהמפה תהיה מונח על השלחן כל ימי חול המועד כמו בשבת ביום טוב. ואמרו חז"ל שמוטל על החכמי הדור והרבנים לחזק את קדושת חול המועד ואם חכם אחד אוסר אפילו דברים שהתירו לעשות בחול המועד בגלל שרואה פרצות בקדושת הימים אין להתיר את איסורו.
גילוח ותספורת
גילוח ותספורת אסור בחול המועד. ואפילו שזה מכער אותו ומצער אותו, הריהו יכול להסתפר לפני החג, יש אופנים שבהם אפשר להקל ולהתיר, אך צריך לשאול היתר ממורה הוראה.
את השפם מותר לגלח.
מעובד ע"פ
קיצור שולחן ערוך, ערוך השולחן
