יום הכיפורים, יום הסליחה והכפרה, מאגד בתוכו ניגודים מעצם מהותו. מחד גיסא, ישנן עבירות שבין אדם למקום, שעיצומו של יום מכפר עליהן, ומאידך גיסא, עבירות שבין אדם לחבירו שאין יום הכיפורים מכפר – עד שיפייס.
גם כקהל, בערבו של יום הכיפורים תשע"ה, יש לציבור החרדי דברים רבים שעליהם הוא יכול לסלוח ולמחול, וישנם דברים הנוגעים בציפור מהותו, כמו גם לחינוך הדורות הבאים וקל וחומר כשהדברים נוגעים בכבוד שמים שעליהם – אין סליחה, אין כפרה ואין מחילה.
יסלח הציבור וימחל לכל מי שהכעיס והקניט אותו, במישרין או בעקיפין: לכל מי שבכוונה תמימה וטובה רק ביקש להעלות את מספר הקולות של החרדים לדבר השם בעיר חרדית למחצה, ומצא עצמו מביא עליה קלון עולם בדמות מערכת בחירות שנייה; לכל מי שבחר לייצג את קהל שומרי התורה והמצווה ומצא עצמו מקלל במקום מברך, כי מעולם לא הוסמך לדברר את הציבור שממנו יצא ובו גדל; יסלח הקהל וימחל גם למי שלא הבין שיריקות והפגנות לא מצטלמות טוב, תהא האידאולוגיה קדושה וטהורה ככל שתהא. על כולנה, עוד יוכל הציבור למחול, גם אם לא יוכל לשאת זאת פעם נוספת.
לא יסלח הציבור ולא ימחל על הולכת קהילות שלמות אל עברי פי פחת של מחלוקת מבוזה, מבישה ומרחיקה. קורעת בין בתים ויורדת עד פי פחת בהיותה מלאת שחץ ובוז. יותר ממה שיש בה ביזוי גדולי ישראל ששימוש ציני ומביך נעשה בשמם, יש בה סימן דרך עכור לדורות הבאים, מסילה עקומה שאיש לעולם לא יודע להיכן תוביל ומה יהיו תוצאותיה ההרסניות.
ימחל הציבור ויסלח על הכוונות הטובות, הטהורות והצדקניות שבוודאי עמדו מאחורי המהלכים שרק גרמו לחוסר קידוש השם, במקום להרבות כבוד שמיים. ירא הקהל אל הלבבות; אל הכוונות הטהורות של מנהיגי אותן קהילות, שמעולם לא עלה על דעתם שאמירות קנאיות שלהם יתפרשו כהוראה לרבים; שמימיהם לא עלה על דעתם שאותן דעות שהשמיעו ייתפסו על ידי שומעי לקחם ככאלה שמי שאינו נוהה לאורן – אחת דינו. ימחל הקהל אפוא ויָבֶן, כי לא מאיתם היתה זאת, וכשגגה היוצאת מלפני שליטים, גנרלים על עיזים סוררות. מי שהיו אמורים להיות עבדיהם – עבדים לעבדי השם – נמשלו, בעוונותינו אנו, לעיזים שנבחרו, משום מה, או נדחקו בכוחות עצמן, רק כדי ליישם רצון גנרלים נעלים ועל הדרך להכחיד את המרעה הדשן כולו.
לא יסלח הציבור ולא ימחל, עד שיפייסו אותם מתפלגים בשם עצמם, בשם כבודם ובשם ביטאונם, על אשר רמסו בדרכם כל חלקת אלוקים קטנה ותמימה שעוד נותרה בלבבות, והפכה את הסחי והמיאוס לנחלת הכלל; את הדרכים להילחם במתירנות הדור שהופקד בידיים אמונות, ולהטיל מורך ומורא על מי שאינם צועדים בדרכם. על כך ועל עוד רבים ממעלליהם שאין להעלותם עלי כתב, אין סליחה, אין מחילה ואין כפרה.
ימחל הציבור ויסלח על משגים שנעשו בדרך אל הפסגה. אל התלאות שליוו את סלילת כיבוש המשולש בימים קשים שאחרי אובדן מנהיג וחיפוש דרך. ימחל הקהל ולא ישפוט ידיים שבחשו בקדירה בכוונות טובות, ברצון טהור להשיב עטרת יהדות המזרח אל יושנה הראשון, ובדרכן העלו חרולים וקמשונים.
לא יסלח הציבור ולא ימחל על עובדת היותה של המחלוקת חוצת מגזרים. אִשה אכלה וסכסכה בין עדות וקהלים, שהיו מאוחדים, ולא הבדילה זו בין בני קהילות ששגו בחטאם והשגו את בניהם אחריהם מדורות רבים עד שהיו המחלוקות לעמוד אש לפני מחנותיהם והסכילו עשׂה יהודים של צורה מבני מרוקו ועירק, וביכרו להעתיק את משכנות הפילוגים של בני עדות אשכנז אל קהילות ערב ובני מזרח שמש. עוון זה, שיסודו בפוליטיקה מרה וממאירה, כבוד-נרדף מתדלקה וביזוי מנהיגים רמי קומה מלבה את רוח קיומה – לא יסולח ולא יכופר עד עולם.
יסלח וימחל הציבור לכל מי שרחש ליבו דבר טוב, ואמר לצאת לרחובה של עיר כדי להפגין מול מעצרי שווא, חילולי שבת מקומיים ופעולות של הידור וקידוש המחנה. יסלח הציבור וימחל המקום ברוך הוא על חילול שמו יתברך שנבע מכך, ממשיכת הזנבות המתועדת שלא יותר ממשובת נעורים היתה והפכה לאפיזודה חולפת. יען, הכוונה של צעירי הצאן הייתה רצויה וברוכה, לשמוע בקול דברי חכמים, גם אם לא כל החכמים שבאותו הדור.
לא יסלח הציבור ולא ימחל על שבשל מארגני אותן הפגנות – להבדיל מעצרת המיליון המכובדת – הפכה הקהילה החרדית כולה למתבדלת ומכעיסה; רועשת ומטילת דופי בשליחים נאמנים שהושמו לדורם, ומבעטת בכל דבר שריח של ממשל נודף הימנו, כולל בדברים שבקדושה שנעטפו באצטלה של קנאות קדוֹשה. אין כאן לא קנאוּת ולא קדוּשה, אבל יש כאן רדיפה, הכפשה וזיוף שאין כמותו.
מי יתן וימורקו עוונות ציבור אלו, אבל לא על ידי איסורים נוספים וחוליי מרעין בישין רעים הצפויים לנו מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכולהון, איחרטנא בהון, כולהון יהון שרן.
מלחמתה של המדינה
ולא רק על חטאינו שלנו, מהבית פנימה, נכה. המדינה כולה נדרשת להכות על חזה, ולשים מילים בפיה מול יושב מרומים שאולי יחוס, אולי ירחם ויסלח מזידים ופושעים, עוינים ומשטינים.
לא בכדי, בערבו של יום הכיפורים תשע"ה, עומדת מערכת הביטחון של מי שהתיימרה להיות 'מדינת היהודים' ו'בית לעם היהודי בארץ ישראל', בפני כאוס מוחלט. על חטא שחטאה המערכת המסואבת הזאת ניתן ללמוד מגל הפיטורים שחולף על בכירי מערך השיטור הלאומי, שרעה עד שהסתאב, והפך לשור מועד של הקדש, שאין לו תקנה אלא סכין בלועו. אין לו פתרון, אלא בהמלכת תורת השם על מערכת החוקים של מדינת היהודים האמיתית, שלא קמה כאן.
יותר מחצי מאה לפני 'חוזה המדינה' שלא נותר ממנו זכר יהודי, כבר היו התארגנויות של יהודים קדושים ומצוקי ארץ שבאו ועלו ציונה. חסידים ופרושים מזרע תלמידי הבעש"ט הקדוש, ואנשי מעשה רמי מעלה כתלמידי הגר"א שעלו ובאו ארצה והשתקעו בצפונה של ארץ ישראל, כמו גם רבי יהודה אלקלעי ודומיו, זכר צדיקים וקדושים לברכה. כל אלה, עשו מעשה וחתרו אל הקמת בית של תורה בביתו האמיתי של העם היושב בציון, המחוללת כיום. אלו היו הציוניים האמיתיים. יום הדין של הציונים בני דורנו, הולך ומתחזק מדי שנה, בכל יום כיפור מחדש.
אין צורך לסבוב בתל אביב המלאה במדוושי אופניים בעיצומו של היום הקדוש כדי להבין שלא את מלחמת השבת לבד לוחמים בעלי המכולות התל אביביים כי אם את מלחמתה של המדינה כולה, המבצבצת ועולה מהניגוד המטורף בין חילול הקודש השורר ברחובות לבין האווירה המקשרת בין יהודים שאין בינם לבין יהדות בימות השנה כולה דבר, ובשעת נעילה או כל נדרי, מוצאים זמן להתחבר, לקשור את הספינה שוב אל המזח, כדי שלא תתרחק מדי כשתינתק משם, חלילה, בשנה הבאה עליהם. את מלחמת ההישרדות האחרונה של טיפת הציונות המקורית, היהודית השורשית, לוחמים בעלי המכולות, דווקא בתל אביב. אין מקום הולם יותר למלחמת הדת הזו, מאשר בעיר החטאים שהפכה להוותנו לכֹּה לא יהודית, תל-הביבין הלאומי.
היכן הכסף?
גם במערכת הצבאית יש רבים שנדרשים לבקש סליחה. מבצע 'שובו אחים' ואחריו 'צוק איתן' חשפו את נקודות התורפה הרבות הקיימות במערכות הביטחון של ישראל. מערכת הביטחון נהנית מתקציב ענק, אך זה, מתברר, יוצא באופן הנדרש לצרכי המערכת ולא דווקא לנושאים בוערים.
הנגמ"ש נחשב לכלי הניוד העיקרי שיש בצה"ל. ב'צוק איתן' נחשף כי לכוחות החי"ר לקראת הכניסה הקרקעית לעזה, היתה בעזה רק חטיבה אחת של 'נמר' (הנגמ"ש החדש והממוגן של גולני). כשהנגמ"ש עם 7 החיילים הי"ד חטף טיל בלילה הראשון למלחמה, קיבלו החיילים הנחיה, תמוהה ולא מובנת, להוציא את כל הנגמ"שים מהרצועה. איש בפיקוד העליון לא חשב על אודות פינוי חיילים פצועים או חפצים, ומה עם הלוגיסטיקה ועם נגמ"שי מרגמות? החיילים טענו כי אין להם משהו אחר. הכוחות החלו לאלתר בהכנסת מרגמות. היה זה תת אלוף איציק תורג'מן, מי שמונה בימים אלה לראש זרוע היבשה, שהורה לעצור את הסגת הנגמ"שים.
הנגמ"ש הוא מטאפורה לפערים שיש בצה"ל. מצד אחד יש את נגמ"ש הנמ"ר החדיש, ומצד שני יש נגמ"ש משנות ה-60'. גם טנקים יש כאלה, בני 50-40 שנה, שנגד נ"ט קל הם בסדר – אבל נגד נ"ט כבד – אין להם הגנה. לא לכולם יש 'מעיל רוח' (אמצעי הגנה נגד נ"ט). המודיעין היה גם הוא לקוי וחסר. אם תכלית המבצע הייתה לאתר מנהרות, הרי שהכוחות השמידו 11 מנהרות התקפיות שמובילות לארץ. פרט לזה הם מצאו עשרות מנהרות לחימה הגנתיות. שלושה שבויים שנתפסו בחיים תרמו מידע שהגדיל את מספר המנהרות שאיתרו אנשי המודיעין משמונה ל-11.
ההתמודדות עם המנהרות היתה – כמעט שערורייתית. חודש לפני 'צוק איתן' התקיים יום עיון של התגברות על מכשולים ותת-קרקע. בצה"ל הדגימו את כל המכשירים, וכל מפקדי הפלוגות עברו את יום העיון. בימי המלחמה התברר עד כמה לקויה היתה ההכנה, בגלל החיסרון של התמודדות בתוך המנהרה. ההתלבטות האם להכניס חיילים או לא להכניס – לא נדונה אלא בשעת מעשה. בהמשך הורו לא להכניס חיילים למנהרות אלא רובוט או כלב.
משמעות הדברים: הצבא לא היה ערוך לטיפול במנהרות בעזה.
מעטים יודעים כי לאחר חטיפת גופות החיילים אורון שאול הי"ד והדר גולדין הי"ד – מפקדי האוגדות נערכו לכיבוש עזה בניגוד להוראות. "מבחינתנו רצינו לעשות את הכול. ציפינו, תכננו ואפילו ניסינו להשפיע", סיפר לי אחד מהם.
בשיחות פנימיות מעריכים רבים כי המבצע הבא יהיה בצפון. לא את כל הלקחים מ'צוק איתן' אפשר להעתיק לצפון. הקרקע שונה. האויב חמוש הרבה יותר. "ההיקף של הירי תלול המסלול יהיה בעשרות אחוזים גבוה יותר. זה יכניס אותנו לסד אילוצים אחר", העריכו השבוע בצה"ל.
גורם בטחוני בכיר הדגיש השבוע כי בית הספר למנהרות של חמאס נמצא בלבנון. מדובר על מנהרות לחימה בתוך הכפרים, לא על כאלה החוצות את הגדר. אם היו מנהרות חוצות בגבול לבנון יש להניח שצה"ל היה מטפל בהן. ויש גם את גבול סוריה וארגון דעאש שעוקבים אחריהם מחשש שתפתח זירה בסוריה.
משמעות הדברים: אנחנו לא לבד בשכונה הזאת, בדגש על ההשפעה האסטרטגית של כל מעשה כזה או אחר. כל אירוע טקטי של פגיעה בבית ספר, ירי לא מסודר, ירי פזיז – הופך לעיסוק של ראש הממשלה והשרים שיעמדו להסביר אותו.
מי יתקן את הגדר?
במערכת הביטחון הביעו השבוע חשש מהסתננות גורמי טרור עוינים מעזה דרך גדר המערכת ברצועת עזה שניזוקה במבצע "צוק איתן", ועבודות התיקון מתעכבות בשל אילוצים ביטחוניים וכספיים.
גדר המערכת נפגעה במבצע מירי פצמ"רים וטילים, משריפות וכן ממעבר של טנקים ונגמ"שים. יותר מחודש אחרי תום המבצע, בצה"ל ובמשרד הביטחון עסוקים עדיין בתיקון הגדר, שדורש פריסת עמודים, חוטי תיל וסיבים טכנולוגיים.
מפקדים בדרגי השטח טוענים כי הפרצות בגדר מחייבות אבטחה מוגברת, ומגבירים את העומס המבצעי. סביב כל פתח מתקיימת פעילות אווירית ויבשתית שכוללת טנקים, חיל רגלים ותצפיות. במקביל, משימות התיקון נעשות גם הן תחת אבטחה שמאטה את מהירות הביצוע, והן עלולות להיגרר על פני חודשים.
גורם בכיר בפיקוד דרום הסביר כי "בעקבות הרג עובד קבלן של משרד הביטחון שעסק בתיקון הגדר ונהרג מירי צלף, הוחלט שאין עבודה על הגדר ללא קסדה, שכפ"צ וכוח מאבטח, ולכן העבודה מתעכבת. אני גם מניח שאם היה יותר כסף היו יותר צוותים עובדים על הגדר". הגורם הדגיש כי לאחרונה גברו ניסיונות החדירה של פלסטינים לשטח ישראל תוך ניסיון לנצל את הפרצות.
יצוין כי בעיה דומה קיימת גם בגבול רמת הגולן. "יש גדר שנפגעה מירי פצמ"רים אבל לא מאפשרים תיקונים מחשש לירי", אמר גורם צבאי בפיקוד הצפון, והוסיף: "מחכים שהמצב יירגע".
מדובר צה"ל נמסר כי בצבא "פועלים על פי תכנית עבודה סדורה לתיקון כלל תשתיות ההגנה שנפגעו במהלך מבצע 'צוק איתן', ביניהן גדר הגבול ברצועת עזה. עד שיושלם התיקון מאבטחים כוחות גלויים וסמויים את המרחבים שבהם מתבצעות עבודות תיקון הגדר".
השגריר בוושינגטון?
ובעוד כולנו עוסקים בחשבון נפש, יש מי שחושב קדימה. הרמטכ״ל, רב־אלוף בני גנץ, שוקל בחיוב רעיון למנותו בשנה הבאה, לאחר פרישתו מתפקידו ומצה״ל, לשגריר ישראל בוושינגטון. הרעיון הועלה באחרונה בסביבתו האזרחית של גנץ, ומימושו תלוי בהחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע למועד סיום כהונת מקורבו רון דרמר כשגריר בוושינגטון. דרמר ישלים בקיץ הבא שנתיים בתפקידו.
בקרוב אמור שר הביטחון משה (בוגי) יעלון לראיין אלופים, להתייעץ עם בכירים לשעבר במערכת הביטחון ולהמליץ לממשלה על המועמד לרמטכ״ל ה-21. אישור המינוי צפוי בנובמבר, ומאותו רגע יתנהל תהליך רשמי של חפיפה בין הרמטכ״ל היוצא ויורשו, ובלתי-רשמי של זליגת הסמכות לעבר הרמטכ״ל הבא.
ארבע שנות כהונתו של גנץ כרמטכ״ל מסתיימות באמצע פברואר 2015. חוק הצינון אוסר עליו להיבחר לכנסת או להתמנות לשר בממשלה בשלוש השנים שלאחר שחרורו משירות קבע – מועד שאינו חופף בהכרח את מועד העברת התפקיד לרמטכ״ל הבא ותלוי בהחלטת גנץ אם לנצל את מלוא חופשת השחרור העומדת לרשותו.
לדעת ידידי גנץ, שליחות לוושינגטון הולמת את נועם הליכותיו, את רקעו המקצועי ואת קשריו הענפים במערכת הביטחון האמריקנית. עתה נותר להמתין ולראות האם גם ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ ליברמן חושבים על כך.
מקבל משכורת לפי מילים?באמת חושב שיקראו את כל זה?משועממים אנו?נעלבנו!!!!!!!!בקש מהר סליחה על עצם המחשבה!
חפרת
עמדתם הפוליטית של העיתונאים בכל נקודות המחלוקת ידועה.
רק חבל שהם מנצלים את היום הקדוש הזה בכדי להרבות מחלוקת, בשם כל העם. וסבשם התורה הקדוששה, חבל מאד שבמקום להביא את דעת קדשם של גדולי ישראל מכל החוגים,, על אהבת ישראל ללא מצרים או את יקר תפארת בתמונות, בחרתם להביא סחי ומיאוס עיתונאי בתחפושת חרדית.. ולקחת צד בכל מחלוקות השנה.
ערב יום כיפור היום, אנא..
מי אומר לך על מה יסלח הציבור ועל מה לא, מי הסמיך אותך לקבוע על זה שאתה מקשקש? גם אני יכול לקשקש מה שאני רוצה בגלל זה לא נהפכתי למאן דאמר