אישה אחת (לא) פשוטה,
בביתה הוא המחסור.
צדיקה במהותה,
בליבה שוכן האור.
ונגמר הוא השבוע
ושבת ממש קרובה.
הרעב דייר קבוע,
והמנה ממש קצובה.
מהבתים סביב, קרוב
השכנות אופות חלות.
והריח, כל כך טוב.
כולן צולות ומבשלות.
הבית ריק מכל וכל.
מה יהיה בסעודת שבת לאכול?
לא דואגת. לא חשה ייאוש,
אפילו שאין טיפת יין לקידוש.
ושכנה בלשון מצקצקת
סקרנית יותר מדי.
על הרבנית צוחקת
"אופה עשן, בוודאי!"
על הדלת היא נוקשת,
ציניות בין העיניים.
פה שכנה היא מביישת,
והמילים כבר בשפתיים.
מה את עושה? מה את עושה,
אשתו של רבי חנינא בן דוסא?
והרבנית, אשת ביטחון
אוחזת במרדה האמונה.
יוצאת מן המטבחון
לעבר השכנה.
ובתנור – פלאי פלאים
גחלים הפכו חלות.
הניסים ממש גלויים,
יפות, שחומות, כל כך גדולות!
אישה אחת (לא) פשוטה,
צדיקה במהותה.
בביתה הוא המחסור,
בליבה שוכן האור.
מתהלכת בלי חשש,
בתוך עוני של ממש.
מלומדת בניסים,
תורה ומצוות – הן נכסים.
ואת – אני, נשות החיל,
אימהות.
בכוח האמונה
נחולל פלאי פלאות.
אואוואווו
איזה כתיבה מדהימה. צריך להלחין שיר שכזה