שמיני עצרת היום הגדול והקדוש אשר בארץ ישראל ארץ הקודש היא אגודה ודבוקה ביחד עם שמחת תורה, כאשר צדיקים אמרו ראשי תיבות נאה על המילה עצרת. צדיקים עושים ריקודי תורה, היום הקדוש אשר מדומה למעמד המצווה טאנץ בסיום החתונה דקות נעלות של סיום חודש מלא וגדוש במצוות ובמעשים טובים, וחיתום הקשר האמיץ אשר בין כנסת ישראל הנמשלת לכלה להקדוש ברוך הוא הנחשב לחתן, כאשר לקראת הפרידה אומר הקדוש ברוך הוא המלך בואו ועצרו עמודו עמדי יום אחד ובשעת המשתה של המלך עם אנשיו חביביו הרי הוא מרוב שמחה ממלא כל משאלות לבם, וזה הסוד והכוונה של שמחת תורה כראשר אנו קרוצי חומר שמחים בשמחת קודשא בריך הוא והשכינה הקדושה.
קרא עוד:
[postim]
בליל שמחת תורה אנו מסיימים את התורה הקדושה ומיד מתחילים במחזור חדש, מחזור שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושלושה. בפרשה המסיימת את התורה הקדושה פרשת וזאת הברכה, התורה הקדושה פותחת בפסוק 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו', יש לבאר מה עניין ברכה לעובדת היותו של משה איש האלוקים לעניין שהוא עומד לפני מותו, אלא יש לבאר שהרי בסוף הפרשה הקודמת פרשת האזינו התורה מספרת לנו שהקדוש ברוך הוא אומר למשה שיעלה להר ויראה את הארץ אשר שמה את לא בא 'ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל' ודבר זה רק בגלל עוון בני ישראל כמו שמשה רבינו עליו השלום העניו מכל אדם אומר 'ויתאנף ה' בי למענכם' ועם כל זה שמשה יודע שהוא מת במדבר ואינו נכנס לארץ ובעוון העם שמא תאמר יש בליבו תרעומת על בני ישראל חס וחלילה, לזה התורה הקדושה מלמדתנו שמשה היה הרי איש האלוקים וכמו שאלוקים נושא עוון ועובר על פשע כך משה רבינו עליו השלום עובר על פשע וסמוך למיתתו על ידי עוונם, הוא עומד ומברכם בלב שלם, 'וזאת הברכה אשר משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו',
'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב' ממשיכה התורה הקדושה ואומרת לנו את כוחו של משה, אך יש לבאר פשר הפסוק, שהרי אדם מישראל לא יכול לקיים את כל התרי"ג מצוות כאשר הוא כהן למשל אין לו פדיון הבן ואם הוא ישראל אין לו מצוות ומתנות כהונה, על כן אנו אומרים לפני כל מצווה 'בשם כל ישראל' אנו מאגדים ומאחדים עצמנו יחד עם כל שבטי ישראל ואז מתקבלת חטיבה אחת של תרי"ג מצוות של עשיית רצון קודשא בריך הוא, וזה מה שהתורה כותבת לנו כאשר אנחנו קהילת יעקב, כולם מאוגדים יחדיו אזי התורה שמשה מסר לנו, שתורה בגימטריא תרי"א חסר שני הדברות הראשונות ששמעו בני ישראל מפי הגבורה ממש, אזי כשאנו קהילה אנו עושים את התורה לשלימה למורשה.
מפורסם הסיפור על אחד מגדולי האדמורי"ם אשר סח ואמר מעולם לא נצחני אדם עד שבא יהודי פשוט ונצחני, ומעשה שהיה ששאל אותו האדמו"ר את היהודי הפשוט כאשר ראהו מכרכר ומפזז לשמחתה של תורה, לשמחה זו מה עושה מה ליהודי פשוט כמוך לשמוח ולכרכר כל כך בשמחת התורה אשר במשך כל ימות השנה אין אתה נמנה על גדולי למדניה, בלשון המעטה, היהודי לא נתבלבל מהערה שהפנה הצדיק לכיוונו ועל אתר ענה לו כאשר אחי מחתן אני בא בבגדי שבת ושמח בשמחת אחי, גם כאן אני בא ושמח ומשמח לכבוד התלמידי חכמים אחי הקדושים, ועל סיפור זה אמר הצדיק שיהודי פשוט נצחו, מזה אנו למדים שאין אנו צריכים לשאוף להיות בכל מדרגות עליונות ונשגבות אלא צריכים לשמוח בפשטות בשמחת התורה ואי"ה על ידי שמחה זו נזכה ללמוד וללמד לשמוע לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד התורה באהבה.
ע"פ
צרור המור, כתב סופר,
