הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א
יום ראשון כ"א מנחם-אב תשע"ז {יום פטירת כ"ק הגה"צ אהרן קדוש ה' – האדמו"ר מבעלז זיע"א}
"אמרו חכמים, אם אדם קנה או עשה מלבושים חדשים – מברך 'שהחיינו', מפני שהוא שמח בהם, ולכן מודה על זה לה' יתברך. והגם שמשורת הדין היה צריך לברך בשעת הקניה או בשעת העשייה, נהגו העולם לברך רק בשעה שלובשם.
ויש אומרים, שאם עשה או קנה מלבוש חדש יברך עליו גם 'מלביש ערומים', אם קנה חגורה חדשה ושמח בה, מברך – 'אוזר ישראל בגבורה', אם קנה כובע יפה, מברך – 'עוטר ישראל', אבל לא נהגו לברך ברכות אלו בקניית או עשיית מלבושים חדשים, כי יש מחלוקת בדבר הזה.
אבל טוב ללבוש אותם פעם ראשונה בשחרית, וכשיגיע ל'ברכות השחר' ויאמר את הברכה הזאת, יכוין על זה, ויברך לאחר מכן 'שהחיינו'. וילבשם אחרי ברכות השחר בלא היסח הדעת או הפסק" {בן איש חי שנה א' פ' ראה אות א' – תוכן ההלכה}. משמעות דבריו של ה'בן איש חי', שיאמר כל ברכות השחר ברצף ויכוין על הדברים האלה במקומות המתאימים, ואחרי ברכות השחר – יברך 'שהחיינו' וילבש אותם.
בתפלה, בברכת 'מחיה המתים', יש לשים לב לומר: 'מי כמוך בַעַל־גבורות' הבי"ת בלא דגש. שנים רבות אמרנו בַּעַל בדגש חזק, בשנת תשנ"ב העירו לי וכתבתי על זה מאמר, שזה לא נקרא אתי מרחיק {שאז צריך לעשות בי"ת של בַּעַל בדגש}, כי המלה בעל היא לא בדין מלעיל, אלא היא מחוברת במקף. והפיסוק כך: "מי כמוך {-שופר מהופך} בַֽעַל־גְבוּרוּת {-פשטא}, ומי {-שופר הולך} דֽוֹמֶה-לָּךְ {זקף קטֹן}. ואם היתה מלת 'בַּעַל' לבד – היינו אומרים בַּעַל בדגש חזק, עכשיו שמלת 'בעל' מחוברת עם 'גבורות' – 'בעל־גבורות', זה לא נקרא מלעיל, ולכן אומרים: מי כמוך בַעַל־גבורות, הבי"ת בלא דגש.
החזן: אם אני אומר את זה ב-בֵי"ת (בלא דגש) אז יותר קשה לי להדגיש את העי"ן וה-ע' יכולה להיבלע, האם אפשר לומר 'בַּעַל' – הבי"ת בדגש, כדי שלא תיבלע ה-ע' שאז נשמע ככפירה 'בל-גבורות' – בלא גבורות חס ושלום?
מרן: במצב כזה, אין הכי נמי. עדיף לעשות עם דגש. יש אחד שאמר לי, אני לא יכול להגיד רַגְלוֹ ברי"ש נכונה, אלא כמו שאומרים העולם – ר' כמו גימ"ל רפויה. אז אמרתי לו: טוב, תגיד רַגְּלוֹ – בגימ"ל דגושה. ואפילו שה-ג' צריכה להיות רפויה, כדי שיהיה הבדל בין הרי"ש לגימ"ל, יעשה כך. אבל רק במלים שיש ג' ו-ר' סמוכות.
*א"ה: כשרוצים להסביר פיסוק של משפט, משתמשים בטעמים, ועפ"ז מבינים יותר. שופר מהופך ושופר הולך הם טעמים משרתים, ופשטא וזקף קטֹן הם טעמים מפסיקים.
