מדוע קוראים מגילת רות בחג השבועות? • מאמר מקיף

חז"ל אמרו (בבא בתרא יד:) "למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות". טעמים רבים נאמרו בספרים הקדושים, למן ספרי ההלכה והמנהגים הראשונים ועד ספרי גדולי הדורות בדורות האחרונים, על המנהג לקרוא מגילת רות בחג השבועות. כמו כן נתנו את דעתם הפוסקים והגאונים לענין הברכה על המגילה, האם מברכים עליה? ובכלל, בחו"ל שיש שני ימים טובים,באיזה יום קורין את המגילה – הראשון או השני? ננסה איפוא לקצו'ר בקצי'ר האומ'ר, על ההליכות והמנהגים השונים בקהילות ישראל בנושאים אלו.

מה ענין רות אצל עצרת?

בילקוט שמעוני (רות, רמז תקצו) מביא: מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני וכן הוא אומר ה' אלקים, חייתך ישבו בה. תכין בטובתך לעני, אלקים.

ואמנם, כתבו בספה"ק כי מטעם זה באמת נוהגין להזכיר את דוד המלך במגילת רות בשבועות. ללמדך, שאין אדם זוכה להיות מרכבה למלכות שמים על הארץ, אלא מתוך עוני ויסורין. שכן דרך אחת של עוני ויסורין היו כידוע, לרות וגם לדוד.

מי היה דוד? אדיר במלכים, חסיד בחסידים, ראש לחכמים, עניו בענוים, וראשון ואחרון למשוררים לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה. ועם כל אלה לא היה אדם שנצטער כל ימי חייו כדוד. מתחילת ברייתו נולד לצער ויסורין והם לא עזבוהו עד יומו האחרון, עד שבא שלמה בנו. רק אז, בימיו של שלמה, נודע לכל העולם מה היה דוד, אז הושחרו פני אויבי דוד כשולי קדרה.

בספר המנהגים להגאון רבי יצחק אייזיק טירנא זצ"ל (מחכמי אשכנז לפני 600 שנה), כותב בהגהות המנהגים לחג השבועות בטעם קריאת מגילת רות בשבועות; לפי שבועז התחתן עם רות בקצירת תבואתו. ובחג השבועות קוראים בתורה ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. כמו כן הוא מוסיף בשם מדרש תנחומא, כי מגילת רות מדברת על חסד, ושבועות הוא יום מתן תורתנו שהיא חסד בתחילתה ובאמצעיתה ובסופה.

גם האבודרהם (בתפילות הפסח) מביא את הטעם הזה, כי שבועות הוא חג הקציר, אבל הוא מוסיף טעם נוסף; לפי שאבותינו לא קבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים, ורות גם היא נתגיירה שנאמר (רות א, טז) כי אל אשר תלכי אלך וגו'. משום כן נהגו לומר מגלת רות בחג השבועות.

בשערי תשובה (סימן תצד סק"ז) הביא טעם בשם זקינו זצלה"ה, לפי שדוד המלך ע"ה נפטר בעצרת והקב"ה כידוע ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (תנחומא ואתחנן ו'), ואם כן בודאי גם נולד בעצרת. וכידוע מגילת רות היא כדי לייחס את דוד המלך שיצא מרות המואביה, לכן קורין מגילת רות בעצרת.

בספר מנורת המאור (פרק ה', תלמוד תורה) מביא טעם מענין, על פי מה שאמרו "משכבי ועד קומי שכבי", משבועות שקורין בו רות, שם נאמר שכבי עד הבקר(רות ג,יג), ועד ט' באב אז אומרים קומי רוני בלילה (איכה ב,יט) לפי שבין שבועות לט' באב הלילות קצרים וקשה ללמוד בלילה, ולכן יש לקום באשמורת וללמוד. אבל מט"ו באב מאן דמוסיף יסיף.

טעם נפלא ע"ד הרמז הובא בספר תשואות חן, שכן רות עולה בגימטריא כמנין תר"ו, הן מספר המצוות שקבלו עליהם בני ישראל במעמד מתן תורה,שבתחילה היה עליהם רק שבע מצוות בני נח, ובמעמד הר סיני נוספו עוד תר"ו מצוות וביחד עולה תרי"ג מצוות, וכן רות הוסיפה על עצמה את כל תר"ו מצוות שקבלו עליהם בני ישראל, כמנין שמה, ולכן קוראים מגלת רות בחג השבועות שאז נוספו רו"ת מצוות.

טעם זה הובא גם בספר האמונה והבטחון לרמב"ן (פרק יא), והוא מוסיף על כך טעם מעניין נוסף, שכן רות באה ממואב, ותיבת מוא"ב עולה בגימטריא מ"ט, דהיינו, היא קבלה עליה את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אמנם ראוי היה כל זרעו של מואב לקבל את התורה ולהכנס תחת כנפי השכינה, אלא שנכתב מאב הראשון חסר וי"ו.

טעם נחמד הובא בספר הדרוש והנאום, שהקריאה במגלה באה להזכיר בימי קציר חטים את המצוות הקשורות בקצירה: מתנות עניים, לקט, שכחה ופאה. כי האלמנות נעמי ורות התפרנסו בבואן לארץ ישראל רק על ידי מתנות עניים.

רות – מתנה מהאומות לעם ישראל

הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע בספרו קדושת לוי (לשבועות) מביא טעמים שונים לקריאת מגילת רות בשבועות. ביו הדברים הוא מביא טעם נפלא, משום שהאומות לא רצו לקבל את התורה, אבל אמרו ה' יברך את עמו בשלום. כלומר, את המתנה שהיא התורה נתן השי"ת לישראל. ואיזו מתנה נתנו האומות לעם ישראל כדי שעם ישראל כן יחפצו לקבל את התורה?

אותן נשמות קדושות שהיו בין האומות ונתגיירו, אלו הן המתנות שנתנו האומות לישראל, כמו רות שהיתה בה נשמה גדולה שממנה בא משיח. את הנשמה הזאת נתנו האומות לישראל בכדי שיקבלו התורה וכן שאר נשמות קדושות, אבל העיקר נשמת רות שממנה בא משיח. לכך קורין רות בשבועות לרמז על הנ"ל שנשמתה יצאה משביה מבין האומות על ידי מתן תורה.

טעם נוסף מביא בספר קדושת לוי, ע"פ מאמר חז"ל (יומא עב, ב) שלשה כתרים בעולם. כתר כהונה, כתר מלכות, כתר תורה. כתר כהונה, נטל אהרן. כתר מלכות, נטל דוד המלך. כתר תורה כו', שמא תאמר כו' שנאמר בי מלכים ימלוכו. נמצא עיקר כתר מלכות שזכה בו דוד המלך עליו השלום הוא על ידי התורה שנאמר בה בי מלכים וגו'. משום כן אנו אומרים רות בשבועות שהוא שעת מתן תורה, ששם כתיב לידת דוד המלך שזכה בכתר מלכות, להורות שעל ידי כתר תורה שכתוב בה בי מלכים וגו', זכה דוד לכתר מלכות.

דוד המלך, כח התורה וכח התפלה

התורה, כותב האדמו"ר בעל השפת אמת מגור זצלה"ה, היא הכנה לפתוח את הלב לקבל אהבה ויראה. כי תכלית התורה היא תיקון הנפש הבא בכח התורה. משום כן קבעו מגילת רות בשבועות, להודיע כי לא המדרש עיקר רק המעשה, וע"י עסק התורה נתקן נפש האדם ויכול לתקן אח"כ כל מעשיו לטוב. (שבועות תר"מ).

בשם זקנו מרן החידושי הרי"ם זצלה"ה מביא השפת אמת (תרל"ט), כי עיקר האדם הוא תורה ותפלה. שבועות הוא תורה, ודוד המלך שיצא מרות הוא תפלה, בחי' תפלה לדוד. ודוד הוא גם בחינה של יראה. ולכן תיקנו לקרות מגילת רות בחג השבועות. כי אם אין יראה אין חכמה ואין תורה.

ועוד כתב (שבועות תרמ"ה); בענין קריאת מגילת רות בשבועות, להודיע כי לא המדרש העיקר אלא המעשה. והקב"ה נתן לנו התורה כדי להמשיך כל המעשים ע"פ התורה. וזהו ענין 'חיי עולם נטע בתוכנו' שע"י התורה נשתנו מעשי בנ"י למעליותא ומכוונים במעשיהם לעשות רצונו יתברך כמו שהיה במעשה בועז.

תורה של חסד במסירות נפש

מגילת רות היא מגילה של חסד, וגם התורה צריכה להיות תורה של חסד, כמ"ש ותורת חסד על לשונה. משום כן קוראים מגילת רות שהיא חסד ביום קבלת התורה, להראות על תורת חסד (שפת אמת שבועות תרמ"ז).

יסוד נוסף רצה הקב"ה ללמדנו בקבלת התורה. שאף שהקב"ה בחר בעמו ישראל לתת להם את תורתו, מכל מקום אנו מוכנים לקרב כל מי שבא להתגייר, כמו שנאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים.ואמרו חז"ל (ב"ר כט, ג) ג' מציאות מצא הקב"ה, מצאת את לבבו נאמן שהוא אברהם אע"ה ראשון לגרים. כענבים במדבר מצאתי ישראל הם עיקר הגירות שזכו להיות נבחרים להשי"ת לעם נחלה. מצאתי דוד עבדי הוא מלך המשיח שהוא סוף הגרים שבימי משיח אין מקבלין עוד גרים. והטעם כי כבר יהיו מתוקנות ונבדלות כל נשמות הראוין להתדבק בקדושה. משום כן קוראים מגילת רות בשבועות, להראות שאנו מוכנים לקבל גרים הבאים להסתפח בנחלת ה' בעם ישראל, כמו רות המואביה שהיתה גיורת, וממנה יצא דוד המלך ע"ה. (שם).

ואמנם, מגילת רות היא כידוע תורה של חסד, כי תורה ללמדה לאחרים היא תורה של חסד. וכבר מובאים בפוסקים כמה וכמה הלכות אשר נלמדים דווקא ממגילת רות, כמו הלכות גירות, הלכות קנין חליפין, ואף אותה הלכה ידועה שאין קנין לקטן, נלמדת ממה שנאמר במגילת רות "שלף איש נעלו", איש ולא קטן. ומה נאה לומר מגילה זו ביום קבלת התורה, כי כמה וכמה הלכות תורה נלמדים ממגילה זו.

האדמו"ר בעל אבני נזר מסוכוטשוב זצ"ל כותב, כי לרות היתה זכיה מיוחדת, כיון שהיא קבלה עליה שאפילו תצטרך לעבור ד' מיתות ב"ד בשביל להתגייר, גם אז היא מסכימה להיות יהודיה. וכיון שהיה רצון בתכלית עומק הלב שהיא בחי' יחידה, ע"כ זכתה נמי לנקודה הפנימית שבישראל שמזרעה יולד המשיח שהוא ישיג בחי' יחידה. ולכן ביום קבלת התורה, בו נהיינו לעם יהודי נבחר, קורין מגילת רות.

מוסיף ואומר – לפי זה – בנו האדמו"ר בעל שם משמואל זצ"ל (במדבר תער"ב), כי הקב"ה כפה על בני ישראל במתן תורה הר כגיגית, כי רצונו של השי"ת היה שבני ישראל יקבלו עליהם תורה אפילו אם ח"ו יפלו לשאול תחתית. וזו היתה רות, כי קבלה עליה ארבע מיתות בית דין. ולכן זכתה שיצא ממנה משיח, ולכן גם קוראים את מגילתה בחג השבועות, יום מתן תורה.

יום קריאת המגילה, וברכותיה

"ונוהגין לקרות רות בחג השבועות" – נכתב בפשטות בספרי ההלכה והמנהג. האם קורין את המגלה ביום הראשון של חג השבועות או ביום השני (בחו"ל – שיש שני ימים טובים)? האם מברכים על קריאת מגלה זו? מצינו בזה כמה דעות וחילוקים.

ואמנם, בספרי ההלכה והמנהג שנתחברו בעיקר בחו"ל כתבו שיש לקרות את המגילה ביום השני. כך כותב המהרי"ל ממגנצא זצ"ל (הלכות שבועות) בפירוש, כי את מגילת רות אומרים ביום השני. יחד עם זה מוסיף המהרי"ל וכותב שכל אחד מברך לפניה על מקרא מגילה.

בספר מנהגים ישנים להגאון רבי יצחק הלוי מדורא (מתלמידיו החשובים של המהר"ם מרוטנבורג, מח"ס שערי דורא) מתייחס לעצם יום קריאת המגילה, וכותב (בעמ' 155) כי את רות קורין ביום שני של שבועות. אבל אינו מביע את דעתו לגבי הברכה, האם מברכים עליה, ואפשר שלשיטתו אין מברכים.

בשו"ת הרמ"א (סימן לה) כותב בפירוש בשם ספר "אבן הירחי" כי את מגילת רות אומרים ביום שני, וכל אחד מברך לפניה על מקרא מגילה. לשיטת הרמ"א עצמו (או"ח ת"צ) קוראים את המגילה בבוקרו של יו"ט לפני קריאת התורה.

אבל יחד עם זאת, מובאת שם (באותו סימן) תשובה ארוכה האם לברך על מקרא מגילה בקריאת מגילת רות, ומסקנתו שאין לברך על קריאת מגילת רות, מכיון שלא כותבים אותה על קלף כשר, אלא קורין אותה מתוך החומש, זולת על מגילת אסתר שנקראת מתוך הקלף.

לעומת זאת הלבוש תמה על הרמ"א ושואל; דלמה לא יברכו על מקרא מגילה בקריאת מגילת רות? ומי הגיד לו (להרמ"א) שלא מברכים, שמא העם מברכים בלחש? אלא שהט"ז כבר כתב בזה דיש חילוק האם המגילה כתובה על קלף כשר (כמו מגילת אסתר) שאז יש לברך (גם לפי הרמ"א), אבל אם הוא קורא במגילה הכתובה בתוך החומש, אין כל חיוב ולא מברכים על מקרא מגילה.

אלא, שלפי שיטת הגר"א צריך לקרות את מגילת רות במגילה כשרה כתובה על קלף, וגם לברך על קריאתה שתי ברכות, על מקרא מגילה, וברכת שהחיינו. לעומתו, בש"ע הרב (או"ח סי' תצד) כותב שאין לברך שום ברכה כשקורין מגילת רות.

בספר פרי צדיק (לחג השבועות) להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל, מביא טעם לקריאת מגילת רות בשבועות, כי בשבועות ניתנה תורה שבכתב. ויו"ט שני של גלויות הוא בבחינת תורה שבע"פ, שהרי יו"ט שני הוא רק מצות חכמים ואינו מן התורה.

משום כן, נקראת מגילת רות בשבועות, שהרי רות נקראת בשם "אמה של מלכות" שממנה התחיל בנין מלכות בית דוד, ודוד המלך ע"ה מרכבה למדת מלכות. ומדת מלכות היא תורה שבעל פה, ומשום כן קורין רות בשבועות. והוא מוסיף, דאם כן, הרי שהדעת נותנת שיקראו מגילת רות ביום שני של שבועות, כיון שרות היא בחינת תורה שבע"פ, שהוא יו"ט שני של גלויות, שנוסף במצות חכמים בתורה שבע"פ.

מנהגי קהלות שונות

בקהלות ישראל שונות, ישנם מנהגים שונים בקשר ליום קריאת המגילה, וברכותיה. הספרדים נוהגים לקרא את המגלה בתקון ליל שבועות. בנוסף, גם ביום נהגו לקראה. אצל הספרדים והתימנים בחוץ לארץ, נחלקת המגילה – חציה נקראת ביום הראשון של שבועות וחציה ביום השני. ביום הראשון קוראים את שני הפרקים הראשונים, וביום השני קוראים את שני הפרקים האחרונים. בכך הם מסתמכים על הנאמר במסכת סופרים (פי"ד הט"ז): "ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון".

בקהילות תוניס מאלמים אלומות בבית הכנסת זכר למה שנאמר במגילת רות. ושם קוראים את המגילה לא בבוקרו של חג, אלא אחר הצהרים לעת תפלת מנחה, מלבד הקריאה בלילה. לעומתם ישנן קהלות שונות בהן כלל לא נהגו לקרוא מגילת רות בחג השבועות בבית הכנסת, אלא כל אחד ואחד לומדה לעצמו בביתו, או שאומר אותה בבית הכנסת שלא בשעת תפלה.

***

סודות עמוקים מכונסים במגילת רות, אשר אין בלב בני אדם יכולת לקלוט אותם. וכך כותב הרה"ק רבי וולף זאב מז'יטומיר זי"ע, בספרו אור המאיר: "וראוי לשים לב להבין מקראות אלו במגילה זאת, הנה אין ספק אשר אין דיבור, בכל ענין תורתנו הקדושה שאין שם צפוני סודות נפלאים ונוראים, אשר אין רעיון לבות בני אדם יכול לתפוס, כי מי עמד בסוד ה', עמוק עמוק מי ימצאנה.

האמנם רשות נתונה מאתו יתברך לשום שכל והבין במקרא, שמץ רמז מרמזיו יתברך, וכאשר עינינו רואות ריבוי סודות הצפונים וגנוזים במגילה זאת. ונמצא כל דיבור פרטי ממגילה זו, מורה סודות עמוקים נוראים ונפלאים. והאר"י זללה"ה גילה סודות נפלאים ונוראים, ועשה ספר מיוחד למגילת רות, הנקרא צדיק יסוד עולם, והמבין בו לבבו יבין וישכיל נפלאות הבורא".

מחקרו התורני של חיים שרעבי התפרסם בירחון "מדי חודש". להצטרפות כמנויי דואר פנו ל: 0772014200