הלכה א'
אסור לכתוב בשום מכתב "שמו יתברך" בכל לשון, ורבים טועים, וכותבים "שמו יתברך" בלשון אשכנז, או שכותבים תיבת "אדיע" והוא לשון צרפת, וביאורו "עם ה'" והוא איסור גמור, כי לאחר זמן יתגלגל המכתב באשפה, ודבר זה ששם ה' מתגלגל באשפה גורם עניות בישראל, ומכל שכן בביזיון חס ושלום, וצריכים התחכמות והתאמצות לבטל זאת.
קרא עוד:
[postim]
כשבא לו רוק בתוך פיו, ירוק תחלה ואחר כך יאמר את השם, ולא שיאמר את השם, ואחר כך ירוק. וכן כשמנשק את הספר, ירוק תחלה ולא אחר כך. כשרוצה להזכיר את השם, יאמר תיבת 'השם', ולא כמו שטועים ההמון ואומרים "אדושם" כי אין זה דרך כבוד של מעלה.
צריכים ליזהר שלא לברך חס ושלום ברכה לבטלה. או לגרום לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה. ואם נכשל וברך ברכה לבטלה, וכן בעניין אחר אם נכשל, והוציא שם שמים לבטלה, יאמר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואם מיד לאחר שהזכיר את השם נזכר שאינו צריך לברך, יסיים "למדני חוקיך" שזהו פסוק שלם והוי כמו לימוד ולא לבטלה. ואם התחיל גם תיבת אלוקינו, ונזכר מיד לאחר שאמר אלוקי ולא גמר לומר "נו", יסיים ויאמר: ישראל אבינו מעולם ועד עולם (שזהו גם כן המשך לשון הפסוק) ומכל מקום יאמר גם בזה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
הלכה ב'
בירך על המים ושמע שיש מת בשכונה, והמנהג הוא לשפוך המים שבשכונת המת מפני הסכנה, מכל מקום כיון שבירך ישתה מעט, שלא תהא ברכתו לבטלה. ואל ידאג מפני הסכנה, כי שומר מצווה לא ידע דבר רע ולאחר ששתה מעט ישפוך השאר.
כל הברכות, חוץ מברכת המזון, אם נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם, אינו חוזר ומברך (ברכת המזון יתבאר במקומו).
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות, ודוד המלך תקן זאת, רמז לדבר, נאום הגבר הוקם על 'על' בגימטרייא ק', וסמך מן התורה, ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו', אל תקרי 'מה' אלא מאה, הן מאה ברכות, שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו, ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברכים, הקללות שבמשנה תורה הן צ"ח, וכתיב גם כל חלי וכל מכה. הרי ק'. ומאה ברכות שאנו מברכים בכל יום, מגינות עלינו להינצל מהן. ובשבת ויום טוב וכן בתענית, שחסרים מן מאה ברכות, משלימים במה שמכוונים לברכות השליח צבור, בחזרת התפלות וברכות הקוראים בתורה, והמפטירים, ועונים אחריהם אמן. וגם ברכת הנהנין.
