עולם התורה והחסידות בפרט ותושבי העיר אשדוד בכלל קיבלו את הבשורה המרה בעיצומו של חול המועד על אודות סילוקי לגנזי מרומים של כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג זצוק"ל שהיה רועה נאמן לעדת ישורון אשר טיפח ועודד רומם במשך 3 עשורים מאז הוטלה עליו אדרת ההנהגה אחר הסתלקותו של אביו אוהב ישראל ודורש טובתם והתעלותם בעל ה'אמונת אברהם' זיע"א, ימי המועד בהם מצווים אנו על שמחת החג לא היו זמן ועת לתת ביטוי נכון לתחושות הכאב, האבל והיגון שאחזו בחסידיו, תלמידיו ורבים אחרים שנהנו ממנו עצה ותושיה שהאציל עליהם מאודו כל הימים, אבל ראויים הדברים עתה להיחקק ולהיזכר לדעת ולזכור צדיק מה פעל ולדבוק בדרכיו ולהמשיך ללכת לאור מורשת הקודש אשר הנחיל באהבה רבה.
זעקות השבר שנשמעו בהלווייה ברחובה של עיר, ביום שבו יקדה השמש על ראשי ההמונים, הורגשו היטב בתוך ליבותיהם של המשתתפים כולם, לעומק הצער והיגון שחשו הקרובים והרחוקים כאשר הפאר וההדר, נלקח מאיתנו.
הרבי זצוק"ל היה כאב רחום לחסידיו, אותם הדריך בעבודת קודשו ולהם היה תל תלפיות לכל ענין בחייהם לעיתות שמחה או בזמנים שהם היפך ממנה, כל אחד חש כי הוא נושא אותו על כתפיו בתורתו, בשקידתו ובהארת פניו המאירים בהעמדת האמת על תילה, והם השיבו לו בהתקשרות איתנה ובהכרת הטוב.
זכינו באופן אישי להתקרבות מיוחדת עוד אצל אביו האדמו"ר בעל ה"אמונת אברהם" זיע"א שטרח ונסע לשמחתנו בירושלים עיה"ק וזכינו להמשיך את הקשר אצל בנו האדמו"ר זצוק"ל שהקים את "קרית פיטסבורג" על כל מוסדותיה וביסס את החסידות שהפכה לממלכת של תורה שמקרינה על העיר אשדוד כולה, ומאז ועד היום המר והנמהר זכינו להארת פנים מיוחדת בכל עת כשנכנסנו בקודש פנימה.
לא נשכח את ה"טיש" של הרבי לצד הניגונים מלאי הרגש עם החידושי התורה המיוחדים, כאשר בכל שבת לפני שירת 'כל מקדש', היה נושא 'דברי תורה' על דרך הפשט והדרש ועם השנים חידו"ת אלו עלו על מכבש הדפוס בסדרת הספרים "פתגמי אורייתא".
במאור פניו הגדולים היה מקרב רבים ומכניסם תחת כנפי השכינה כדרכו של אביו זיע"א, הרבי היה שמח בשמחתם של ישראל ונושא את צרתם.
היה בקשר אדוק עם הרבנים הראשיים לעירנו בנש"ק הגה"צ רבי חיים פינטו שליט"א והרה"ג רב יוסף שיינין שליט"א שהיה תדיר מזמינם לשמחות בחצר הקודש ולארועים בחסידות וכן עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי הי"ו.
אור זיו פניו היו מאירים כשהיינו נכנסים אצלו בקו"פ לספר לו על מעמד הנחת אבן פינה להקמת מקוה טהרה, כן היינו מעדכנים אותו על הפעולות הברוכות בכל חיזוק וביצור הדת בעיר, האדמו"ר זצ"ל היה משתתף בארועים של המועצה הדתית כמו הנחת אבן הפינה למקוואות או במעמד הגדול של "קרן פרסים" ועוד.
האדמו"ר זצ"ל היה מכתת רגליו לרובעים המרוחקים בעיר להביא את דבר ד', למרות הקושי שהיה צריך לדבר בעברית, כדי שדבריו יובנו למשתתפים והכל מתוך הארת פנים מיוחדת.
זכורני כי בחג הסוכות נכנסתי יחד עם ידידי הרה"ג רבי מרדכי עמאר רב ק"ק 'איפיני' שבצרפת לסוכת האדמו"ר וקיבלנו בחביבות מיוחדת וכיבד את הרב עמאר לשיר, וחיוך מיוחד היה נסוך על פניו של הרבי בעת שהרב עמאר שר ב.. אידיש כפי שלמד בצעירותו בנובהרדוק.
היה מכבד את ציבור בני עדות המזרח והיה טורח ומשתתף בשמחתם וכן אלהפך מתוך חמימות ומסירות וההערכה רבה וכך זכה לקרב רבים לשמירת תורה ומצוות.
לעולם לא נוכל להגדיר בשלמות את העומק שברגשות הללו. מכל מקום, מעבר לאבדה הגדולה שהגן על העיר כולה בתורתו ובחסידותו, בקרב אותם שטעמו חוויה זו – ולו יהיה זה על פי אמת המידה הנמוכה ביותר לפי ערכם – נפער חלל עמוק. מנוחתו כבוד בבית העלמין שבעירנו אשר יגן בעדנו ושם תהיה פינת צקון תפילותיהם של רבים שיעלו להשתטח על ציונו לישועת הכלל והפרט, זכינו ולא השבית לנו גואל, ה"ה בנו מ"מ האדמו"ר שליט"א ואחיו הרבנים הצדיקים שליט"א אשר ממשיכים את מסילות דרכו העולה דרך ד' לקדש שמו ית' ולהגדיל תורה ולהאדירה.
בדרכו הטהורה נלך ובאורחותיו הנעלות תדבק נפשנו, וזכרו לא ימוש מעימנו לעולם ועד, עדי נזכה לאורו של משיח ולתחית המתים בהתגלות כבוד שמים בב"א.
