ימליץ טוב: כך תחנכו את ילדכם לתורה ולמעשים טובים

ר' יפרח יושב לו בחצר ביתו כשרגלו הפצועה חבושה היטב, ודוק של עצבות בעיניו. עוגמת נפש מרובה ממלאה את לבו. זאת תהיה לו הפעם הראשונה בה לא יפקוד את ציונו של רבי שמעון זי"ע, בל"ג בעומר.

מאז היותו בן 11, זה כבר 32 ימי ל"ג בעומר שרבי יפרח – המתגורר בעיירה דרומית שלווה – לא פספס אף אחד מהם מֵעֲלות בהר ה' ומלשפוך את צקון לחשו בקודש פנימה בתוך אוהל רשב"י במרומי הר מירון.

כך גם אביו נשמתו-עדן, מיום עלותו ארצה ותקיעת יתד בעיירה הדרומית ועד לל"ג בעומר שחל כחודשיים ימים טרם עזיבתו את ארץ החיים, לא החמיץ אף לא ל"ג בעומר אחד, מהגיע מירונה.

על קשיי הדרך וטלטוליה מעולם לא שת לבו. מטרתו אחת הייתה – לזכות לפקוד את הציון הקדוש של רבי שמעון במירון, לשפוך שיח ותפילה ולהשתתף בשמחת ההילולא רבא שמתחוללת שם כל שנה ביום קדוש זה.

אף השנה ציפה מיודעינו להחזיק בנוהגו הטוב, שהרי ירושה היא לו מאביו. זאת ועוד, בנו יחידו, נער כבן חמש-עשרה מרווהו לאחרונה מרורות.

ה'בן-יקיר' שהוא, האב המסור, כה טרח סביב חינוכו הטוב, הבחור שהוריו המסורים פעלו ועשו הכל למען יתקבל בישיבה קדושה לתפארת המשפחה, מסב כיום לאביו צער רב…

כל אימת ששוהה בבית, רואה בו אביו סוג של קרירות המתבטאת במגוון רחב של התנהגויות נלוזות. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים מצד האב הדואג להעיר לו על כל מעלליו, ולבקרו בכל עת מצוא, מוצֵא עצמו אביו מולידו ברחוב ללא מוצָא.

ובכן, בהיזכרו בכל זה, מטפסים שוב הגעגועים העזים ומציפים את לבו העומד להתפקע "שהרי היכן עוד המועד והמקום בהם אוכל לשפוך את לבבי ולהיוושע בכל טוב, כביום המיוחד והמסוגל – ל"ג בעומר, במקום מרומם וקדוש זה – הר מירון. תל תלפיות שאליו פונים רבבות פיות עמך בית ישראל, ורואים ישועות גדולות בחייהם".

"אולי בזכות שהותי ליד מקום מנוחת התנא האלוקי אפעל בדבר זה שיערה ה' רוח טהרה ממרום שתתחולל המהפכה בלב בני. שמא אמצא את הדרך הנכונה להגיע ללבו הסורר", חושב האב.

"אולם", נזכר הוא בעצב, "השנה הרי נבצר ממני להתענג על ה' ולהשתטח על ציון קדשו של רבי שמעון", כך מתנגש הוא בעוצמה בקרקע המציאות שכאילו לועגת לו בפנים.

רבי יפרח המתבונן במצבו העגום, נזכר בביקור שערך רק שלשום בבית חולים סורוקה בבאר-שבע.

קול 'צקצוקו' של ראש המחלקה חמור הסבר עדיין מצלצל באוזניו: "לטובת בריאותך, הנך חייב לנוח במיטתך במשך שבועיים ימים. ואל תעלה על דעתך לערוך נסיעה רחוקה כפי שאתה מציע, דבר זה יהיה בעבורך לסכנת חיים ממש", אמר הפרופסור.

בדקה הקרובה השתנה מצב רוחו פלאים כאשר הבזיק לו ציטוט ששמע זה מכבר מדבריו הקדושים של רבינו מאור עיניים זי"ע (ישמח לב, שבת): "לימוד ודביקות בדברי הצדיק הרי הוא בבחינת השתטחות על קברי צדיקים". אכן נחמה פורתא.

"יקירי", ניעור האב מהרהוריו, "הבא נא לי את ספר הזוהר, ספרו של רבי שמעון בר יוחאי. אהגה בתורתו המאירה של רשב"י, ואדמה בעצמי שהנני כעת משתטח על ציון קדשו של אדונינו בר יוחאי".

או אז החל לשקוע בדבריו המזהירים ומאירים את הנשמה של ה'עיר וקדיש מן שמיא נחית'. המילים הקדושות שהופיעו לפניו כבאותיות אש להבת שלהבת, הדליקו אור בנשמתו: "זכאה מאן דיהיב צדקה לעניי…" (אשרי הנותן צדקה לעניים). "זכאה מאן דאנח תפילי…" (אשרי מי שמניח תפילין). "זכאה אנת בעלמא, דמארך משתבח בך לעילא" (אשריך בעולם, שאדונך משתבח בך למעלה).

"בת קול יוצאת ומכריזא קמי'ה … זכאה – – – אשריו של בן המלך שמספר בשבח המלך- – – זכאה, זכאה, זכאה – – –

ואז לפתע פגעה בו התובנה כברק. כל ישותו כמו נשטפה באור יקרות: "נושעתי ב"ה, נושעתי! בקשתי התמלאה במלואה, מצאתי את הנוסחה הגואלת".

וכך יושב לו ר' יפרח, רגלו הפצועה מוגבהת קדימה, ולבו מתרונן. עיניו עדיין בוהות בתוך הספר שעליו. אמר רשב"י, "יפקון (יצאו) ביה מן גלותא ברחמי". דומה כי הוא שומע בקול צלול את צליליו הענוגים שבוקע מן הקלרינט במירון, הם כאילו מצטלצלים ומהדהדים בתוך אוזניו, כאן – בדרום הרחוק.

באותם רגעים נעלים, נחמץ לבו של מיודעינו בהתבוננו בגישה שבה הוא נוקט – מתוך רצון טוב – כלפי הבחור שלו. בד"כ הוא עסוק בהדגשת הצד הפחות חיובי אצל בנו יחידו, מנסה לאתר חולשות וחסרונות "על-מנת להביאו לידי שיפור ותיקון, כמובן".

ברם, מהיום והלאה הבין אל נכון כי משמים הורוהו במסגרת "ההשטתחות על קברו של הצדיק" ששיטת הבלטת הטוב, שימת דגש על מעשים חיוביים רבים שבנו עודנו מקיים בס"ד, שידור – בדיבור ובשפת גוף – את הערכתנו אליו, את מעלת מעשיו הטובים את חשיבותן בשמי-מרום, את אהבתו של הבורא אליו, ובקיצור: 'שיטת זכאה'. אין לי ספק כעת כי זהו המתכון הנכון לראות נחת מהצאצאים בעז"ה.

"בני יקירי", קורא האב בהתרגשות ניכרת, "אין לך מושג מה עשית בהביאך לפני את ספר הזוהר".

"כמה נחת יש להשי"ת ממך, ממעשיך ה'כאילו קטנים' אך שם למעלה הם גדולים, גדולים עד למאוד. "בני היקר!" אשריך!.

ראיון שנערך באידיש עם המחנך הרב רוזנברג במערכת 'קול מבשר' בארצות הברית – ומוגש באדיבותם.

המחנך הרב דוד רוזנברג