הלב עדיין מסרב להאמין, קשה עלינו לעכל כי נוטל כבוד מבית חיינו, הורם הנזר והוסרה העטרה, פוסק הדור והדרו, איננו כי לקח אותו האלוקים. בשעת כתיבת שורות אלו, רבבות אלפי עמך בית ישראל מתהלכים רכוני ראש, המומים ומזועזעים, רצוצים ושבורים, עם הישמע הבשורה הקשה על כי נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
קרא עוד:
[postim]
קשה לעכל, כי גדול הדור, שהיה כל כולו חטיבה אחת של תורה במשך יותר ממאה שנים, שהיה התורה עצמה ושום דבר אחר ממנה לא היה ממאווייו ואת הכל ביטל לשם כך, איננו.
אם על כל "תלמיד חכם שמת" אמרו בגמרא "אין אנו מוצאים תמורתו", הרי שאת החלל העצום שנפער כעת, עם פטירתו של רב האי גאון וצדיק, לא נוכל לעולם למלאות.
אבל יחיד אעשה, כאשר משמיא קא זכו לי, וזכות עצומה נפלה בחלקי, להיות קרוב לחכם הרזים, להתאבק בעפר רגליו ולשתות בצמא את דבריו, כאשר בכל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום, זכיתי להתייחד במחיצתו ולהציע בפניו את ספיקותי וספיקות הרבנים ומורי הוראות יושבים על מדין, ותמיד האיר לי פנים והקשיב לשאלותיי, והשיב לי הלכה בטעמא.
כל זה החל כאשר הלכתי פעם אחת לביתו להיוועץ עמו בענין מסוים, ותיכף כשהגעתי אליו, זכיתי לישא חן וחסד לפניו, עד שלמחרת שאל את נכדו ומשמשו הרה"ג ר' אריה שליט"א: "היכן הוא האברך החסיד שהיה כאן אתמול", ומאז ועד אשר חלה את חליו האחרון, כמעט ולא חסרתי אף יום אחד להיות במעונו ולהתחמם כנגד אורו. ואם חיסרתי יום אחד מלהגיע אליו, תיכף שאל היכן אני… מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי.
אין כאן המקום ואין כעת הזמן להאריך בשבח גדלותו, וגם כי ממילא לא יימצא העט שיצליח לעשות זאת, כי אין לנו אף השגה קטנה בהליכותיו המופלאות והנשגבות מבינת אנוש. אך זה המעט נוכל אף אנו ללמוד ממנו, היא התמדתו ושקידתו בתורה, אף בימיו האחרונים טרם חלה את חליו האחרון, בגילו המופלג מאוד, בבחינת "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא יגעו, ילכו ולא יעפו".
ועל כך הנני להזכיר עובדא אחת, אחת מני רבות מאוד, מה שאירע בשנים האחרונות ממש, כאשר הגרי"ש זצ"ל כבר עבר את גיל המאה, ובלילה אחד היה עמו אחד מנכדיו שאינו רגיל להיות שם בלילות, והנה דרכו היתה להתחיל סדר יומו בערך בשעה שתיים לפנות בוקר (וגם בתקופה האחרונה שארע כמה פעמים בעת חולשתו שלא היה יכול לישון כהרגלו, לא ראה עמל בישראל כי אם לקום עוד יותר מוקדם, ולהתחיל את הסדר כשעה או שעתיים קודם לכן), וקודם לכן מכין לו המשמש משקה חם להרוות את נפשו. נכד זה שלא היה רגיל לזה מכל הימים, איחר בכמה דקות אחר השעה הקבועה של תחילת הלימוד, והזדרז להכין את המשקה החם והניחו לפני זקינו הגרי"ש זצ"ל, אך הוא כבר ישב ולמד ולא הבחין בו כלל, כפי שהיה אצלו תמיד בעת לימודו שלא הבחין במאומה, והנכד עשה פעולות שונות להראות לו שהמשקה כבר מוכן ויכול לשתותו, אך הגרי"ש זצ"ל הביט עליו בעינים גדולות כמשתהה, אך הנכד לא הבין והבהיר לו שוב כי המשקה כבר מוכן והוא יכול לשתותו, אך הגרי"ש זצ"ל הביט עליו בעינים גדולות כמשתהה. הנכד עדיין לא הבין והבהיר לו שוב כי המשקה כבר מוכן והוא יכול לשתותו, או אז הגיב לו הגרי"ש זצ"ל בתמיהה: "האם אינך רואה שכבר התחלתי ללמוד?!". והדברים מאלפים ונפלאים.
זכיתי, והיה לי חלק בקשר הנפלא ביותר שנרקם בין הגרי"ש אלישיב זצ"ל לבין להבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א וחצר הקודש בעלזא.
קשר זה החל כבר ביום הקמתו של מערכת הכשרות דקהל מחזיקי הדת, לפני למעלה משלושים שנה, או אז הורה כ"ק מרן שליט"א שבכל השאלות המתעוררות במסגרת מערכת הכשרות, יפעלו עפ"י פסקיו של הגרי"ש זצ"ל, ובכן בהזדמנויות שונות היו עולים רבני ודייני קהילתנו הק' ובראשם הרבנים הגאונים חברי הביד"צ שליט"א וחברי הביד"צ המיוחד לענייני כשרות שליט"א, להתייעץ עם הגרי"ש זצ"ל בכל שאלה.
אולם בשנים האחרונות התחזק הקשר הזה מאוד, וקשרי אהדה והערצה חזקים ונדירים נרקמו בין שני גדולי ומנהיגי הדור.
בימים שבין כסה לעשור בשנת תשע"א, הגיע כ"ק מרן שליט"א לבקר בבית הגרי"ש זצ"ל לברך ולהתברך בברכת השנים. טרם בואו נכנסתי לחדרו להודיעו שכ"ק מרן שליט"א מגיע לבקרו בעוד כחצי שעה, אך הוא היה אז באמצע הלימוד, וראיתי איך שיושב ושוקד בתורה הק' כדרכו, בעיון רב, והיה באמצע לימוד בסוגיא במסכת שבת, והיו פתוחים לפניו הגמרא וכמה מספרי הראשונים, וכדרכו לא הבחין בי כלל, עד שראיתי שאין ברירה ואני חייב להפסיק את הגרי"ש מלימודו. כשהתעורר מלימודו והרכיב את משקפיו, אמרתי לו שכ"ק מרן שליט"א מגיע אליו בעוד כחצי שעה, התאנח ואמר: "למה צריך הבעלזער רב להטריח את עצמו לבא לכאן?", ואמרתי שבא לברך ולהתברך בברכת 'א גוט יאהר', וראו על פניו שעדיין דעתו היא שאין לו להטריח את עצמו לבוא אליו.
כאשר נכנס כ"ק מרן שליט"א אל פתח ביתו, נעמד הגרי"ש על רגליו, ונשאר לעמוד כל זמן הביקור, וכשאמרו לו שאפשר להתיישב, לא רצה בשום אופן, מכיון שגם מרן שליט"א לא רצה לשבת מפני הכבוד. בתום הביקור ליוה הגרי"ש זצ"ל את מרן שליט"א החוצה, אף על פי שמרן שליט"א הפציר בו שלא לעשות זאת, וליוה את מרן שליט"א עד החדר החיצוני.
גם לאחר שכבר נסע משם מרן שליט"א, שאל אותי בשנית, מדוע היה הבעלזער רב צריך להטריח את עצמו עד לפה, והשבתי שרק בא לקבל ברכה לשנה טובה. אולם הוא לא קיבל את דברי, וטען: "הרי היה יכול לעשות אותך שליח שאברך אותו…", והשבתי: "מצוה בו יותר מבשלוחו…", ונהנה לשמע תשובתי.
בחודש שבט שנת תשס"ח, כאשר הגרי"ש זצ"ל התאושש מניתוח שעבר בבית החולים שערי צדק, הגיע כ"ק מרן שליט"א לבקרו. מחמת הדוחק במקום בחדר ביה"ח, לא הורשו להיכנס לשם רק אנשים המקורבים ביותר, ומרן שליט"א בירך אותו בברכת רפואה שלימה, ולא רצה להתעכב שם יותר מדי כדי שלא להטריחו.
למחרת התקשר אלי המשב"ק הרה"ח ר' יחיאל מיכל פירר שליט"א בשליחות הקודש, לשאול איך מרגיש הגרי"ש זצ"ל. נסעתי אז לבית החולים ומסרתי לו שכ"ק מרן שליט"א שואל בשלומו, ותיכף אמר לי: "טוב שבאת, אני רוצה שתמסור לבעלזער רב שלא כיבדתי אותו כמו שצריך ולא קמתי מפניו" [זאת אע"פ שהגרי"ש עשה צעד נדיר שמיד אחרי הניתוח הוא ירד מן המיטה לכבודו של כ"ק מרן שליט"א והתיישב על כסא ליד המיטה, וקם לכבודו עד כמה שהיתה היכולת בידו], והמשיך: "תמסור לו שיש הלכה בשו"ע שחולה לא צריך לקום, העולם חושבים שהטעם הוא משום שאין לו כח, לא זהו הטעם, הטעם הוא שזה לא מקום מכובד, ודומה לבית המרחץ שאין שם מקום הידור".
כאשר חזרתי אל כ"ק מרן שליט"א למסור את דבר השליחות, הגיב מרן שליט"א שיש עוד טעם לזה, משום שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, ועל כן אין זה דרך כבוד להשכינה לקום מפני אחרים.
ביקור מרגש ומרומם במיוחד נערך בעת שהגיע הגרי"ש זצ"ל לביקור מיוחד אצל כ"ק מרן שליט"א, באורח נדיר שלא כדרכו של הגרי"ש זצ"ל. הוא רצה לבוא ולאחל באופן אישי ברכת מזל טוב לרגל שמחת הבר מצוה של נכדו הבה"ח אברהם שמואל צבי ני"ו.
כ"ק מרן שליט"א לא רצה בשום אופן להטריח את הגרי"ש שיבוא עד לביתו. וכעשר דקות לפני שהגרי"ש היה צריך להגיע, התקשרו מבית מרן שליט"א, לברר איפה נמצא הגרי"ש, ואמרו שהוא כבר בדרך. מרן שליט"א ירד במהירות לרחוב וחיכה להגרי"ש, וכשהגיעה המכונית של הגרי"ש לא הניח לו מרן שליט"א להטריח את עצמו, וביקש ממנו שיישאר במכוניתו לאחל מזל טוב משם, אולם הגרי"ש עמד על דעתו לצאת מן המכונית ולהיכנס לביתו. מרן שליט"א לא רצה בשום אופן, וביקש ממנו שלא להטריח את עצמו, ואכן ברכו זה את זה ברחובה של עיר, ולאחר מכן סגר מרן שליט"א את דלת המכונית, כדי ללוות בכך את אורחו הגדול. בדרך חזרה הביע הגרי"ש בפני הנמצאים סביבו את קורת רוחו המרובה מהביקור. ויצויין, שבתום ביקור זה שוחחו מקורבי הגרי"ש זצ"ל ביניהם, על כי זה כבר יותר מארבעים שנה שהרב אינו עולה לביקורים אצל אף אחד, ויהי לפלא.
לא היו ימים מועטים עד ששוב זכו חסידי בעלזא לביקורו של הגרי"ש. היה זה בחודש אלול בשנת תש"ע, כאשר נתכבד בסנדקאות לנכדו של כ"ק מרן שליט"א, בן לבנו הרה"צ רבי אהרן מרדכי שליט"א, ולא הסתפק בקבלת הסנדקאות, והגיע עם בעקישע מיוחד ועם 'גארטל', וכן לבש טלית עם עטרה בעת הסנדקאות, כל זאת כמנהג המקום אצל החסידים.
כמים הפנים לפנים כן לב האדם, מלבד הערצתו הגדולה של כ"ק מרן שליט"א כלפי הגרי"ש זצ"ל, אך הוא העריץ וכיבד את כ"ק מרן שליט"א באופן נדיר ביותר, ולא אחת שמענו על כך מפיו. פעם הצביע עלי ושאל את נאמנו הגר"י אפרתי שליט"א בבדיחותא האם הוא יודע מי אני, ותוך כדי דיבור אמר לו: "ער איז א חסיד פון א גרויסן רבי'ן, בעלזער רב, ולאו מילתא זוטרתא היא".
לפני כשנה, כאשר התקיימה אסיפת גדולי ישראל בבית ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, שאל אותי הגרי"ש זצ"ל כמה פעמים האם כ"ק מרן שליט"א נוסע לבני ברק להשתתף באסיפה, ובמשך כל היום שב ושאל אותי על כך והביע את דעתו שחשוב ונחוץ שישתתף שם מרן שליט"א.
לסיום אציין לפלא עובדא שבדידי הוה, המוכיחה את הערכתו המופלגת לחצר הקודש בעלזא ומוסדותיה. היה זה כאשר ביקשתי מאת הגרי"ש זצ"ל להשתדל אצל חתנו הגאון ר' בנימין רימער שליט"א מראשי ישיבת טשעבין, לנסוע לארה"ב לפעול שם אצל נדיבי לב לטובת "מרכז מוסדות בעלזא". הגרי"ש זצ"ל אמר לי שכשיבוא אליו חתנו הוא ידבר אתו, אך לא אסתייעא מילתא ור' בנימין עדיין לא הגיע, ואמר לי הגרי"ש זצ"ל שעד מחר הוא ידבר אתו. כצאתי מן הקודש קרא הגרי"ש זצ"ל את נכדו וביקש ממנו להתקשר לבית חתנו כדי לדבר אתו כנ"ל. בתו תליט"א התרגשה עד למאוד משיחת הטלפון שקבלה מאביה הגדול, והסבירה כמשיחה לפי תומה שכבר יותר מארבעים שנה שלא שמעה את אביה מדבר בטלפון… ואכן, הוא ביקש אז מאת חתנו הגדול שליט"א שיסע לארה"ב ושילך עמי לכל מקום שאבקש, ואף הפקיד בידי מכתבים מיוחדים אל נדיבי הלב, בהם עורר אותם על דבר המצוה החשובה של החזקת המוסדות הק' דחסידי בעלזא.
