א. נוהגים שבעת השקיעה חולצים הנעליים (והחפץ בכך נועל נעלי גומי). אך לא יצא כך מביתו החוצה עד צאת הכוכבים (כי יחשב עי"ז כנוהג אבלות בפרהסיא בשבת). אחר השקיעה רשאי לשבת על כסא. החל מֿ 30 דקות אחר השקיעה נוהגים בכל מנהגי האבלות של תשעה באב, היינו שאין יושבים על כסא רגיל וכדו´. אף אלה הנוהגים בכל מוצ"ש להחמיר עד זמן יציאת השבת ע"פ ר"ת, יקפידו בשבת זו על הנ"ל החל מֿ 30 דקות וכנ"ל. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ב. לפני שעושה איזו מלאכה או נוהג איזה מנהג אבלות אחר צאת הכוכבים יאמר: ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול (תקנג סק"ז). שכח לומר אתה חוננתנו בתפילת ערבית, אינו חוזר, כי עתיד הוא להבדיל על הכוס במוצאי התענית (תקנו סק"ב).

באמירת קינות בתשעה באב

מרן זצ"ל באמירת הקינות בכותל המערבי (ארכיון שוקי לרר)

ג. בתחילת הלילה יברכו על הנר בורא מאורי האש. שכח לברך, יברך אפי´ בשעת לילה מאוחרת (תקנז ובסק"א). יש לזכור להחליף את בגדי השבת לבגדי חול.

ד. אין כמובן הבדלה במוצאי שבת זו (ומבדילים במוצאי הצום). חולה וילד שאינם מתענים חייבים בהבדלה על הכוס (וכן מברכים על הנר כנ"ל, אבל לא על הבשמים). עדיף להימנע משתיית יין, ולכן יבדילו על משקה מדינה ("בברכת שהכל") כגון מיץ הדרים טבעי או בירה (אולם לא קפה ותה). אם אי אפשר, יבדיל על מיץ ענבים, ואם אי אפשר אזי יבדיל על יין. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ה. המבדיל על מיץ ענבים או יין, ישתה את השיעור הנדרש לצאת בו ידי הבדלה, ולא יותר! (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל), היינו יטעם "מלא לוגמיו" שהוא רוב רביעית (ע"פ חזו"א 76 סמ"ק). על שתיה כשיעור זה אין מברכים ברכה אחרונה, אמנם אם מברך ברכה אחרונה על עוגה, מצרף גם על הגפן.

ו. מי שנוכח במקום שם עושה אדם הבדלה בליל התענית, אל לו לצאת ידי חובתו בהבדלה זו, ויבדיל במוצאי התענית (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

רחיצה

ז. נוטל ידיו שחרית שלש פעמים כדרכו תמיד, אכן יטול רק את האצבעות, ולא את כל כף היד. כהן הנוטל ידיו לעליה לדוכן, נוטל את כל כפות הידים (תקנד י´ ומ"ב תריג סק"ז).

ח. בכל השנה, נוטל אדם ידיו לתפילת שמונה עשרה ואף בתשעה באב הדבר מותר, ורק באצבעות כנ"ל. נוטל הוא איפוא ידיו לתפילת מנחה (פעם אחת בלבד). וכן בבוקר, כאשר אחר נט"י הנ"ל יצא לצרכיו או נגע במקום מכוסה או הסיח דעתו משמירת ידיו, חוזר ונוטל הוא לתפילת שחרית (תקנד סקכ"א).

ט. נגע באצבעו במקום מכוסה בגופו, וחפץ ללמוד או לברך, רוחץ את אותה יד שנגעה ולא את האחרת, אף רחיצה זו רק באצבעות כנ"ל. נגע ברפש, רוחץ רק את מקום המגע, ולא יותר (תריג סק"ו), הנוגע במנעליו (כולל נעלי גומי המיוחדות לת"ב) ינגב אצבעותיו היטב באיזה בד וכדו´ ולא ירחצם (ע"פ מ"ב תקנג. וכך המנהג — מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

י. רבים נוהגים ליטול שלש פעמים אחר עשיית הצרכים. בתשעה באב יטלו רק פעם אחת (את האצבעות) (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

יא. יצא מחדר השרותים בלא שעשה צרכיו, נוטה המ"ב בהלכות יוהכ"פ להחמיר, שאין לו לרחוץ ידיו (תרי"ג ביה"ל). אף בתשעה באב הדין כן (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). ועיין ביה"ל.

יב. מקום מלוכלך בגופו מותר לרחוץ, כי אינה רחיצה של תענוג. מטעם זה מותר לאשה לרחוץ המאכלים, אף שעי"ז רוחצת ידיה (תקנד סקי"ט).

ישיבה ע"ג קרקע

יג. החל מתחילת התענית עד חצות היום למחרת, אסור לשבת על כסא וכדו´, אלא על הקרקע, ומי שקשה לו, יכול לישב על כסא נמוך (תקנ"ט ג´). כסא נמוך — היינו פחות מגובה שלשה טפחים (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

יד. הנוסע במכונית רשאי לשבת, ואם באוטובוס הוא נוסע, עדיף לו לעמוד אם אפשר לו (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

מלאכה

טו. אין לעשות מלאכה מתחילת התענית עד למחרת בחצות. (לענין כתיבה עיין ביה"ל). ודוקא מלאכה שיש בה שיהוי זמן נאסרה. אף אחר הצהרים לא יתעסק בעיסוק שיסיח דעתו מן האבלות (תקנ"ד כ"ב כ"ד).

טז. מותר לעשות מלאכה ע"י נכרי אולם לא בדבר של פרהסיא כמו בנית בית ועסקי מסחר (שם).

יז. מלאכה בדבר האבד, מותרת. (שם כג).

יח. נוהגים שצרכי סעודה מכינים רק אחר חצות היום (תקנט י´) וכן בסידור הבית ונקיונו מתחילים רק אחר חצות (ערוה"ש).

יט. אין אומרים "שלום" או "בוקר טוב", ואם אמר לו אדם "שלום", ישיבנו בשפה רפה ובכובד ראש. אין נותנים מתנה בתשעה באב (תקנ"ד כ´).

כ. אומרים "נחם" בתפילת מנחה (גם מי שאינו מתענה). שכח לאומרו בברכת בונה ירושלים, אומרו ב"רצה" (במקום שאומרים יעלה ויבוא). אמר בשומע תפילה, יצא. שכח לומר "נחם", יאמרו באלקי נצור (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל), בכל אלו שנאמרים שלא בברכת בונה ירושלים יזהר שלא יאמר ברוך אתה ד´. לא אמר בכלל, אינו חוזר (רבים מהספרדים אומרים נחם אף בשחרית, ועיין מ"ב). אמירת עננו כמו בכל תענית ציבור (תקנ"ז).

חולה

כא. חולה — אף שאין בו סכנה — אם אדם חלוש הוא, לא יתענה. חולה שאינו חלוש נאמר ביחס אליו "המיקל לא הפסיד" (תקנ"ד ו´ ומ"ב סקט"ז).

כב. רשאי החולה לאכול ולשתות כבר מתחילת התענית, ואינו צריך לדחות אכילתו לזמן בו יוצרך לאכול (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

כג. חולה האוכל פת ונוטל ידיו לאכילה, נוהג כרגיל ליטול כל כף היד וכן נוטל מים אחרונים (ובזה אין צורך כל היד). אין חולה צריך להמנע מאכילת פת, כדי "לחסוך" לעצמו את הנטילה, אלא אוכל פת או שותה וכו´ כדרכו (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

כד. בברכת המזון אין אומרים "נחם" (כן משמעות המ"ב תקנ"ז).

כה. יולדת עד שלשים יום, אם היא חלושה אל תתענה (תקנד ו´). אם חוששת שתעניתה תזיק לתינוק, יש מקום להקל אף אחר שלשים יום, ותשאל שאלת חכם.

כו. השנה ת"ב נדחה מותר בעל הברית לאחר תפילת מנחה בחצות היום לרחוץ ולאכול ואינו משלים תעניתו לפי שיו"ט שלו הוא. בכלל בעלי הברית הוא הסנדק המוהל אבי הבן ואמו. ויבדילו לפני אכילתם (תקנ"ט ס"ט).

כז. השנה ת"ב נדחה מי שחולה קצת וחלש וכן מעוברת המרגישה חולשה, מותרים לאכול ולשתות לאחר תפילת מנחה גדולה (ביה"ל תקנ"ט ס"ט ד"ה ואינו).

כח. אדם הזקוק לאכילה או לשתיה כדי שלא יבוא לידי חולי, רשאי הוא במה שנחוץ לו, ולא יותר. (כגון: הסובל מאבנים בכליות זקוק לשתיה, אולם אסור הוא באכילה). ביחס אליו יש לומר שידחה אכילתו או שתייתו עד הזמן שנצרך לכך (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

קטנים

כט. המנהג, ששנה או שנתיים לפני שנכנסים למצוות, להרגיל את הילד להתענות באופן חלקי (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ל. החל מגיל חינוך יש להקפיד שהילדים לא ינעלו נעלי עור (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
מוצאי ת"ב

לא. במוצאי התענית מבדיל על היין ושותהו (ואי"צ ליתן לילד) (תקנו ג). נוסח ההבדלה בפה"ג, המבדיל וכו´.
לב. השנה שהתענית היא ביום עשירי, במוצאי התענית מותרים מיד בתספורת, רחיצה, כיבוס ולבישת בגד מכובס וכן מותר לברך "שהחיינו", אך אסור לאכול בשר ויין עדיין בלילה עד למחר בבוקר (תקנ"ח ומ"ב סק"ד).

לג. ראוי להחמיר אף שלא לשמוע מנגינות במוצאי ת"ב נדחה משום אבילות של יום, עד למחר בבוקר (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).