40 שנה ל'פיגוע המקרר': סַפָּר פטפטן, 600 פולקסווגנים ו'פרחי ירושלים'

בוקרו של יום שישי, כ"ה תמוז תשל"ה (4 ביולי 1975), היה בוקר ככל הבקרים ברחוב יפו שבירושלים. תושבי העיר גדשו את החנויות בקניות לכבוד שבת והתנועה היתה ערה במיוחד בקודקוד הרחובות הנחתמים בכיכר ציון.

סמוך לשעה 10:00 בבוקר, התקרב למקום טנדר פולקסוואגן דאבל-קבינה בצבע כחול, בעל לוחית רישוי עם האות ש', המציינת את אזור נפת שכם באיו"ש. ברכב נסעו 2 אנשים: נהג וסבל. הטנדר חנה במגרש הרוסים המשקיף אל הכיכר, והשניים פרקו מהטנדר מקרר מסוג אמקור 10 והעמיסו אותו על עגלת הובלה. הסבל ירד עם העגלה לכיוון רחוב הלני המלכה וכיכר ציון, ואילו הנהג נשאר ברכב.

הסבל הערבי התקשה להעלות את העגלה והמקרר עליה על המדרכה, ואז יהודי טוב לב התנדב לעזור לו! הסבל השעין את המקרר על הקיר והלך. המקרר המוזנח עורר את חשדם של עוברים ושבים שפתחו את המקרר אך נרגעו משנוכחו כי הוא ריק לחלוטין. שתי המרגמות שהוטמנו בדפנותיו ע"י מחבלים צמאי דם המשיכו לתקתק ודקות מספר לאחר מכן התפוצץ מקרר התופת. ארגון פת"ח קיבל אחריות לביצוע הפיגוע בו נהרגו 11 יהודים ו-4 פלסטינים ונפצעו 62 איש. היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז וכוחות המודיעין החליטו להקדיש מאמצים רבים לתפיסת האחראים למעשה הנפשע.

יש עדים אך אין מספר רכב חד-ערכי

מתוך שלל העדויות, שנאספו במקום בידי כוחות הביטחון, בלטו 2 עדים מרכזיים: נהג ישראלי, שנסע אחרי הטנדר כברת דרך, לאחר שלא הצליח לעקוף אותו, וילד בן 11. שניהם לא זכרו את מספר הרכב, גם לא לאחר שעברו תהליך היפנוזה לרענון זיכרונם. המספרים שעלו באמצעות ההיפנוזה היו מספרים של טנקים ונגמ"שים…

בסיוע העדים הוכן קלסתרון של המפגע והוא הופץ לכל תחנות הגבול של המדינה. מאות אנשים, שדמו, ולו במעט, לקלסתרון, עוכבו ותוחקרו. כל פריט מידע נבדק ללא יוצא מן הכלל – כולל טלפונים של מעסיקים, שדיווחו שהעובד הערבי שלהם לא התייצב לעבודה לאחר הפיגוע – אך כל זאת ללא תוצאות.

גם הפרטים הנוספים שיכלו לשמש כ"קצה חוט" לא הובילו לפריצת דרך. מקרר אמקור 10 היה כה נפוץ שכמעט בכל בית שני החזיקו מקרר כזה. תיאור הרכב (ללא המספר) תאם לכ-600 מכוניות ברחבי אזור יהודה ושומרון, כ-100 מהן באזור שכם. בעליהן זומנו והתייצבו, עם כלי הרכב, במשרדי המנהל האזרחי, אך איש מהם לא נעצר….

600 מכוניות ברחבי איו"ש. פולקסווגן מהסוג ששימש את המחבל

השוטר בדק הברחות וגילה מכונית תופת

שמונה חודשים לאחר הפיגוע – באד"ב תשל"ו (מרץ 1976) – שוטר מהכפר סילוואן, שבמזרח ירושלים, זיהה רכב חשוד, שהמתין בצידי הדרך בין הכפר לעיר העתיקה. השוטר חשד כי מדובר ברכב המעביר חומרים אסורים. הוא ביקש מהנהג לפתוח את הבגאז' ונדהם לגלות מטען חבלה, חוטי חשמל ובלון גז – כלומר: מכונית תופת. הנהג נעצר ובחקירתו "גלגל" חוליה של 8 אנשים, שנעצרו אף הם. אחד מהם – מלצר, שעבד במלון המלכים בירושלים, היה מוכר לאחד החוקרים, על-רקע עבודתו.

המלצר הודה בחקירה והסגיר את החוליה ואת פעילותה, ולאחר מכן נידב לחוקריו עוד פרט מידע, שאינו קשור, וכך הוא אמר: "לפני זמן מה הייתי ברבת עמון (בירת ירדן) נכנסתי למספרה להסתפר, ובעודי יושב בכסא עברה ברחוב מכונית פונטיאק אמריקאית, והספר אמר: 'זה גיבור המקרר'". המלצר ציין כי לא הספיק לראות את הנוהג ברכב, אבל הספר הוסיף ואמר כי האיש במוצאו מהכפר תורמוס-עיא (שבנפת רמאללה). הניסיון לאתר את נהג הפונטיאק, תושב הכפר תורמוס-עיא, לא צלח ובפועל, גם ההתחקות אחר פרט מידע זה הובילה למבוי סתום ולא סייעה בפענוח הפיגוע.

"הוא ביקש מהנהג לפתוח את הבגאז' ונדהם..." (אילוסטרציה: גיל יערי-פלאש 90)

יש איש קשר למפקדה בסוריה

כ-3 חודשים לאחר מכן, בשלהי חודש סיון (יוני 1976), נעצרה חוליה של פת"ח מהכפר זאויה שבאזור טול כרם. חברי החוליה, שנחשדו בביצוע פיגועים, הודו בחקירתם במיוחס להם, הסגירו אמל"ח, שהיה ברשותם, ואף הסגירו חוליה נוספת, שהסגירה חוליה נוספת, סך הכול כ-20 פעילים. בחקירתם עלה כי ישנו אדם מרמאללה, המהווה איש קשר למפקדת פת"ח בסוריה, והאיש ערבי-אמריקני, שמוצאו מהכפר תורמוס-עיא…. אך האיש כרגע אינו בארץ…

בספטמבר 1976 הגיע האיש – אחמד אברהים ג'בארה, המכונה אבו סוכר – לארץ ונעצר. הוא הכחיש כל קשר לפח"ע. טען כי הוא איש העולם הגדול, עוסק בסחר במכוניות, אוהב את החיים הטובים, ואין סיכוי שיפסיד זאת בעבור עיסוק בפח"ע. ג'בארה, שהיה פיקח מאוד וזהיר, לא נשבר ולא הודה בכלום. כך, למשל כאשר הוטח בפניו כי בדרכונו יש חותמת כניסה לסוריה אך אין חותמת יציאה, השיב: "מה אתם רוצים ממני? תבואו בטענות לסורים…"

עבודת חקירה מאומצת של החוקרים, במהלכה חודשה חקירתם של אנשי תשתית זאויה, הצליחה לקשור את אבו סוכר לפח"ע – כל העצורים הודו כי אבו סוכר היה האיש שגייס אותם לפעילות. אך אבו סוכר בשלו: הודו עליו שהוא זה שגייס את המפגעים, אז הוא אמר: "כן, אני גייסתי אותם, אבל זה הכול. אין לי קשר לכלום.. אני לא האחראי עליהם, אני רק אותר ותו לא… אותר של פת"ח…".

ועדיין שום קצה קצהו של מידע על "מקרר התופת"…

בסופו של דבר הודה אבו סוכר על חלקו בפיגוע "מקרר התופת". וכך הוא סיפר: הוא גויס לפת"ח בשנת 1974, עמד בקשר עם המפקדה בדמשק, וקיבל משימות, בין היתר: גיוס פעילים לפעילות טרור, ריקון משלשים והעברת אמל"ח. בהודאתו מסר ג'בארה כי הוא היה שותף לתכנון ביצוע פיגוע מכונית תופת בתל-אביב, שנחשפה טרם הפעלתה, וכי את הרעיון לביצוע פיגוע המקרר הגה ביחד עם באסם טבילה, תושב שכם, שהיה מומחה החבלה של החוליה, לאחר שהתאמן בסוריה בהרכבת חומרי נפץ והנחת מטענים. ההצעה לביצוע הפיגוע הועברה למפקדה בחו"ל וקיבלה את אישורה, ובצידה הדרישה לבצע את הפיגוע בתחילתו של חודש יולי.

באסם טבילה ואחמד אברהים ג'בארה, המכונה אבו סוכר

"מקרר התופת" הורכב במפעל העגלות של באסם טבילה בשכם. ג'בארה ערך סיורים מקדימים בירושלים, כדי לאתר מקום מתאים לפיגוע, ואילו טבילה היה המוציא אל הפועל. הוא – ביחד עם פעיל נוסף ששימש כנהג – הסיעו את המקרר לירושלים, שם הוא הוריד אותו, באמצעות העגלה, והניחו בכיכר ציון. ג'בארה עצמו יצא מוקדם בבוקר הפיגוע לירדן ומשם לסוריה, כדי לדווח למפקדה על ביצוע הפיגוע.

המפגע שברח לחו"ל ולא שב

עם קבלת ההודאה יצאו אנשי שירות הביטחון הכללי, בליווי צה"ל, אל ביתו של באסם טבילה בשכם, על מנת לעצרו. או אז הסתבר כי טבילה יצא יומיים קודם לכן לירדן, לאחר שהבין כי ג'בארה, ככל הנראה, נעצר. בביתו של טבילה נמצאו 2 מטעני חבלה, מנגנוני הפעלה, וחומר נפץ מאולתר, המשמש לייצור מטענים.

בחקירות עלה כי טבילה ניסה לחזור על הצלחת פיגוע המקרר, באמצעות "עגלת תופת", עגלת בורקס ממולכדת, שנחשפה טרם התפוצצותה. עוד עלה בחקירות אנשי התשתית כי טבילה, שהיה בעליו של טנדר פולקסוואגן דאבל-קבינה בצבע כחול בעל לוחית זיהוי עם האות ש (שכם), ואשר בו השתמש להעברת מקרר התופת לירושלים, התייצב לזימון שקיבל, אך הוא ורכבו לא זוהו על ידי עדי הראיה…

עם בריחתו לחו"ל הגיע טבילה לדמשק, ובמשך שנים שימש שם כמאמן חבלה עבור מגויסי פת"ח במסגרת "הגזרה המערבית" – מנגנון הפיגועים של פת"ח. באמצע שנות ה-80 הוא עבר לירדן ושימש כפונקציונר במשרדי פת"ח ברבת עמון. הוא נחשב לאחד מאנשי קאדר ההנהגה של פת"ח, ושמו הוזכר כאחד הפעילים ש"הרשות הפלסטינית" דרשה להחזירם לשטח עם הקמתה, אך מדינת ישראל סירבה את כניסתו.

אחמד ג'בארה, המכונה אבו סוכר, הועמד לדין בבית המשפט הצבאי ברמאללה ונגזר עליו מאסר עולם ועוד 30 שנה במצטבר. הוא שוחרר מהכלא בסיון תשס"ג (יוני 2003), לאחר ריצוי 27 שנים, וזאת, כמחווה של הדרג המדיני ל"רשות הפלסטינית", לקראת "פסגת עקבה". ג'בארה נחשב לזקן האסירים, ועם שחרורו מינה אותו ערפאת ליועץ לענייני אסירים, והוא אף צורף ל"מועצה המהפכנית", אחד ממוסדות ההנהגה של פת"ח.

הנבל ג'בארה מת ברמאללה מהתקף לב בי' באב תשע"ג (17 ביולי 2013), "גיבור מבצע המקרר", כפי שכונה בפי הפלסטינים, זכה ללוויה צבאית ולדברי הוקרה ושבח ע"י יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

הפרחים הֵנֵצוּ בכיכר

סיפורו של 'פיגוע המקרר' ושרשרת הניסים שליוו את תפיסת הרוצחים השפלים, אינם שלמים מבלי לשים אל לב לאחד מפצועי אותו פיגוע נורא, חנן אביטל.

חנן אביטל, שהיה חייל משוחרר באותה העת, נפצע קשה בפיגוע ונאלץ לשכב במשך שנה בבתי חולים. היותו מיודד עם ר' שלמה קרליבך זיכתה אותו לא פעם בביקורים מוזיקליים ומלאי שמחה. "אלה היו עוצמות שאי אפשר לתאר אותן. כל בית החולים שערי צדק היה בעננים", סיפר אביטל בעיניים נוצצות, בריאיון שהעניק ל'בשבע'. עם שחרורו לאחר מסכת טיפולים קשה ומייסרת, צץ במוחו הרעיון להפיק אירוע שירה חסידית לילדים, בנייני האומה. את כספי הפיצויים אותם קיבל, השקיע אביטל במיזם השאפתני, שזכה להצלחה כבירה ולהיענות נרחבת בשגשוג עידן ה'פרחי'. כך הוכח שוב חוסנו של עם ישראל המתנער מעפרו ומשורר בהודאה ובקשה לאלוקיו בתפילה לקיום הנבואה העתידה בגאולת ציון וירושלים: "הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כז, ו).