הלכה א'
לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר 'ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה' וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת, לפי שבשעת שינה שמסתלקת ממנו נשמתו הקדושה, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעותיו, שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם שלש פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים, אם לא לצורך גדול מאוד.
קרא עוד:
[postim]
ילבוש מלבוש הראשון את הטלית בטן, שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית. ולפי שעדיין אין ידיו נקיות, לא יברך עליו.
נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה: נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחלה על יד ימין, ואחר כך נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל, וכן יעשה שלש פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו, ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וגם ירחץ פיו מפני רירי הרוק שבתוכו, כיוון שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. ואחר כך מנגב ידיו. ויזהר לנגב פניו יפה.
הלכה ב'
צריך ליטול ידיו דווקא לתוך כלי. ואסור ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה שורה עליהם, ויישפכם במקום שאין בני אדם הולכים.
לא יגע קודם נטילה לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעניים ולא באזניים, ולא בפי הטבעת, ולא באוכלים, ולא במקום הקזה, מפני שרוח רעה השורה על הידיים קודם נטילה מזיק לדברים אלו.
טוב להקפיד בנטילת ידיים שחרית, בכלי ובמים ובכח גברא (כלומר בכח אנושי), כמו בנטילת ידיים לסעודה. אך בשעת הדחק שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל, יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר, ובכל מיני מים ובלא כח גברא, ויכול לברך על נטילת ידיים. ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטבול בו ידיו שלש פעמים או אפילו בשלג. אבל אם אין לו מים כלל, יקנח ידיו באיזה דבר, ויברך 'על נקיות ידיים', ודי לו לתפלה. ולכשיזדמן לו אחר כך מים, וכלים הראויים ייטול ידיו כראוי, אבל לא יברך עוד.
