מעשיה שמורה
ערב פסח לאחר חצות. דומה כי דלו המילים שיתארו את שגב וקדושת הרגעים בהם כל ישראל עסוקין במצוות. יהודים של צורה אצים לביתם כשהם לוהטים בלהבת החג, בידיהם קופסת "מצות המצווה", ושפתותיהם ממללות בערגה "סדר הקרבת הפסח". אברכי משי צועדים בבגדי שיראין אל בתי המדרשות, להוסיף ולקדם את הליל הקדוש בהכנה ראויה המעדנת נפשות אל טוהר הגאולה.
כך בכל ערי ישראל, כך גם בעיירה ברדיטשוב, מקום פעלו של הרה"ק רבי לוי יצחק זצ"ל. ובשעה נעלה זו יוצא הרבי אל שכנת הערלים, מחוה באצבעו אל אחד הריקים, ומבקשו: הא לך מטבע, הבא נא לי מעט טבק מיובא.
אותו טבק, נאסר לשיווק ע"י השלטון, ועונש כבד הוטל על סוחר שנתפס עם הטבק ברשותו. נטל הגוי את המטבע, וכעבור זמן קצר הביא ל'ראבין הקדוש' את מבוקשו.
הודה לו רבי לוי יצחק, ופנה אל נאמן ביתו באומרו: הא לך מטבע דומה, הבא נא לי פרוסת לחם מאחד היהודים. הביט השמש בפליאה אל המטבע המונחת בכף ידו הקדושה של הרבי: מנין ישיג לחם?! וכי תעלה על דעת שנשאר חמץ כלשהו בבית יהודי?
נצר המשמש תמיהתו בליבו, ולא הרהר אחר רבו. שם פעמיו אל בתי היהודים לבקש לחם, אך כמובן שביום שכזה נעדר מבוקשו מכל רשות יהודית. בידיים ריקות שב אל הרבי, וכמו התנצל ואמר: רבי, הרי ערב פסח היום, וחמץ זה שנאמר עליו 'בל יראה ובל ימצא' כבר כלה ונתבער מן העולם!
נשא סנגורן של ישראל ידיו כלפי מעלה, והשמיע טיעונו בהתרגשות: ריבונו של עולם, מי כעמך ישראל! הנה המלכות אסרה את המסחר בטבק המיובא, אלפי מוכסיה, שוטריה, וסוכניה, מרחרחים בכל פינה אחר הסחורה האסורה, מערכת פרקליטיה, שופטיה, ונוגשיה, ערוכה בכל רגע לעצור ולקנוס את מפרי החוק, ולמרות כל אלו נקל להשיג בשווקים טבק מתוצרת חוץ. ואילו אתה, כתבת בתורתך "ולא יראה לך חמץ" ואף כי אין קצין ושוטר לאכוף מצוותך- לא ניתן להשיג בבתי ישראל אפי' משהו חמץ!
עניות מחפירה
באלפי בתים כשרים בישראל, יכול שתתקיים מעשיה זו גם שבוע לפני איסור אכילת חמץ, אלפי משפחות מחזיקות ברשותן מקרר נקי לפסח, נקי גם בכל השנה.
רבני ישראל העומדים על המשמר, קצרה ידם מהושיע אל מול קצב הפניות הגובר והולך. יותר ויותר אנשים שהשעה דוחקת להם מצטרפים אל רשימת הנצרכים, הנחוצים, הלחוצים. דומה כי אילו בדורנו יארע הסיפור דלעיל, יחסרו לו לרב המקום המטבעות הדרושות לצורך הניסוי. וכיסיהם של גבאי הצדקה מלאים מהתחייבויות שנטלו עבור נזקקי ישראל.
אך דווקא על רקע דחק היומיום השגור, זוהרת לטובה תופעת 'קמחא דפסחא'. כקרן אור המפוררת אבי חושך, כהבזק תקווה המעורר כוחות עלומים, ניצבת בכל שנה מגבית צרכי הפסח, בהיקפים גדלים והולכים בהרשמתם ובהתרשמותם.
יהודים טובי לב מתגייסים בכל מרצם לאשש את הקריאה עתיקת היומין "כל דצריך – ייתי ויפסח", ואם בכל ערב יו"ט גובר זרם התרומות המבטיחות את שמחת החג בכל בית יהודי, הרי שבפסח עולה סיוע זה שבעתיים. באשר לא הנזקקים לבדם מסתייעים במשלוח המנות, אלא כל אדם שני, מנוי הוא על חבורת הפסח של 'כולל פלוני' או 'קרן אלמוני' שיספקו לו בעין יפה ובנפש מרחיבה את כל הדרוש להרגשת "בני חורין".
תובנה ברורה
יש הדורשים זאת שלא לשבח, או שעדיין רואים בושה בקבלת ארגז ממוספר עם חותמת ארגונית מסוג כלשהו. אחרים יסמקו פניהם להצטופף בחלוקה ידועה ברחובה של עיר מול מצלמה זריזה ומתקתקת, או בקבלת קהל של ערב בביתו של נגיד חם-לב.
לאלו אף אלו ראוי לזכור את דברי האמוראים (חגיגה ט:) "יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא" [=יפה העניות לישראל, כרצועת עור אדומה על פניו של סוס צחור].
נאה להם לישראל עניות זו המזכירה לו לאדם את גבולות כוחו וכיסו, אם בהבטה אל ביתו פנימה או בהסתכלות חפוזה אל בתי קרוביו ומרעיו, תמיד ימצא בסביבתו מי שרק בזכות שקליהם של ישראל יכול לעשות את הפסח כהלכתו.
יפה היא עניות זו השווה ומשווה קטן כגדול אל מול הררי הוצאות החג. נהדר למראה הוא הסיוע הניתן בכל קהל וקהילה להמתיק את מרור החיים בחרוסת שנתגבלה ביין ליבם של טובי עין.
הנהגה טמירה
ויש שאינם מקבלים סיוע לחג, לא מזדון ח"ו וגם לא בשגגה, אלא מבריחה אנוסה. הם נמצאים בכל עיר ועיר, נחבאים אל הפינות, מצטודדים בסדקי החיים. אנשים ומשפחות המשקיעים כוחות ועמל להסתיר את מצבם האמיתי, את קשייהם המפתיעים שנפלו עליהם כמע"מ ביום בהיר.
למרבה הנס, תופעת ה"מלשינונים" עומדת לצידם ועובדת לטובתם. אנשים טובים באמצע הדרך ילחשו מילה או משפט אל אזנו של איש חסד, לעיתים גם יעבירו מעטפה עדינה בלי דברים ואומר, תעלה "הלשנתם" כמה שתעלה, ובלבד שעוד משפחה תאיר פניה בחג.
לעומתם משמחים ועוזרים, גבאי צדקה שכונתיים ומקומיים. כורים אוזניהם ופוקחים בלאט עיניהם, מי מתבייש ואין בו עוז לבקש סיוע, ומי נצרך להלוואה לסגור את השבוע. כל "הלשנה" שלידיהם תיפול, מובטח לה שלא תידחה אל יום המחר, בעדינות ובהשקט יבררו, ישאלו, ירחרחו ויפעלו.
ואז… באמצע הלילה קול חבטה ישמע, ושורת ארגזים תמתין על הסף בדממה. ואז… באמצע היום הפקדה חרישית בתדפיס הבנק תופיע, וחובות במכולת יימחקו מבלי להודיע. ולבבות שבורים יתאחו בדמעה על לחי, ויודו לה' על שליחיו המצילים מדחי.
תופעה חמורה
ומולם, תעמוד מבוזה ומושפלת, תופעה גסה ומנוולת: מלשינונים של חמס הכנסה, המבטיחים למלשיניהם עמלה שמנמנה מנתח התלונה. וקוויהם ידממו וישקטו, ולא יסגירו עבד אל אדוניו, ובאלם קול יצעקו לפני כסא הכבוד: רבונו של עולם, מי כעמך ישראל!
לכבוד כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה, בין בהסתר ובין בגלוי.
