גם היום, יממה ויותר לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים של רשכבה"ג מרן רבינו זצוק"ל, עדיין מתקשים אנו לעכל את הידיעה המרה. גם בחודשים האחרונים, כאשר היה מאושפז ומצבו ידע עליות ומורדות, היתה תחושה מסויימת של ביטחון, בהיותו כאן עמנו בעולם, בדור עני ואביון הזקוק לרחמי שמים כה מרובים. המוני בית ישראל בכל תפוצות תבל, שעמדו בתפילה יום יום לרפואתו, הרגישו בקשר הישיר בינו לבין הדור כולו הזקוק להיותו כאן בתוכנו. ספר התורה החי, השוכן בינותינו בבחינת "תורה מגנא ומצלא".
עתה משאיבדנו כלי חמדה זה, נותרנו אבלים ודוויים. כואבים ודואבים. אבל יחיד נעשה לנו, על השריפה אשר שרף ד´, בעיצומם של ימי האבל על החורבן והרי אמרו רבותינו (מסכת ראש השנה יח:): "שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו". לא בכדי הוכתר מרן רבינו זצוק"ל על ידי מחותנו הגדול שבענקים, רבינו מרן בעל ה"קהילות יעקב" זצוק"ל כ"עמוד ההוראה", כי אכן הוא היה עמוד הענן והאש ההולך לפני המחנה, מאיר את דרכו וסולל נתיבותיו, בהוראותיו, בהנהגותיו ובפסקי ההלכה הברורים בכל נושא ועניין, שהתקבלו מסוף העולם ועד קצהו. מאות ואולי אלפי ספרי הלכה שפורסמו בעשרות השנים האחרונות, גדושים ומלאים בפסקי הלכותיו של מרן רבינו זצוק"ל, כאשר התואר ´רבן של כל בני הגולה´, מהווה עובדה ברורה וידועה.
עמל התורה שלו, שקידתו חסרת הגבולות, כמו גם גאונותו המופלגת בכל חלקי התורה, היו ידועים ומפורסמים על פני תבל ומלאה, במשך עשרות בשנים. כולם ידעו כי מהבית הקטן והדל ברחוב חנן בירושלים, בתוככי הסמטאות הצרות של השכונה הירושלמית העתיקה, בוקע קול האמת. קול ההלכה הברורה, שנתלבנה ונצרפה צירוף אחר צירוף, זיקוק אחר זיקוק, עד שיצאה מאירה ומבהיקה לעין כל. אכן העולם כולו חרד מפני פסיקותיו, מתוך ידיעה שכל פסק הלכה, כל הוראה ברורה, לא ניתנו קודם שהדברים עברו את כור ההיתוך ההלכתי, בו העביר מרן רבינו זצוק"ל כל נושא ועניין.
מי שביקש לראות את כוח השפעתו ההלכתית האדיר, יכול היה לראות זאת לפני שנים ספורות בלבד, בפרשת ה´פאות נכריות´. כאשר באו לפני מרן רבינו זצוק"ל וטענו כי הפאות המגיעות מהודו עשויות משערות שיש להן דין עבודה זרה, הוא שמע בקשב רב את הטענות השונות, וקודם שפירסם פסק הלכה, שיגר שליח נאמן למזרח הרחוק, כדי לבדוק לעומק את העובדות לאשורן. כאשר שב אותו שליח והניח בפני רבינו את הנתונים שאסף במהלך שהותו שם, הוא שם את כל כובד משקלו וכל עומק עיונו בסוגיא זו, עד שהוציא פסק הלכה ברור ונחרץ האוסר מכל וכל את השימוש באותן פאות שיש בהן חשש סביר ויותר מסביר, של עבודה זרה.
קשה לשכוח את ה´היסטריה´ ההמונית — אם ניתן להגדיר כך — בקרב ציבור היראים, כאשר פורסם פסק ההלכה ברבים. נשות ישראל הכשרות והצנועות, לא המתינו לראות אולי תישמע דעה אחרת, ואולי תימצא דרך לאיזו ´קולא´ הלכתית. בתוך שעות ספורות מפירסום הפסק, נראו ברחובות הערים החרדיות יותר ויותר נשים, עם מטפחת לראשן ובלי פאה נכרית. נשים שבימים כתיקונן הלכו עם פאה, הסירו אותה לאלתר והחליפו בכיסוי ראש אחר, עד שיוברר אלו פאות ניתן להתיר ולהכשיר. במקומות רבים קיימו המוני אברכים מצווה של ביעור עבודה זרה, והעלו באש את הפאות ה´חשודות´ כעשויות משער בעייתי.
ואל יהיה הדבר קל בעיני מאן דהוא. אין מדובר בהפסד כספי מזערי, שכל אברך מן השורה יכול לספוג. מדובר ב´הפסד מרובה´ של אלפי שקלים עלות הפאות האסורות, ובצורך לרכוש פאות שאינן עשויות משער ´הודי´, שהן יקרות יותר. אבל איש לא עשה חשבון. משניתן פסק ההלכה, הוא התפשט ברחבי העולם התורני כאש בשדה קוצים, בלי הרהורים בלי פקפוקים. כי הכל חשו שהאמת הצרופה בוקעת ומאירה מהבית הירושלמי הקטן, וכי פסק ההלכה לא יצא לרבים, קודם שלובן ובורר עד לעומקו.
סיפור הפאות הנכריות, יכול רק להמחיש את עוצמת השפעתו ההלכתית של מרן רבינו זצוק"ל, ואת היותו אכן "עמוד ההוראה" של הדור כולו. כאמור, רבבות פסקי הלכה של רבינו פרושים על פני אלפי ספרי הלכה שונים, בכל מקצועות התורה. בכל נושא ועניין, כולם מבקשים לדעת מה דעת מרן רבינו זצוק"ל, וגם אם כדרכה של תורה יש מחלוקות בין גדולי הפוסקים, הרי לכל מבקשי האמת היה צורך לדעת מה דעת רבינו בנושא המדובר, כי לדעתו והכרעתו יש משקל מכריע.
ניתן היה לראות בחוש את הבהירות הנפלאה שלו בכל מקצועות התורה, בשעות בהן ניתן היה לשאול אותו שאלות הלכתיות שונות, כאשר ´תור´ השואלים השתרך, כל אחד ושאלתו בפיו, כל אחד והשאלה ההלכתית המיוחדת שלו בתחום שונה מאשר קודמו, ואילו רבינו משיב לכל אחד ואחד לאלתר, בבהירות, בתמציתיות, בלי להותיר כל ספק ופקפוק, עד שלכל אחד מהשואלים נדמה היה כאילו ורבינו עסק בשאלתו וליבן אותה לעומקה ממש קודם שנשאלה. כי אכן עשרות שנות עמל התורה, ללא הפסקה, ללא מנוחה, ללא הפוגה, באו לידי ביטוי באותה בהירות מופלאה בכל מקצועות התורה, ובפסקי ההלכה המוצקים, המלובנים, הבהירים, שהפכו לאבני יסוד בהוראת ההלכה לדור כולו.
המופלא הוא, שאף שמרן רבינו זצוק"ל, לא כתב ספרים בעצמו, הרי רק מעטים כמותו בדורות האחרונים, זכו שדבריהם יתבדרו בעולם כולו, באלפי ספרי הלכה מגוונים, זאת מלבד הספרים הרבים שהוציאו תלמידיו החשובים ובהם ליקוט פסקי ההלכה ששמעו מפיו. אכן איבד הדור את אור תורתו של מרן רבינו זצוק"ל, אבל שפתותיו ימשיכו לדובב לדורות ולהתוות את דרך התורה וההלכה כפי שהיה בחיי חיותו כאן עמנו, במשך עשרות בשנים
