בפרשתנו אנו רואים שהתורה הק' כותבת ביטוי של 'זה הדבר' לגבי פרשת נדרים, ובכדי להבין למה כתבו בפרשה זו 'זה הדבר', נעיין בעמקות ההסבר שחכם יכול להתיר נדר שנדר איש אחר ולעקרו לגמרי כאילו לא נדר.
היות שחיי היומיום ומעשיו של כל איש מישראל צריכים להיות בנויים מנוהלים ומושתתים על פי דעתם ורצונם של חכמי וגאוני התורה הק', וא"כ ממילא יוצא שכל הנודר על דעתם של החכמים נודר, ולכן מובן שהנודר יודע ומתכוון לכך שלא יהיה לנדרו שום תוקף ואחיזה באם זה לא יהיה כדעת וכרצון חכמים. ואם החכם יאמר לו 'מותר לך' הרי הוא מפקיעו לגמרי מנדרו שנדר. והא גופא ג"כ ההסבר לדין שבעל מיפר נדרי אשתו, בגלל שהרי 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת' אי לכך הוא הדין שכל איש ישראלי על דעת החכמים הוא מנהל את יומו ונודר את נדריו.
היוצא לנו שכל עניין התרת הנדרים יסודה ומקורה היא אך ורק באמונת חכמים והתבטלות מוחלטת אליהם בכל דבריהם, ולכן כתוב כאן 'זה הדבר אשר צוה ה" כי דבריהם של ראשי המטות שהם חכמי התורה נחשבים כדבר ה' ממש.
וכמו שאנו רואים שאם אדם מקריב קרבן לה', או שהוא יעשה מעשה כביר ונורא של מסירת נפשו אך זה יהיה מעורב במחשבות זרות וחיצוניות, מעשהו ייחשב לתועבה ולפיגול, ובנוסף הוא יתחייב כרת על העבירה בחוסר ההתבטלות הגמורה לה' ולתורתו.
וזה מוסבר ביותר ע"י ההיקש שכתוב בפרשת התרת נדרים 'זה הדבר' וכתוב בפרשת שחוטי חוץ 'זה הדבר' היות שכל דבר שהוא לא בהתבטלות הגמורה לה' ולחכמי התורה היא לא לרצון להיפך מחייבתו עונש על חוסר ההתבטלות, שזה ג"כ העניין של התרת נדרים שהחכם יכול להתיר נדרי אחרים אך ורק בגלל שהרי כל איש ישראל חי רק על פי חכמי התורה בהתבטלות מוחלטת, ולכן אם הנדר לא לרוח התורה והחכם הריהו יכול לעקרו מן השורש לנדר אשר נודר.
ועוד במעלת הצדיקים חכמי התורה אפשר לראות במאמר התורה 'וידבר ה' אל ראשי המטות' למה דווקא במצווה זו נאמר 'ראשי המטות' בשונה משאר המצוות, אלא שהרי מובא בחז"ל שאין אדם רשאי לנדור נדר אם אין לו כל המידות הללו, "את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד" ואז אתה יכול לעשות את ההמשך של הפסוק "ובשמו תשבע", ולא עוד אלא שהוא צריך להיות ירא שמיים כיוסף וכאיוב. והיות שאנשים בדרגה הזאת שאליהם אנו מתבטלים המה הרי יחידי סגולה הלא המה הצדיקים מהיגי הדור לכן כיוונו אליהם אל ראשי המטות אלו הצדיקים שבדור את פרשת התרת הנדרים, שרק הם רשאים לנדור.
וכעת בימים אלו שאנו עדים להתקפות רבות חוזרות ונשונות של אנשים תועים שמקנאים בנו, באושר שלנו, בציות המוחלט שלנו לגדולי וחכמי הדור, והם גוערים בנו שוב ושוב לבוא ולהשתתף עימהם לאכול מפתם ולאחוז בדעותיהם ולהשתתף עימם באורח חייהם. בזמנים כאלו אנו מחויבים ביתר שאת וביתר עוז להתחזק ולחזק גדולים על הקטנים שאנו כפופים אך ורק להקב"ה וחכמי תורתו ולאורם ניסע ונלך עד ביאת גואל צדק. אמן.
ע"פ כלי יקר, אבני אזל, מאור ושמש
תענוג לקרוא!!!!!!!!!!!!
תודה להרב אהרון מילר על הפנינים!!!!!!!!!!!!!
כל מילה פנינה חבל שהכותב והעורך לא כותב יותר. עלה והצלח
חן חן למנהלי האתר תענוג לקרות, רואים על הכותב שהוא כלי מלא וגדוש ירבו כמותו בישראל. למנהלי האתר כה לחי. זכותכם גדול עד למאד כמזכאי הרבים.
פיין!!!!!!!!!
אין מילים מאוד מוסיף…
כ"כ יפה ומעניין
תמשיכו במעשים הטובים!
ב"ה
הכותב הנכבד מסיים את מאמרו במילים אלו: "מקנאים בנו, באושר שלנו, בציות המוחלט שלנו לגדולי וחכמי הדור".
לצערי הרב אני מבחין, מזה תקופה ארוכה מאד, שוב ושוב במגמה ברורה של "טפיחת שכם" עצמית, ושל שביעות רצון עצמית, שאין לה, לצערי, אחיזה במציאות.
זה שהעיתונות החרדית אינה מדווחת על מעשי זוועה הנעשים בקרב המחנה, אין זה אומר שלא נעשים מעשים כאלו ה"י. אבל זה סיפור אחר.
בעניין ה"ציות המוחלט שלנו לגדולי וחכמי הדור", "ציוט מוחלט" כביכול.
למה לרמות את עצמנו. כולנו יודעים את הנעשה בסמינרים (וגם בישיבות ובחדרים ה"טובים") אשר מנהליהם "מצפצפים" על מוריהם ורבותיהם גדולי וחכמי הדור שליט"א ועושים שם ככול העולה על רוחם, משל הסמינר היה ירושה להם מבית אבותם.
זכור, לפני תקופה לא רחוקה, שחברי הכנסת של יהדות התורה סרבו לטפל ב"זעקותיהם" בעניין מסויים, מאחר והם עושים ככל העולה על רוחם ומסרבים לצייט ל"גדולי וחכמי הדור".
לך נא ראה בעיתון "המבשר" מערב ש"ק כ"ג תמוז ש"ז. במאמרו של חיים זאב לוריא. הנקרא: "על כן באה עלינו הצרה הזאת".
בין השאר הוא כותב: "מאות מתווספים מדי שנה למעגל ה'משתמטים', שהושמטו במכוון מרשימות המועמדים המאושרים להתקבל לישיבות הטובות או לסמינרים הטובים, ו… נגלה סוד – אף ל'חיידרים' הטובים, בערים מסוימות".
תחרד נפש הקוראת "מאות מתווספים מדי שנה".
היכן ה"ציות המוחלט שלנו לגדולי וחכמי הדור".
בואו ונתבונן באמת מה קורה בתוך המחנה, ולא "נמרח" את האמת במילים יפות ובכושר כתיבה מעולה.
וה' ירחם על שארית הפליטה וישלח לנו מייד את הגואל צדק, כי כלו כל הקיצין.