בגליון הקודם כתבנו על הכוח המיוחד של הדיבור, ועל כך שכאשר כח הדיבור קיים יש להשתמש בו במקום כוח הבכי. יש לנו להרחיב בנושא זה של כח הדיבור, ולדעת כי כח הדיבור עמוק מאוד, והגם שהוא שלב מאוחר יותר מהבכי, ומורה על בגרות מסויימת, יש לדעת כי דווקא בשנות ילדותו של האדם, אז נבנה כח הדיבור שלו.
כשנעמיק בנושא זה, אזי נשכיל להבין כמה מהבעיות שמלווים אותנו לעיתים בחיים, הגשמיים ובעיקר הרוחניים, שהוא העדר כוחות מסויימים בכח הדיבור, ובעצם נתק רגשי מסויים באדם, שמנתק אותו מעצמו – וגם מאלוקיו.
כח הדיבור – מפתח את כוחות הנפש
כח הדיבור כידוע אינו כלי להוצאת הברות בעלמא, אלא כח הדיבור הוא כח עצום שמוציא את כח הפנימי לחוץ, הוא כולל את כל הרגשות והמחשבות ומוציא אותם מכוחות הנפש הפנימיים לחוץ. אין הכוונה לגילוי טכני בלבד, אלא לגילוי מציאותי. כלומר לפני שכוחות הנפש יוצאים מכח אל הפועל, כוחות הנפש הם עדיין בגדר כוחות גולמיים שכל עוד שאינם גמורים, לא רק שאין להם כוח לפעול את מה שהם אמורים לפעול, דהיינו גילוי הנפש וכוחותיה, כדי שהאדם יוכל לבצע את פעולותיו בעולם, אלא שהם מכבידים על האדם וגורמים לו לכבדות ומועקה נפשית, משום שהם קוראים לאדם – כמו מי שנמצא בבית האסורים, כבול בידיו וברגליו, וצועק לומר הצילני.
החילוק בין דיבור של ילד לדיבור של מבוגר
אם כי, אינו דומה כוח הדיבור של התינוק לכוח הדיבור של אדם מבוגר. כח הדיבור של תינוק או ילד, מוציא את הכוחות הילדותיים והתינוקיים של אדם לידי פועל, וכמובן שדיבור כזה מוכרח להיות בצורה תינוקית או ילדותית ורק בצורה כזאת הוא מוציא לפועל את הכוחות התינוקיים שלו. לעומת זאת כוח הדיבור של אדם מבוגר, מוציא לפועל את הכוחות הבוגרים – כוחות השכל והדעת של האדם.
כשם שכח הדיבור של אדם מבוגר חיוני להצלחתו ולהוצאת כוחות הנפש שלו לפועל, כך כוח הדיבור של ילד ותינוק חיוני ומוכרח בכדי להוציא את כוחותיו מהכח אל הפועל. וכשם שיש לאדם כוח דיבור גשמי, כך יש לאדם כוח דיבור רוחני. וכשם שיש לאדם כוח דיבור רוחני בשנות הבגרות שלו, הבא על ידי לימוד התורה, בדעת והבנה, השכלה והעמקה גמורה, כך יש לאדם כוח דיבור רוחני הקשור לכוחות הנפש הקטנוניים שלו, שמקשר אותם לעצמו – והעיקר – לבוראו.
החובה להוציא את כוחות הנפש של הילד לפועל
מציאות זו מבוססת על פי משל שמשלו על מלך גדול, שנשא את עול המלכות עליו מאז ימי קטנותו, ולעולם לא שיחק בין שאר הילדים במשחקיהם הילדותיים. לאחר שהתבגר, בדקו ומצאו כי מדי יום ביומו המלך מסתגר בחדר סגור ומסוגר, לא ידעו מה עושה. כאשר בדקה אשתו של המלך, מצאה כי בעלה מסתגר בחדר ומשחק במשחקי ילדות. לשאלתה הסביר המלך, כי אי אפשר שיהיה לבן אדם כוחות בוגרים, לפני שהשלים לנצל את כוחותיו הילדותיים. ומשכך, אין ביכולתו לנהל את מלכותו כאשר הכוחות הילדותיים שלו מעיקים ומכבידים עליו, ומשכך מוכרח הוא להקדיש זמן מיוחד ל'טפל' בכוחות אלו ו'לסדרם' כראוי להם.
הסבר המעשה הוא שבתוך כל בן אדם בוגר, מסתתר ילד קטן. כוח הקטנות אינו נעלם לאדם בשנות הבגרות שלו, כי אם מסתתר תחת לבושי הבגרות שלו. בתוך כל אדם בוגר, מסתתר ילד קטן ומפוחד, החושש מכל דבר קטן, ודואג מכל דאגה שטותית, וגם כל מחשבה קטנונית מצליחה להטריד את לבו, אלא שיש לאדם כוח בגרות שחזק יותר מהכח הקטנוני שלו שלו, ומוביל אותו כאב המוליך את בנו הקטן, ומשתמש בו כרצונו. שני כוחות אלו נקראים בספרי חסידות בתוארים 'מוחין דגדלות' ו'מוחין דקטנות'.
החילוק בין אדם הנושא את תינוקו על זרועותיו לבין אדם שמוליך את בנו, הוא כשם שאדם שמוליך את בנו הקטן מוכרח להתייחס אליו, לתת לו יד בצורה אנושית ולהתייחס למכאוביו הקטנוניים ולהרגיע אותם בצורה המתאימה אליו, כדי שיוכל ללכת ברגליו הקטנות בעצמו, כך האדם מוכרח להתייחס לכל רגשותיו הקטנוניים בצורה אנושית, ולהתייחס אליהם בצורה מתאימה, כדי שכוחות הקטנות שלו יפעלו כראוי, ויוכל לעבוד עמם את ה' יתברך, שבחר דווקא באדם האנושי על כל כוחותיו הקטנים והגדולים לעבודתו.
ועתה אנו חוזרים לנושא שפתחנו בו. כח מיוחד זה לפתח את כוחות הקטנות של האדם, קשור דווקא לכוח הדיבור של הקטנות.
כח הדבור של הקטנות נבנה דווקא בשנות קטנותו של האדם, כאשר יש לו את כוחות הקטנות מבלי כוחות הגדלות, ואז כוחות הקטנות גלויים ופתוחים. דווקא בזמנים אלו, של הילד שכוחות הנפש שלו קטנוניים ואינם שלימים, דווקא זמנים אלו הם קריטיים וחיוניים ביותר לקשר של הילד עם הקב"ה בכל ימי חייו, על ידי כח הדיבור של הקטנות, שעתיד לשמש את האדם כל ימי חייו, וכמו שנתבאר לעיל, שכח הדיבור של הקטנות הוא כח בסיסי וחיוני של האדם.
כדי לפתח כוחות אלו בגשמיות, על ההורים לחנך את הילד להביע את רגשותיו כראוי, ולא לחנוק אותם. להיות פתוח עם ההורים ולא להרתע מהם.
לדבר עם הקדוש ברוך הוא
וכן הוא הדבר ברוחניות: כדי שאנו נוכל לקשר את כוחות הקטנות שלנו עם הקדוש ברוך הוא, עלינו להתרגל לפתח את כוחות הקטנות שלנו בשלימות, וכח זה נעשה כאמור על ידי כוח הדיבור שמפתח את כוח הקטנות בשלימות.
זו הסיבה שצדיקי הדורות בכלל וגדולי החסידות בפרט, היו נוהגים לדבר עם ילדיהם הקטנים בקביעות על הקשר של היהודי עם ה', גם כאשר נראה היה שהדברים הם למעלה מהבנתו של הבן. חז"ל קבעו (סוכה מב, א) קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה. מאי תורה? (דברים לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. מיד כאשר כח הדיבור של האדם מתחיל להתפתח צריך להקדיש את כוח הדיבור למטרה האמיתית שלשמה הוא קיים – לפתח ולפתוח, להרחיב ולגמור את כח הדיבור של האדם, הכולל ומקשר את כל רגשותיו כאחד למי שמדבר אליו.
בדיבור יש כוח נצחי (הבעש"ט)
בעל התולדות יעקב יוסף מביא בספריו אין ספור פעמים בשם הבעל שם טוב הקדוש, ביאור על מה שבלשון המשנה מובא הקשר בין בעל לאשתו בלשון דיבור, שלשון זה מורה על כך שהדיבור הוא הקשר העמוק והפנימי ביותר הקיים, שיש בכוחו לקשר את האדם לקדוש ברוך הוא על ידי הדיבור, בקשר אמיתי ונצחי.
זו הסיבה שחשוב כל כך לאדם להשתמש בקשר שלו עם הקב"ה לא רק בזמנים מרוממים ובלשון נעלה ומרוממת של ספרי החסידות, אלא חשוב מאוד להחדיר את הקשר עם הקדוש ברוך הוא בשפה היום יומית. רק כאשר ילדינו הקטנים יתחילו לפתח את הקשר שלהם עם הרבש"ע כבר מזמני הקטנות, ויפתחו ויקשרו גם יחד את הכוחות הילדותיים שלהם עם הקב"ה – אזי יקל עליהם לפתח את כוחות הנפש הבוגרים יותר להקב"ה, ובזאת האדם גם מפתח את כוחות הקטנות הטמונים בקרבו, כי כשם שאין דיבור בלי בכי הקודם אליו, כך אין הבנה מעמיקה בלי הבנה ילדותית הקודמת אליה, כל מדריגה הינה בסיס למדריגה הבאה.
"המאמר נערך לדפוס על ידי חברי מערכת "יסוד החסידות". להרשמה ולקבלת מגוון גליונות מאמרים וביאורים על דרך החסידות, ספרי החסידות ואורה המיוחד השווה לכל נפש – הירשמו עוד היום בכתובת הדוא"ל [email protected]"
