הלכה א'
ציצה שנפסקה ממנה חוט מארבעת החוטים (שהם כפולים ונהיים לשמנה), ונשאר ממנו כדי עניבה דהיינו ד' אגודלים או נפסקו שנים ונשאר מכל אחד ד' אגודלים, ושני חוטים הם שלמים כשיעור כשרה, אבל אם נפסקו ג' חוטים, אפילו נשאר מכל אחד ד' אגודלים, והחוט הרביעי הוא שלם, או שנפסק אפילו רק חוט אחד, ולא נשאר ממנו ד' אגודלים אף על פי שג' חוטים הם שלמים מכל מקום פסולה, אם לא בשעת הדחק.
קרא עוד:
[postim]
ולכן אם נפסק חוט אחד משמונת החוטים התלויים, אפילו נפסק לגמרי עד החוליות פשיטא דכשרה, כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט, והרי יש עדיין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו ב' חוטים ולא נשאר מהם בכל אחד ד' אגודלים, אם יש לחוש שמא שני חוטים אלו הם חוט אחד, אם כן הציצה פסולה, אבל אם הוא בטוח שהם משני חוטים, כגון שבשעת קשירתם דקדק לקשור תמיד ד' ראשים שבצד זה, עם ד' ראשים שבצד זה, ועתה נפסקו ב' ראשים מצד אחד של הקשר, אם כן הרי הן בודאי מב' חוטים, וכיון שיש בכל חוט עדיין, שיעור ד' אגודלים ויותר בצד השני של הקשר, ושני החוטים הם שלמים הרי הציצה כשרה. אם נפסק חוט אחד במקום שהם תלויים בנקב פסולה. זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה כשרה, זהו דוקא, אם בשעת עשיה היו כל החוטים ארוכים כשיעור, אלא שאחר כך נפסקו, אבל אם בשעת עשיה, היה אפילו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השיעור פסולה.
הלכה ב'
חוטי הציצה צריכין להיות שזורין ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו.
טלית שיש בו ציצית ונחלק לשני חלקים, כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו, שהם מחוברים משני חלקים, ולפעמים מפרידין אותו כדי לכבסו, או לתקנו, ואחר כך חוזרין ומחברין אותם בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו, על כן די אם יטול שתי הציציות מאיזה חלק שירצה, ולאחר שיחבר את הטלית יחזור ויקשרם, אבל אם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו, צריך להסיר כל הציצית, (משום כשנתפרדו החלקים נפטר כל חלק מציצית, ולאחר ששוב נתחברו ונתחייב בציצית, אם ישארו בו הראשונות, פסול משום תעשה ולא מן העשוי ומכו שכבר נתבאר). ואם בחלק אחד יש בו כדי עיטוף, ובחלק שני אין בו כדי עיטוף יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף.
