"מי שידליק נר לטובת נשמתו לא יחזירו את תפילותיו ריקם"

בעולם החסידות מציינים היום את יום פטירתו של הרה"ק רבי מנחם מנדל טורם מרימנוב זצוק"ל, אשר היה בין ראשוני מפיצי החסידות בפולין.

נולד בערך בשנת תק"ה בעיר המבורג שבאשכנז לר' יוסף מניישטאט הוא עיר חדש בפולין ואב"ד וריש מתיבתא בפינטשוב נודע כרבי יוסף חריף ולליבא בת רבי נתן שפירא, נכד כפול להמגלה עמוקות מקראקא וכן היה נכד הטו"ז.

מסופר כי לאחר שר' יוסף חריף קיים מצוות צדקה במסירות נפש ולא הסכים למכור אפילו חלק מהמצווה אליהו הנביא הבטיח שייוולד לו ולזוגתו בן שיאיר את העולם בתורתו ובשנת ה'תק"ה נולד בעיר חדש (פולין) בנם היחיד – צאצא מצד אמו לר' דוד הלוי [הט"ז] ולר' נתן נטע שפירא [בעל "מגלה עמוקות"] אך בהתאם להסכמתם לתנאי של אליהו הנביא – אביו נפטר טרם לידתו ובגיל שנתיים נפטרה אמו.

בגיל 11 הגיע לראשונה אל המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי. היה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג. שימש כבעל תפילה קבוע בתפילת שחרית של ראש השנה שהייתה נערכת בביתו של רבי אלימלך מליז'נסק. בהמשך כיהן כרב העיירה פריסטוק. למרות עוניו, עברו אליו רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק לאחר שרבם נפטר. בהגיעו לרימנוב התפרסם שמו כ"בעל שם".

רוב תורותיו עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר "מנחם ציון" שערך תלמידו המובהק רבי יחזקאל פנט נכתב בהקדמה ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת ה'מן'".

לאחר נישואיו נסמך על שולחן חותנו בעיירה פריסטיק [פריסטאק] (פולין), שקד על לימוד התורה, ערך תעניות, סיגופים וגלגולי שלג וכאשר חותנו הבחין במעשיו ואי דאגתו לפרנסה גזר על בתו לתבוע ממנו גט אך מאחר ולא הסכימה גרש אותם מביתו והדיר אותם מנכסיו. למרות העוני והדוחק הכלכלי המשיך לשקוד על לימוד התורה ופעמים רבות התענה מספר ימים ברציפות היות ולא היה להם דבר מאכל.

בשנת ה'תקמ"ז ר' אלימלך מליז'נסק (מורו) סמך את ידיו על ראשו ומסר לו את הנשמה שבמוחו וכאשר חותנו הבין כי לא יצליח לשנות את דרכו, נכמרו רחמיו על בתו ונכדיו שהגיעו לחרפת רעב על כן התיר את נדרו ודאג לפרנסתם. לאחר שהפסיק לאכול בשר בטענה כי השו"ב [השוחט ובודק] פסול ואסור לאכול משחיטתו התפרסם כבעל רוח הקודש היודע מחשבות בני האדם ופועל ישועות. יהודים וגויים נהרו לביתו לבקש את עצתו וברכתו, נשמות התגלו לעיניו וביקשו שיתפלל עליהן ויערוך להן 'תיקון' ואלפי חולים התרפאו מברכותיו.

בל"ג בעומר – תקע"ה טיהר וקידש את עצמו, ואמר כי הוא הולך מהעולם ויחזיר טובה למדליק נר לעילוי נשמתו. למחרת, בי"ט באייר תקע"ה, ל"ד בעומר, נפטר ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה רימנוב. את מקומו מילא תלמידו רבי צבי הירש משרת.

מסופר כי עם פרוץ המלחמה בין צרפת ורוסיה בשנת ה'תקע"ג פעל יחד עם ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [החוזה מלובלין] ור' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ] להבאת הגאולה – לפני תפילת מוסף של יום הכפורים שנת ה'תקע"ד אמר לר' נפתלי מרופשיץ ששימש כחזן לכוון שהצרפתים ינצחו במלחמה, ביקש מתלמידיו להתפלל שה' יאריך ימיו עד עבור שנת ה'תקע"ה ואז יזכו לשמוע את שופרו של המשיח.

משמיני עצרת שנת ה'תקע"ה עד חנוכה עשה הקפות כל לילה עם מנין ממקורביו, בליל הסדר קודם הקידוש אמר שאם יסכימו עמו נזכה בשנה זו לביאת משיח וכאשר הגביה את כוס היין הראשון אמר שהוא כוס ישועות לכל ישראל אם כל צדיקי הדור יסכימו עמו אולם חלק מצדיקי הדור לא הסכימו עמו ובל"ג בעומר טיהר וקידש את עצמו.

ציווה לעשות חלון לכיוון העיר באוהל שיבנו על קברו והבטיח כי יציץ מהחלון ואם אנשי העיר יתנהגו על פי התורה הקדושה כמו שהדריך אותם ויקיימו את תקנותיו ימליץ טוב בעדם ומי שידליק נר לטובת נשמתו לא יחזירו את תפילותיו ריקם. לשאלת תלמידו מתי יבוא משיח השיב 'תולעים ירוקים עם חרטומים של נחושת יעברו עליכם עוד עד אשר יבוא משיח יען לא שמעתם לי' והשיב את נשמתו ליוצרה. לקול יללות הנוכחים בחדר נשמתו חזרה אליו ורק למחרת השיב את נשמתו ליוצרה.