פסק הלכה לקראת פינוי עמונה: חייבים למסור את הנפש ולהתנגד לפינוי

במענה לשאלת רבים, מה יעשו שוטר וחייל שמקבלים פקודה להשתתף בגירוש יהודים מביתם, הריני בזה בפסק דין הלכתי, כדלקמן:

1. על פי המבואר בשו"ע או"ח סימן שכט (ומקורו בגמרא עירובין מה,א. ופירש"י), אם גוים רוצים להכנס לעיירה יהודית הסמוכה לספר (לגבול), אפילו כדי לקחת תבן וקש לבהמותיהם, יש בזה סכנה לכל היהודים בארץ, כיון שיוצרים בזה מצב ש"משם תהא הארץ נוחה להכבש לפניהם", וצריך לצאת נגדם עם כלי נשק אפילו בשבת, על מנת למנוע זאת מהם. כל שכן וקל וחומר, שיש למנוע את ביצוע ההחלטה המרושעת והאכזרית של הבג"ץ, הנותנת בעלות לנכרים בשטחים הסמוכים לספר.

2. נצחונו של האויב, בעקירת מאחז יהודי בשטחי יהודה ושומרון, מעודד אותו להמשיך בפעולותיו לסלק את עם ישראל מארצו, על ידי מעשי חבלה וע"י הגשת תלונות שוא לפטרוניהם בבית המשפט. וגם משום כך דינו כעיר הסמוכה לספר, שהגנתה חמורה עד כדי כך שהיא דוחה את השבת.

3. כל זה הוא מלבד מעשה הגזל הנפשע, והפגיעה בגוף ובנפש וברכוש של התושבים, ובפרט של ילדיהם הרכים, שהנסיון של גירוש גוש קטיף הראה בעליל, שגם לאחר שנים רבות, נמשכות תופעות הלוואי של הסבל הנורא, שכמה וכמה הלכו לעולמם בקוצר ימים מהצער ועוגמת הנפש, וילדיהם התדרדרו מרוב שברון לב. וכל זה נעשה על לא עוול בכפם, ברשעות איומה, ע"י אחיהם היהודים.

4. לאור כל הנ"ל, ההשתתפות של אנשי הבטחון, בגירוש היהודים מביתם, חמורה יותר מחילול שבת ויום הכיפורים או אכילת נבלות וטרפות. וכל אחד מהשוטרים והחיילים חייב למסור את נפשו, ובלבד שלא יהיה שותף בביצוע הפשע הבלתי אנושי ובלתי מוסרי, ששום דבר טוב לא יצא ממנו.

5. מתוך אהבת ישראל אנו מזהירים: כל מי שעיניו בראשו, רואה בעליל את מה שעלה בגורלם של מבצעי הפשע של גירוש גוש קטיף ועמונה. מהגדול שבגדולים שמתו במיתה משונה או יושבים בבית הסוהר, ועד החייל והשוטר הזוטרים, שכולם באו על עונשם מן השמים. וזאת מלבד יסורי המצפון הרודפים אותם מבחינה נפשית עד היום הזה. כמובן שהמפקד הגדול ביותר אינו יכול להכריח את פיקודיו, לבצע פשע נגד האנושות, לבגוד בעמם ומולדתם, ולסבול מזה אחר כך כל ימי חייהם.

6. לעומת זאת, מי שיעמוד בנסיון וימנע משותפות במעשה הנבלה הבלתי מוסרי, אין גבול לשכר הנצחי בעולם הזה ובעולם הבא, שיקבל מבורא העולם, אשר הנחיל את ארץ ישראל לגבולותיה לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, כנחלת עולם לעם עולם.

ובאתי על החתום,
שלום דב וולפא