מינהל התכנון במשרד הפנים מעלה לרשת אתר התייעצות, בכדי להסתייע בחכמת ההמונים, למציאת שימוש לכ- 20 מיליון טונות מלח בשנה, שהינם תוצר לוואי של הליך הפקת המינרלים במים המלח, לטובת החברה, התעשייה והכלכלה הישראלית.
הליך ההתייעצות יהיה באמצעות אתר אינטרנט ייעודי שיהיה פתוח עד סוף החודש הלועזי (ינואר 2015). באפשרות כל אחד להיכנס לקישור – yoursay.moin.gov.il ולשלוח את הצעתו.
קרא עוד:
[postim]
להבנת הענין בקצרה: במסגרת הליך הפקת האשלג והמגנזיום במפעלי ים המלח, מדי שנה שוקעים כ- 20 מיליון טונות מלח באגן הדרומי של ים המלח (בריכה מספר 5). שקיעה זו גורמת לעלייה שנתית של כ- 20 ס"מ במפלס המים באגן הדרומי, שעלולה להציף את בתי המלון הסמוכים. לצורך מניעת ההצפה, מבוצעות בשנים האחרונות הגנות שונות, בין היתר, הקמת סוללות המקיפות את הבריכה אשר מוגבהות אחת לכמה שנים.
בכדי למנוע את המשך עליית מפלס המים, ועל מנת לספק מענה מקיים לטווח הארוך, החליטה ממשלת ישראל בתאריך 1.1.2012, לקצור מדי שנה כ- 20 מיליון טונות מלח מהבריכה, ולהעבירן במסועים לאגן הצפוני של ים המלח. אולם, מדובר בפתרון יקר ובעל השלכות סביבתיות.
בהתאם לכך, משרד הפנים מחפש פתרון מקיים למלח שנוצר, שישמש לטובת החברה, התעשייה והכלכלה בישראל. יש לכם הצעות ורעיונות לשאלה: אילו שימושים ניתן לעשות במלח הנקצר בים המלח? מהרו והשפיעו.
חוכמת ההמונים. האם זה עובד?
אימה ידועה היא כי "הציבור אינו טיפש" אך האם אכן זו האמת? אם נקבל את התאוריה של העיתונאי האמריקני ג'יימס סורוביצקי, הרי שחוכמת ההמונים הינה מדע מדויק יותר כמעט מכל מדע אחר, המושג 'חוכמת ההמונים' תואר על ידו בהרחבה בספרו "חוכמת ההמונים" שיצא לאור לפני עשור. במרכזו של הספר מתואר מחקר המסיק כי דווקא קבוצות מגוונות, נטולות היררכיה ומורכבות מאנשים שלא מכירים זה את זה ייתנו את התוצאות הטובות ביותר לארגון. לטענתו, ב-91% מהמקרים ההמונים מספקים תשובה נכונה לבעיה המוצגת בפניהם, בעוד ששיעור ההצלחה של מומחים בעלי השכלה רלוונטית הוא רק 65%.
את הנתון הזה הוא מסביר באמצעות סיפור אנקדוטי שממחיש את התאוריה: הוא מספר על יריד מכירת חיות שבו נערכה תחרות ניחושים על המשקל הצפוי של שור מסוים שעתיד להישחט. סר פרנסיס גלטון (מדען וחוקר אנגלי שמת לפני כ-100 שנים) שביקר במקום, לקח את פתקאות הניחושים וחקר אותן. הוא מצא כי ממוצע הניחושים של כל משתתפי ההימור היה 542.9 ק"ג, קרוב מאוד למשקל האמיתי של השור, 543.4 ק"ג. מכאן גזר סורוסיצקי את המסקנה שעומדת בבסיס התאוריה שלו: הרבים חכמים הרבה יותר מהמעטים, לא משנה עד כמה המעטים יהיו מוכשרים ומומחים בתחומם.
הדעה הרווחת היא שעצת מומחה או משכיל תספק את הדעה או התשובה הנכונה ביותר, אך לפי סורוביצקי ההחלטה או אוסף הדעות הממוצע של קבוצה, יניב את הפתרון המלא, המקיף והחכם ביותר. לפי התאוריה, על מנת שהקבוצה תהיה חכמה, חייבים להתקיים תנאים של גיוון, עצמאות וביזור. סורוביצקי מייחס כוח רב לחוכמת ההמון וטוען כי תבונת הכלל משפיעה ומעצבת עסקים, תרבויות ומדינות ואף את חיי היומיום של הפרט.
חוכמת ההמונים שהביסה את החוקרים. היישום לניווט התנועה המבוקש בעולם
סורוביצקי שזר בספרו דוגמאות שונות להמחשת התאוריה. כך לדוגמה סיפר על אסון מעבורת החלל צ'אלנג'ר האמריקאית, שהתפוצצה 73 שניות לאחר שהמריאה לחלל. סורוביצקי ציין ששלוש חברות גדולות היו אחראיות על בניית המעבורת; עם התרסקותה, ירדו באופן משמעותי ערכי המניות של שלוש החברות. אלא שזמן קצר לאחר מכן, החלו לעלות ערכי מניות של שתיים מהחברות, בעוד ערכי מניות החברה השלישית המשיכו לרדת בתלילות. לכשנחשפו תוצאות ועדת החקירה של המקרה, עלה כי החברה שמניותיה קרסו, היא זו שאחראית לתקלה שגרמה להתפוצצות המעבורת. בכך הדגים סורוביצקי בספרו את חוכמת ההמונים.
