בתקופה זו של תשעת הימים כשאנו מתפללים ומייחלים לבניין בית המקדש, עלינו לשלב גם תפילה מהלב לבניין הבית היהודי. לא תעזור בניית בית המקדש אם לא יהיה עם ישראל. ועם ישראל נבנה מבניית עוד בית ועוד בית בישראל.
ואם אנחנו מדברים על הקמת בית, יש מספר כללים שאנחנו יכולים לנהוג לפיהם מיד עכשיו בבתים הקיימים.
כלל ראשון, כל אחד מבני הזוג חייב להרגיש טוב. פשוטו כמשמעו. לא אחד על חשבון האחר ולא לא על חשבון האחר. להרגיש במצב שבו החיים בצמיחה ובסיפוק.
כלל שני, לראות את האחר. אין הכוונה לראיה רגילה אלא להרגיש את הצד השני. אם מישהו מרגיש טוב וטוב לו בחיים, תמצאנה לו רזרבות להרגיש גם את השני. אך אם קשה לו והוא עסוק עם עצמו, הוא לא יוכל להיות פנוי לכך.
אשה אחת סיפרה שהיא טורחת ועמלה כל היום למען המשפחה והבית. שליחת הילדים ללימודים, הכנת אוכל, כביסה, אירגון הבית, דאגה לכל העניינים הסידוריים, לימודי הילדים, קניות, הכל הכל… בעלה יוצא מהבית ב6 בבקר, והדלק שלה הוא הזמן המשותף שלהם בין 8 ל9 בערב. יום יום היא מחכה לו בכליון עיניים, אך כשהוא מגיע, הפלאפון על כתפו והוא ממשיך לנהל את עסקיו גם בשעה היחידה הזו שהוא נמצא.
וכאן המקום שהיא נשברת.
היא מוכנה להמשיך ולעבוד קשה ולנהל ולהשקיע בתוך הבית כשהוא מנהל את עניין הפרנסה מחוץ לו. אך היא מרגישה שאפילו השעה היקרה הזו שהיא מצפה לה – לא ניתנת לה. (שלא לדבר על נושאים נוספים שדורשים תשומת לב בשעה הקצרה הזו, הילדים שמחכים לזמן אבא, המנוחה שהוא זקוק לה אחרי יום מפרך ועוד)
האם יש להם דרך לעזור לעצמם להגיע למצב שבו שניהם ירגישו טוב ומלאי סיפוק מהביחד המשפחתי?
בית כזה שיש בו יסודות טובים, והורים יראי שמים ומשקיעים, ראוי שתימצא לו הדרך לבניה ולא להרס. האם הם יצליחו לפתח מודעות שבה הם יבינו שההתנהלות שלהם תיקבע אם יהיה זה בנין הבית או הריסתו?
ונחזור לבניין בית המקדש. אנחנו מתפללים "שיבנה…" והשאלה היא על אלו יסודות? האם על רעועים או אמיצים. האם על גילה רינה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום ורעות, או על חוסר התחשבות, אי ראית הצד השני, בריחה מאחריות, שותפות לקויה?
זה תלוי בנו, בכולנו, כל אחד בביתו האישי. האם נדע לבחור בדרך הנכונה שבה "גם וגם" גם נרגיש טוב וגם ניתן לשני להרגיש טוב?
הניה גולדברג פסיכותרפיסטית משפחה ושידוכים, בנות הורים זוגות, אישי קבוצתי והרצאות 026424049 [email protected]
מה נשמע