חרם? זה עלול להיות מסוכן

'ילדותיות', כך כינה שלשום עו"ד דוד שומרון את צעדו של יו"ר 'הבית היהודי', נפתלי בנט, המתנה את כניסתו לקואליציה בדרישה חד משמעית לויתור על המפלגות החרדיות, אך זו אינה הגדרה נכונה. לצעד הזה – שאין ספק כי הוא יתברר לימים כצעד שיחזור כבומרנג לאנשי המחנה הלאומי שבנט מתיימר לייצגם – אין כל הגדרה אחרת מלבד יהירות שמונעת מיצרים אפלים של נקמנות, וגם זהו ביטוי עדין. סביר להניח שהפסיכולוגים שבינינו יצליחו לספק אבחנה ברורה וקולעת יותר לצעדיו של האיש שיותר ממה שהוא מתעניין במה לקבל, הוא מתמקד במה שהאחרים לא יקבלו.

קרא עוד:

[postim]

מה שברור שנאיביות אין כאן. בנט הוא פוליטיקאי ממולח שבמקרה זה מהמר על כל הקופה. הוא אמנם הצליח במערכת הבחירות האחרונה להגיע להישג מרשים שרשום על שמו, אך הוא מבקש להעצים את ההצלחה ולתפוס את המרובה. הוא שואף להקים ממשלה (כן, אם תשאלו אותו, הוא ויאיר הם אלו שמקימים את הממשלה) שתאמץ את משנתו המדינית, הכלכלית, ועל הדרך גם תגשים עוד אי אלו חלומות כמו גיוס החרדים, השתלטות על הרבנות הראשית ו'החזרת הכח' לציבור הדל"י כאשר התנאי לכך הוא הרחקת המפלגות החרדיות מהזירה. הכל ומיד.

ימים לא רבים יגידו האם הוא יצליח להשיג ולו חלק מהדגלים שאותם הניף, או שהכל יתמסמס כאשר ההתיישבות היא שתשלם וביוקר את מחיר היהירות. אך מה שבטוח הוא שאם בנט מתכוין אכן להמשיך במדיניות ההחרמה ולהתנות את כניסתו לממשלה באי כניסתן של המפלגות החרדיות, יש לו, ובעצם לשולחיו, הרבה מה להפסיד.

אין זה סוד כי בשנים האחרונות מתמודדים תושבי ההתנחלויות עם מצוקה קשה בדמות איומי החרמה שאותם יוזמים ארגוני השמאל, שהצליחו להעביר החלטה באיחוד האירופי האוסרת על שיווק מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. בהתנחלויות מנסים להתמודד עם הבעיה, בין השאר באמצעות הקמת מפעלי קש בתוך תחומי הקו הירוק במטרה לעקוף את המכשול. אך מה ש'נותן את החמצן' לאותם מפעלים הוא הציבור שצורך את המוצרים בישראל, כאשר הוא לא עשה חשבון מי ואיפה נמצא היצרן או שדווקא העובדה שהוא ממוקם מעבר לקו נתפסה אצלו, נכון לעכשיו, כעדיפות. הציבור הזה הוא בעיקר הציבור החרדי, שנתפס כ'צרכן קשיח' של מוצרי ההתנחלויות. בתל אביב, למשל, הם כלל אינם מנסים לשווק את התוצרת, שתישאר על המדפים ללא קונים.

כעת, אילו רק נחליט לשנות את הכללים ולאמץ את מדיניות ההחרמה, כאשר הציבור החרדי יחליט שלא לרכוש כמה מוצרים בודדים שמיוצרים בהתנחלויות או משתייכים לציבור הדל"י – תהיה זו רק שאלה של זמן כדי שאותם מפעלים יקלעו לסכנה קיומית. מהצעקה שתעלה משם יתקשה בנט ושותפיו שיכורי הניצחון להתעלם.

קשה מאד להכריז על צעד כזה, בפרט שאותם יצרנים, ברובם, נמנים על מחנה שומרי המצוות וסביר להניח שגם הם אינם שבעי רצון מצעדיו של בנט (שבמקרה או לא, הוא תושב רעננה, מה שלא מפריע לו להתיימר כמייצג ההתיישבות). אין ספק כי החלטה שכזו אמורה להתקבל היכן שמתקבלות ההחלטות המהותיות הקשורות לציבור החרדי. אבל מה שברור, והדברים כבר הוכחו פעם אחר פעם, הוא שבמידה ויוחלט על חרם שכזה – גם אם לא באופן גורף וגם אם לא רשמית – הרי שההשלכות לכך יורגשו תוך זמן קצר מאד. כח הקניה החרדי המאורגן כבר הפך למושג ידוע, כשלא חסרות חברות ותאגידי ענק שנושאים עד היום צלקות מאותם חרמות שהוכרזו נגדם.

אם אכן ישנם כאלו שיודעים לקרוא מפה בקרב המחנה הלאומי, כדאי מאד שהם יתעשתו שם, ורצוי שהדבר יעשה מיד. כי אחרת, בתי החרושת, המפעלים, המלונות והיקבים שכיום מתבססים על כח הצריכה החרדי, יכולים כבר עכשיו להתחיל לספור את הזמן לאחור.

הטענה לפיה הברית שמהותה החרמת הזולת אינה אלא טקטיקה שמטרתה יצירת מכפיל כח לקראת הכניסה לקואליציה – אינה מחפה על הפשע החמור בפרט שאת התוצאות אנו רואים כבר כעת בדמות ההסתה נגד הציבור החרדי והדרישה לקיצוץ תקציבי הישיבות שמושמעת ברקע. הקו האדום כבר נחצה. לטובתם, רצוי שהם לא יעמידו את הלכידות החרדית במבחן. כי אם חרמות – החרמות שלנו מסוכנים הרבה יותר.