הלכה א'
יש נוהגים להתענות בערב ראש חודש ואומרים סדר יום כפור קטן, שבו מתכפרים כל העוונות של כל החדש, כמו שהשעיר שהוקרב בבית המקדש בראש חדש וכמו שאנו אומרים במוסף זמן כפרה לכל תולדותם, וכל מקום לפי מנהגו.
קרא עוד:
[postim]
מצוה להרבות בסעודה בראש חודש, ואם חל בשבת יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות.
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם.
הלכה ב'
הלל צריך לומר בעמידה ולא יפסיק בו, וישתדל לאמרו עם הצבור ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואחר כך יתפלל, ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה (דהיינו מן הודו עד אחר אז ישיר) יקרא הלל עם הצבור, ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח עלו לו גם להלל, ודוקא בראש חודש יכול לעשות כן שאומרים ההלל רק בדילוג, וכן בחול המועד וימים האחרונים של פסח, אבל כשאומרים הלל שלם אינו יכול לעשות כן, ומי שאמר הלל שלא בצבור, אם יש שם שנים אחרים יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם, דכיון שאמר הודו משמע שאומר לאחרים.
לאחר הלל אומרים קדיש שלם ומוציאין ספר תורה וקורין ארבעה, הכהן קורא שלשה פסוקים שהם וידבר, צו, ואמרת, והלוי חוזר וקורא ואמרת, את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם וגו', ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו'.
ראש חודש אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בו צדוק הדין.
